שיטור אגרסיבי הוא לא הפתרון לאלימות. תתחילו להשקיע באזרחים הערבים

החברה הערבית בישראל סובלת מבעיות חברתיות וכלכליות מורכבות, כך שהזרמת כוחות משטרה לערים ולכפרים אינה תועיל כלל. אם על כל שקל שהולך לשיטור לא ילכו עשרה שקלים לחינוך ולבניית חברה משכילה והומנית - הכסף הזה משול לכסף שנזרק לפח

  • החברה הערבית
  • טמרה
איברהים נסאסרה
בווידאו: אלפים בהלווית הלוויית הסטודנט שנהרג בטמרה (צילום: אלערב.נט ומוסאווא עריכה: אסף דרורי)

רף האלימות והפשיעה בחברה הערבית ממשיך לחצות גבולות. מספר הנרצחים הערבים הכפיל את עצמו בתוך שש שנים, כשרק מיעוט מקרב הקורבנות היו מעורבים בפעילות פלילית, רובם נקלעו למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. ישראל השלישית הופכת לשדה קרב. ובתוך ים המספרים והסטטיסטיקות נדמה שיש מי ששוכחים שמדובר בחיים שלמים של אנשים שמסתיימים באופן טרגי, משפחות שלמות שמתפרקות וסבל שאין לו סוף.

הפשיעה והאלימות בחברה הערבית היא בעיה מורכבת ולכן הטיפול בה הוא מורכב. מורכב, אבל לא בלתי אפשרי. מורכב, אבל מחויב המציאות ומחייב להתייחס למורכבות הבעיה.

האלימות היא לא גזירת גורל, אלא תוצאה של תהליכים שקרו במקביל בשנים האחרונות. ראשית, פירוק המנהיגות האותנטית כמו שהכרנו אותה משחר ההיסטוריה. בחברה הבדואית אליה אני משתייך למשל, היה נהוג שבכל שבט-משפחה היה מנהיג שידע לפתור את הבעיות והיה לו את המנדט המלא מהמשפחה לדבר בשמה - ללא עוררין. כולם היו מכבדים את ההחלטות שלו. מרגע שהמבנה המשפחתי התפרק ולא מתפתחים במקביל מנגנונים שימחאו את החסר - הכאוס והאלימות חוגגים.

בתוך השינויים שעוברת המשפחה, גם באים לידי ביטוי שינויים נוספים. דמויות שבעבר היו דמויות המפתח בחברה, כגון רופאים ואנשי רוח, שהיו מודל לחיקוי, נדחקו לשוליים. היום, בתרבות שמקדשת את הכסף, העושר, החומרנות, מטבע הדברים מי שמהווים מודל הם מי שעשו ממון רב, וברגע שהנוער מנותב לערכים של "לעשות כמה שיותר כסף" הוא גם מחפש להגיע לשם הכי מהר שאפשר. הרבה פעמים הדרך עוברת דרך ארגוני הפשיעה. כמו בכל חברה, כך גם בחברה הערבית, אובדן העולם הערכי הוא הדרך המהירה להידרדרות לאלימות.

לכך יש להוסיף את המצב הכלכלי הקשה של רוב החברה הערבית בישראל וההגבלות הכלכליות שהמדינה מערימה על האזרחים והאזרחיות הערבים - והנה לכם סיר לחץ חברתי מבעבע. מכאן הדרך לפריקת עול היא קצרה.

עוד בוואלה!

היום הראשון להתמחות הסתיים במוות: שלב אחר שלב בחילופי האש בטמרה

לכתבה המלאה
איסוף כלי נשק הוא רק הצעד הראשון בדרך ארוכה וקשה לטיפול באלימות בחברה הערבית. הלווייתו של אחמד חיג'אזי בטמרה, 2 בפברואר 2021 (צילום: פלאש 90, שריה דיאמנט)

ואם נתמקד לרגע אחד בהיבט הכלכלי, בצורך לפרנס משפחה ולשרוד, העובדה שמתן אשראי והלוואות לאדם בחברה הערבית שונה מהקריטריונים הנהוגים לאדם בחברה היהודית, משאיר רבים ללא אפשרות "להתגבר" על מהמורות כלכליות, מהווה פעמים רבות מעין שער לשוק האפור המשגשג במגזר. כך מוצא עצמו אדם מן השורה נאלץ לשלם ריביות גבוהות מאוד, בלי יכולת אמיתית לעמוד בהחזרים. כשהשוק האפור שולט. שולטת גם האלימות שמתחילה פעמים רבות בגביית חובות ונגמרת פעמים רבות מדי באלימות שגובה את חייהם של עשרות אנשים מדי שנה.

אלו רק מקצת מהדוגמאות של המורכבות האדירה, שבקצה שלה נמצאת האלימות שעליה אנו שומעים בחדשות כמעט מדי יום.

כדי לשנות את הכיוון ההרסני אליו הולכת ומתדרדרת החברה הערבית, לממשלה הבאה שתוקם בישראל יש עבודה רבה. הפתרונות לא יכולים להיות רק שיטור אגרסיבי ונחוש או איסוף כלי הנשק, משום שללא טיפול בבעיות העומק - השקעה מסיבית בחינוך, במוסדות חוץ לימודיים, בנתינת השראה לצעירים, יצירת מסגרות שונות - המצב לעולם לא ישתנה.

אם על כל שקל שהולך לשיטור לא ילכו עשרה שקלים לחינוך ולפתרונות לטווח ארוך, לבניית חברה משכילה והומנית - הכסף הזה משול לכסף שנזרק לפח. הגיע הזמן שמדינת ישראל תשקיע באזרחים ובאזרחיות הערבים לא רק כסף, אלא גם את המחשבה וההשקעה הנכונה במקומות הנכונים. לצד הגברת האכיפה, חינוך הוא המקום הראשון אליו הכסף צריך לזרום.

איברהים נסאסרה הוא יו"ר קבוצת תמאם ויזם כלכלי ומשקיע חברתי בחברה הבדואית בישראל

עוד בוואלה!

מאות הפגינו לאחר הלווית הסטודנט שנהרג מירי שוטרים בטמרה: "דורשים צדק"

לכתבה המלאה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully