כבר לא בטראמפלנד: בלינקן שלח מסרי הרגעה, אבל לא בטוח שזה עזר

שר החוץ האמריקני המיועד אנתוני בלינקן התייצב אמש (שלישי) לשימוע בפני ועדת החוץ של הסנאט האמריקני. הסנאטור הרפובליקני הוותיק לינדזי גראהם החל להמטיר עליו שאלות. "האם אתה חושב שאיראן היא נותנת החסות הגדולה ביותר בעולם לטרור?", שאל גראהם. "כן", השיב בלינקן. גראהם עבר לשאלה הבאה: "האם את חושב שישראל היא מדינה גזענית?", הוא שאל. "לא", השיב בלינקן.

מהרגע הזה גראהם נראה נינוח ורגוע. כמה דקות מאוחר יותר הוא אמר שבכוונתו להצביע בעד מינויו של בלינקן לדיפלומט מספר 1 של ארצות הברית. בכירי ממשלת ישראל והעומד בראשה, שחווים בימים אלה סימפטומים של נרקומנים בגמילה, אחרי ארבע השנים המפנקות עם נשיא ארצות הברית היוצא דונלד טראמפ, יכלו גם הם להרגיע קצת את החרדה שאופפת אותם בשבועות האחרונים.

בלינקן הציג אתמול מדיניות שונה מזו בה נקט ממשל טראמפ במזרח התיכון, אבל מציאותית ולא קיצונית. בשלב זה נראה שהדבר העיקרי שביידן ואנשיו רוצים לעשות הוא להרגיע ולחזור לימים בהם שתי המפלגות בארצות הברית הסכימו על רוב סוגיות מדיניות החוץ.

הנקודה המרכזית בה ניסה בלינקן להרגיע הייתה איראן. ניסיונות ההרגעה מכוונים לא רק לרפובליקנים, אלא גם לישראל ולמדינות המפרץ שאמרו בשבועות האחרונים לכל מי שהיה מוכן לשמוע שאסור לביידן לרוץ חזרה להסכם עם איראן ושהוא צריך להתייעץ איתם לפני כן.

בלינקן סיפק מענה לשתי הבקשות האלה. הנקודה הראשונה בדף המסרים שלו אתמול הייתה ש"יש עוד דרך ארוכה" עד לחזרה להסכם הגרעין עם איראן. הנקודה השנייה הייתה שלפני כל החלטה ממשל ביידן יתייעץ עם בנות בריתו במזרח התיכון.

מנגד, בלינקן הבהיר שאנחנו לא בטראמפלנד יותר. פניו של הממשל לדיפלומטיה מול איראן במטרה להגיע להסכם חדש. הוא הבהיר שפרישת טראמפ מההסכם, על אף ששימחה את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת שליטי סעודיה ואיחוד האמירויות, לא הרחיקה את איראן מהגרעין אלא להיפך. בעוד שתחת הסכם הגרעין איראן הייתה זקוקה לשנה כדי להגיע לפצצת אטום, לאחר הפרישה מההסכם איראן זקוקה ל-4-3 חודשים בלבד.

לא בטוח שדבריו של בלינקן ירגיעו את נתניהו ואנשיו. המועמד המרכזי להיות השליח האמריקני לאיראן הוא רוב מאלי, מי שהיה יועצו של אובמה למזרח התיכון בתקופת הסכם הגרעין עם איראן. אם ימונה הוא יהיה זה שינהל את המו"מ מטעם ארצות הברית. למאלי יש קשרים טובים עם האיראנים ויחסים קרירים עם נתניהו ואנשיו.

מנגד, מי שיחזיק את תיק המזרח התיכון בבית הלבן הוא ברט מקגרק, שמחזיק בקשרים הדוקים וטובים עם הממסד המדיני-ביטחוני בישראל וזוכה להערכה רבה מצד ראשי מערכת הביטחון הישראלית. מקגרק הוא מומחה לסוריה ועיראק ויטפל בעיקר בבלימת הפעילות האיראנית באזור.

בישראל מתקיימים בשבועות האחרונים דיונים נפרדים בנושא במטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, במשרד הביטחון ובצבא ובמשרד החוץ. בשלב זה עוד לא התקיימו דיונים של כל משרדי הממשלה הרלוונטיים או של נתניהו, שר הביטחון בני גנץ ושר החוץ גבי אשכנזי. נראה שהמתיחות הפוליטית בצמרת לא תסייע לגיבוש מדיניות ישראלית אחידה וברורה לגבי הדיאלוג עם ביידן בנושא האיראני.

בנושא הפלסטיני הציג בלינקן גישה מציאותית ביותר. לדבריו הממשל יחזור לתמוך בפתרון שתי המדינות, אבל הסיכוי להשיג התקדמות משמעותית בטווח הקצר קטן מאוד. לפחות בינתיים הממשל יתמקד בשיפור המצב בשטח ובבניית אמון, ולא בהשגת הסדר קבע.

בכמה נקודות הבהיר בלינקן כי ממשל ביידן ימשיך את מדיניות טראמפ - הוא לא יחזור בו מההכרה בירושלים כבירת ישראל וישאיר את השגרירות האמריקנית בירושלים. כמו כן, בלינקן הדגיש כי ביידן ירצה להמשיך ולקדם את הסכמי אברהם לנורמליזציה בין ישראל לעולם הערבי.

ביידן ובלינקן לא צפויים למנות שליח מיוחד לתהליך השלום. מי שיחזיק בתיק הישראלי-פלסטיני יהיה עוזר שר החוץ לענייני המזרח התיכון. על התפקיד מתמודדים דן שפירו שהיה שגריר ארצות הברית בישראל ומייקל ראתני שהיה הקונסול הכללי האמריקני בירושלים. המצב שבו שפירו חוזר לסבב שני כשגריר בישראל אינו תרחיש בלתי סביר גם כן.

ארבע נשים יהיו בתפקידי מפתח חשובים עבור ישראל בממשל ביידן. שגרירת ארצות הברית לשעבר באבו-דאבי ברברה ליף תהיה המנהלת הבכירה לנושא המזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן. ג'ולי סוייר שתעבוד תחתיה תהיה אחראית על התיק הישראלי-פלסטיני. סוייר מוכרת היטב בישראל מהתקופה ששימשה כעוזרת האישית של השליח האמריקני מרטין אינדיק בשנים 2014-2013.

שתי שחקניות חשובות נוספות יהיו דנה סטרול שתהיה אחראית על המזרח התיכון במשרד ההגנה ומירה רזניק שתהיה אחראית על שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל במשרד החוץ האמריקני. גם הן מוכרות היטב בישראל ובעלות קשרים טובים עם אנשי משרד החוץ ומשרד הביטחון.

בניגוד לממשל טראמפ בו נוהלו היחסים בין ישראל לארצות הברית באמצעות קבוצה מצומצמת מאוד של בכירים בבית הלבן ובלשכת ראש הממשלה, וההוראות ירדו מלמעלה למטה כמעט ללא מעורבות של משרדי הממשלה בשתי המדינות, ממשל ביידן הולך לפעול בצורה מסודרת ומסורתית יותר. לנתניהו ואנשיו לא יהיה ערוץ ישיר ובלתי מוגבל לנשיא וחשיבותם של הקשרים בדרגי העבודה תהפוך קריטית למערכת היחסים בין המדינות.