ט"ו בשבט, חג האילנות, אופיין כחג בו נהוג לנטוע עצים רק בסוף במאה ה-19, בעקבות יוזמה של הרב, ההיסטוריון והמחנך זאב וולף יעבץ. יעבץ, שהיה בן 42 כשעלה ארצה בשנת 1887, ניסח תכנית לימודים לתלמידי בתי הספר במושבות, ושלח אותה לברון רוטשילד.
התכנית כללה תכנים שלא נלמדו לפני כן, כמו ט"ו באב לו קרא יעבץ "יום השלום", כציון ליום בו הותר לשבט בנימין לבוא בקהל אחרי החרמתם בפרשת פילגש בגבעה. בעקבות התכנית, החליט הברון למנות את יעבץ למנהל בית הספר בזכרון יעקב, שעם השנים התפרסם בהיותו מורה שראה חשיבות בחיבור של תלמידים לטבע והנהיג מקצוע לימודי של "ידיעת הנטעים לתולדותיהם".
בט"ו בשבט תר"ן, שחל ב-5 בפברואר 1890, הלך יעבץ לצד תלמידיו שהחזיקו שתילי עצים ופרחים ושרו שיר שחיבר: "הנה הציפורים/ המעופפים שרים/ כנף רננים הזמיר/ יתרונן כראש אמיר/ ציפורים נאמנות/ בראש השנה לאילנות".
עוד חדשות בארץ
שנה וחצי בלבד לאחר שמונה לנהל את בית הספר, פוטר יעבץ בעקבות עימותים עם פקידי הברון, אולם טקס הנטיעה התפשט לבתי ספר נוספים במושבות השונות, בהן כפר תבור וראש פינה. בפועל, יעבץ לא היה הראשון שיצא לטקס נטיעה עם תלמידיו, אולם המנהג מיוחס לו עד היום בזכות הערך החינוכי והתוכן שיצק בו.
18 שנה אחרי הטקס, החליטה הסתדרות המורים והגננות להכריז על ט"ו בשבט באופן רשמי כיום של נטיעת עצים. צעד זה הגשים את החזון של יעבץ והתנועה הציונית ליצירת חיבור בין העם לארצו, לתרבותו ולמנהגיו בדגש על החיבור לאדמה, לטבע ולחקלאות. בשנים האחרונות נוספו לחג תכנים חדשים כגון שמירה על הטבע, אקולוגיה והגנת הסביבה.
יעבץ מת בלונדון בשנת 1924, זאת לאחר שכתב 13 כרכים על תולדות ישראל, ולמרות אהבתו הרבה לארץ נאלץ לעזוב אותה עקב קשיים כלכליים.
במוצאי החג תקיים הספרייה הלאומית, בה קיים אוסף צילומים של טקסי ט"ו בשבט מלפני קום המדינה, ארוע מיוחד לציון החג. במסגרת האירוע יערך מופע מקוון בנושא קשר בין אדם לסביבתו הקרובה, שישודר במדיה של הספרייה הלאומית. בין משתתפי האירוע: ויקטוריה חנה, מאיה בליזצמן, אהוד בנאי ולהקתו.
ט"ו בשבט הגיע, החקלאים קוראים לציין את החג באכילת פירות טריים
לקראת ט"ו בשבט, מועצת הצמחים יוצאת בקריאה לציבור הצרכנים לצרוך פירות טריים ישראלים במקום פירות מיובשים ומיובאים. הקריאה יוצאת נוכח העובדה כי מדי שנה בט"ו בשבט צורכים אזרחי ישראל פירות מיובשים. מדובר במנהג עבר שהשתרש - ונשאר; היהודים שחיו בגלות סבלו ממחסור בפירות טריים בעונת החורף, ולכן צרכו במקומם פירות מיובשים שהובאו לגולה מישראל. אבל היום, בשנת 2021, ניתן למצוא על המדפים עשרות סוגים של פירות טריים תוצרת הארץ.
במועצת הצמחים אמרו כי אין שום סיבה להמשיך ולצרוך פירות מיובשים מיובאים ומעובדים, עתירי סוכר מוסף, חומרים משמרים וצבעי מאכל, כאשר הפירות הטריים טבעיים לחלוטין ומכילים ויטמינים וערכים תזונתיים רבים, ללא כל צבע מאכל או עיבוד תעשייתי.
הפרי הפופולרי בישראל הוא בננה, שמהווה 20% מכלל מכירת הפירות בישראל, כך עולה מנתוני משרד החקלאות. אחריה במידת הפופולאריות נמצאים תפוחי העץ (17%) ותפוזים (10%).
בין הפירות הטריים הישראלים שנמצאים כרגע על המדפים (רשימה חלקית): בננה, תפוח, תפוז, תות שדה, אגס, קיווי, קלמנטינה, מלון, אפרסמון, אננס, אשכולית, רימון, פומלה, אשכולית אדומה, תמר, שקד, ענבים, פפאיה, פסיפלורה, פיטאיה, גויאבה ועוד.
לדברי צבי אלון, מנכ"ל מועצת הצמחים, "מגדלי ישראל משווקים מדי שנה לשוק המקומי כשני מיליארד ק"ג פירות וירקות טריים, כאשר לכל אחד מהם סגולות וערך תזונתי גבוה. השנה היא שנה מיוחדת; לאורך כל משבר הקורונה הוכיחו החקלאים את חשיבותם הגדולה כפקטור משמעותי בשמירה על בטחון המזון של ישראל וסיפקו לאזרחים תוצרת חקלאית טרייה ובריאה. אני קורא לאזרחי ישראל להוסיף השנה לצלחת ט"ו בשבט המסורתית גם פירות טריים לצד הפירות היבשים - וכך גם יתרמו לבריאותם וגם יתמכו בכלכלה המקומית ובחקלאים הישראלים".
מרב מור-אופיר, תזונאית קלינית ויועצת מדעית למועצת הצמחים, מסבירה כי "מלבד התמר, הגדל בישראל ומתייבש על העץ באופן טבעי ללא צורך בתוספת סוכר או חומרים משמרים, מרבית יצרני הפירות המיובשים נאלצים 'לטפל' בפירות הטריים באופן מלאכותי על מנת להפוך אותם למיובשים. תהליך זה כרוך בשימוש בטמפרטורות גבוהות ובחומרים משמרים כגון גופרית דו-חמצנית כדי לשפר את צבעם של הפירות, למנוע חמצון וקלקול ולהאריך את חיי המדף שלהם. לחלק מהפירות המיובשים מוסיפים גם שמנים, חומרי הזגה (ליצירת מראה מבריק) וצבעי מאכל מלאכותיים - האחרונים גם עלולים לגרום לתופעות שונות בקרב אנשים רגישים וילדים. לכן, מומלץ לצרוך פירות טריים - הם טבעיים לחלוטין, מלאים בוויטמינים ואינם מכילים כל תוספת".