ציור קליפות הביצים שמסתיר שנים של יצירה חתרנית במחנות הריכוז

הצייר אברהם ברלין הדביק קליפות על לוח עץ וצייר עליהן את מחנה הריכוז קומפיין שבצרפת ב-1941, שנה לפני שנרצח באושוויץ. כעת הציור, שמטיל אור על סיפורם של אמנים יהודים שיצרו כאסירים, עומד למכירה פומבית - וביד ושם מתנגדים. "יש פה אמירה - אני יוצר ולא נכנע"

בווידאו: סיפורו של ניצול השואה צבי אבירם אברהמזון שהלך לעולמו (צילום: יד ושם)

שנה לפני שנרצח באושוויץ יצר הצייר היהודי אברהם-יוסף ברלין ציור של מחנה ריכוז על קליפות ביצים. הפריט יוצא הדופן נוצר על ידי ברלין בשנת 1941, בעת שהיה אסיר במחנה קומפיין בצרפת, והוא מטיל אלומת אור על סיפור מרתק של קבוצת אמנים יהודים שפעלו ויצרו בצוותא בתוך התופת בה חיו במחנה.

ברלין הכין את הפריט הנדיר בעבודת נמלים: את קליפות הביצים חתך לחתיכות, הדביק אותן על לוח עץ ועליהן צייר את המחנה. בתחתית הציור כתב: "a mon ami de stalag 122 zeldine A. berlin" ("חברי, סטאלג 122 א. ברלין"), משפט המייצג את השם שהגרמנים נתנו למחנה הריכוז - "פרונט-סטאלאג 122". הציור הועמד למכירה על ידי בית המכירות "דיינסטי" ומחירו ההתחלתי הוא עשרת אלפים דולר. ביד ושם יוצאים נגד מכירת הפריט, וקוראים להעביר אותו לידיהם כדי להציגו בפני הציבור הרחב. אין משא ומתן או הליך משפטי, הקריאה של יד ושם היא בשם הרצון הטוב והתקווה שהאינטרס הציבורי יגבר על הפרטי.

הציור של ברלין, כמו יצירות שלו ושל עשרות אמנים יהודים שפעלו בפריז לפני המלחמה, הוא גם זיכרון לתקופה מרתקת בעולם האמנות. הכיבוש של בירת צרפת בידי הנאצים גדע באחת את אותה תופעה מיוחדת שנקראת "אסכולת פריז". עשרות מהאמנים היהודים, כמו ברלין, נכלאו ונרצחו. יש שמתו, בהם חיים סוטין, נוכח התנאים הקשים שנכפו עליהם במסתור. אחרים הצליחו לברוח ולחדש את היצירה שלהם במקומות חדשים אליהם היגרו. רצח ודיכוי האמנים היהודים שם קץ לתקופה מיוחדת של התרחשות אמנותית תוססת לה היה שותפים.

עוד בוואלה!

האמין שהמצב אף פעם לא אבוד: הנער שהסתתר בברלין, נעצר ע"י הגסטאפו ושרד

לכתבה המלאה
ציור מחנה הריכוז קומפיין על גבי קליפות ביצים שיצר אברהם ברלין (צילום: יד ושם)

ברלין נולד ב-5 באוקטובר 1894 בעיירה נייז'ין שבאוקראינה. בגיל 18 הגיע לפריז ונמנה על הזרם שהוגדר כ"אסכולת פריז"; אמנים מרחבי העולם הגיעו אז לעיר שנחשבה בירת האמנות העולמית. הם הגיעו לפריז מתוך שאיפה להיות בלב העשייה האמנותית וליצור אמנות. חלק גדול מקרב הציירים היו מהגרים יהודיים שהנודעים שבהם היו מארק שאגאל, אמדאו מודליאני וסוטין.

ברלין החל ללמוד ב"בית הספר לאמנויות יפות", והתפרנס באותה תקופה כנהג מונית. כדי להיות קרוב ככל האפשר לרובע מונפרנאס שהיה המרכז התוסס של האמנות, הוא בחר לו תחנה בכיכר דנפר-רושרו. את השראתו הוא שאב מעמק שברז שבדרום פריז. ציוריו זכו להערכה גדולה והוצגו בסלונים הפריזאיים היוקרתיים ובגלריות.

עוד בוואלה!

