"יש עלייה בסבירות לנפילת טילי חל"כ (חומרי לחימה כימיים) בהמשך היום. כל נפילת טיל תחשב בתחילה כטיל חל"כ, עד להודעה בתקשורת על ההפך".
כך נכתב ביומן המבצעים של פיקוד מרכז באחד הימים הראשונים של מלחמת המפרץ הראשונה, החודש לפני 30 שנה. היומן, כמו גם קטעי וידאו, תמונות ומסמכים נוספים, מתפרסם היום (רביעי) על ידי ארכיון צה"ל במשרד הביטחון, לציון שלושה עשורים למלחמה.
מהלילה שבין 18-17 בינואר 1991 ועד ללילה שבין 25-24 בפברואר הייתה מדינת ישראל נתונה לירי טילי סקאד מעיראק.
אל תפספס
אחד המסמכים שמתפרסמים הוא חלק ממחקר שחובר בשנת 2002 על ידי סא"ל במיל' ד"ר שמעון גולן ושדן ב"קבלת החלטות ברמה האסטרטגית במלחמת המפרץ". על פי הנתונים במחקר על ישראל נורו 43 טילי קרקע-קרקע, מהם 26 לאזור תל אביב, שמונה לאזור חיפה, חמישה לאזור הנגב וארבעה לשומרון. לעבר הטילים נורו 54 טילי פטריוט.
ממפת אזורי נפילת הטילים שמופיעה במחקר, ניתן לראות בבירור את הניסיון העיראקי לפגוע באזור דימונה ואת ריכוזי הנפילות בגוש דן ובמפרץ חיפה. היום, 30 שנה אחרי, עם יכולת דיוק טילים גבוהה לאין שיעור, ניתן רק לשער איך תראה מפת אזורי נפילת הטילים במלחמה עתידית.
בטבלת הנפגעים המופיעה באותו מחקר ניכר עד כמה דרמטי הייתה השפעת חוסר המידע על התנהגות האזרחים ועל תגובות החרדה במצב של חוסר ודאות. מאותה טבלה עולה שבליל ההתקפה הראשונה על ישראל הזריקו 171 בני אדם הזרקות שווא של אטרופין. מזרקים עם אטרופין חולקו לפני המלחמה לאזרחי ישראל בערכות המגן, כדי לספק טיפול ראשוני במקרה של פגיעה של חומרים כימיים. ביום השני לתקיפה העיראקית היו 16 הזרקות שווא. עד סוף המלחמה, הייתה ירידה חדה בהזרקות השווא והן אירעו רק ב-35 מקרים נוספים.
הטבלה מצביעה על כך שבשני הלילות הראשונים של ירי הטילים על ישראל נרשמו גם מרבית תגובות החרדה בקרב אזרחים - 329 במספר לפי הדיווחים. בחמשת השבועות בהמשך המלחמה, נרשמו עוד 201 מקרי חרדה.
גרף שצורף למחקר מסביר את חלק מאותן תגובות חרדה והזרקות שווא של אטרופין בליל התקפת הטילים הראשונה על ישראל. מהגרף עולה כי מרגע שניתנה לאזרחים התרעה על ירי ועד שהושמעה הודעת הרגעה עברו 200 דקות - מתוכן במשך 50 דקות היה עליהם לחבוש מסכת אב"כ על הפנים ולהישאר כ-40 דקות נוספות עם המסכה תלויה על הצוואר, לאחר הסרתה באופן חלקי.
מאותו לילה ועד סוף המלחמה לוחות הזמנים השתנו באופן חד - בממוצע ירד הזמן מהתראה עד הרגעה ל-40 דקות והזמן שבו היה צריך לחבוש מסיכה באופן מלא נע בין 20-10 דקות.
גם מיומן המבצעים של פיקוד מרכז ניתן ללמוד על רמת המתח והדריכות בימים הראשונים של ההתקפות על ישראל. ב-18 בינואר הועברה הנחיה ליחידות המילואים שגויסו על העלאת רמת הכוננות שתכלול פתיחת אחסנה יבשה, השלמת תחמושת עשן וזרחן לתוך הרק"מ (רכב קרבי משוריין) ועל הכשרת אותם רכבים לתנועה. עוד נכתב באותן הנחיות כי יש לכוון את כוונות הטנקים ולהיות בכוננות לתנועה החל מהשעה 16:00 אחר הצהריים.
מרביתו של יומן המבצעים מכיל דיווחים על מיקומי נפילות טילים בעיקר בגוש דן. לקראת סופו של היומן הרשו לעצמם החייל או החיילת שהיו אמונים באותן שעות על דיווח ותיעוד האירועים לפרוק קצת מהמתח של אותם ימים, עד עמוד שלם ביומן ציור שחורג מדפוס הדיווח היבש הנדרש ביומן מבצעים. בציור נראה טיל פטריוט שפוגע בטיל סקאד טרם נפילתו על תל אביב ורמת גן והכותרת : "לא, לא, לא ניתן את סדאם...".