לראשונה זה 50 שנה, ציוריו של "פיקאסו היהודי" מוצגים בישראל

לכתבה המלאה
מחנה הריכוז קומפיין בצרפת (צילום: אתר רשמי, יד ושם)

במאי 1941 נעצר ונכלא במחנה קומפיין שהוקם צפונית לפריז. מיוני 1941 עד אוגוסט 1944 נכלאו בו כ-49 אלף איש, רובם אסירים פוליטיים. זהו מחנה המעבר היחיד בצרפת שהיה באחריות בלעדית של הגרמנים עד סגירתו. תנאי המחנה היו קשים, במיוחד ליהודים, שאזור מגוריהם במחנה הופרד על ידי גדר כפולה משאר חלקי המחנה. למרות התנאים הקשים, התקיימה במחנה פעילות רוחנית ותרבותית מעוררת השתאות.

ברלין הוחזק כאסיר במחנה במשך שבעה חודשים, במהלכם הצליח לצייר כמה ציורים - ידוע על ארבע עבודות שיצר במחנה הנמצאות בארכיון בית לוחמי הגטאות. אותן עבודות נמסרו על ידי הצייר איזיש ישראל קישקה, שהיה אף הוא אסיר המחנה, וכולן נעשו בצבעי פסטל על נייר. באוסף יד ושם נמצא גם ציור של ברלין מהתקופה שלפני המלחמה. לאחר שבעה חודשים הועבר למחנה דרנסי, וב-14 בספטמבר 1942 הגיע במשלוח מספר 32 לאושוויץ, שם הוא ואשתו דוזי נרצחו.

ביד ושם אמרו כי התופעה של ציור על קליפות ביצים מוכרת, וציינו כי האמנים במחנה קומפיין הראו יצירתיות גדולה בבחירת החומרים ופעלו יחד כחבורה. יחד עם ברלין היו בקומפיין הציירים מישל קישקה, ז'אק גוטקו ונוספים והם אלתרו "תערוכה" משותפת במחנה. לדברי אליעד מורה-רוזנברג, אוצרת ומנהלת מחלקת האמנות באגף המוזיאונים ביד ושם, "מדובר בחבורה של אמנים שפעלו ביחד. זה סיפור של אחים לצרה".

לדבריה "היהודים במחנה קומפיין חיו בתנאים קשים ביותר, ממש בתת-תנאים. אותם אמנים שהצליחו ליצור בתנאים האלו פעלו בתושייה וביצירתיות. ז'אק גוטקו, לדוגמה, שנמנה על אותה קבוצה השתמש בחתיכת צמיג שמצא כלוח הדפס".

מראה מקליפות ביצים ממחנה קומפיין בצרפת שיצר אלכסנדר ריז'וזין, שנספה בשואה (צילום: אתר רשמי, מוזיאון יד ושם)

"התנגדות רוחנית לניסיון לשבור ולדכא אותם"

עדות נוספת לאותה תופעה היא מראה קטנה מצופה קליפות ביצים ועליהן ציור שיצר בקומפיין אלכסנדר ריז'וזין שנספה. המראה שמורה ב"יד ושם" כמו גם קופסה בציפוי קליפות ביצים שהכין במחנה אלכסנדר פריגוגין.

לדברי מורה-רוזנברג המקרה של קומפיין מצביע על תופעה מרתקת שאפיינה אמנים יהודיים במחנות נוספים בהם הוחזקו. היא אומרת כי "מדובר בניסיון ליצור למרות התנאים, לעתים תוך שיתוף פעולה ועזרה הדדית, כמו בקומפיין. הם נתנו מקום לחיי הרוח. לכאורה זו אולי הדבר האחרון שמצופה מאדם שעסוק בהישרדות ולא יודע מה ילד יום, אדם שחי בתת תנאים - בקור קשה וברעב כבד, לעתים נתון בעבודות כפיה קשות שהגיעו עד מוות".

"בתוך העולם הנורא הזה התקיימו חיי רוח, ולכן אפשר לומר שזה לא למרות התנאים אלא בגלל התנאים, כי מדובר במשהו שעבורם היה ממש צורך קיומי שנתן להם משמעות, או רצון להשאיר אחריהם משהו, רצון לתעד ודבר שנתן להם תקווה להמשיך לחיות ולקום לעוד בוקר. ביצירה במקום הזה ובתנאים כאלו יש גם מעין אמירה של האמן - 'אני יוצר ולא נכנע'. זו מעין התנגדות רוחנית לניסיון לשבור ולדכא אותם", אמרה.

כחלק מאותם שיתופי פעולה בין האמנים במחנה היא מציינת את הדיוקנאות שציירו זה את זה, ו"בכך שרשמו את תווי הפנים של חבריהם למעשה החזירו לעצמם את צלם האנוש שהנאצים ניסו למחוק".

קישקה, שעודד את חבריו ליצור, הוא גם שיזם במחנה מעין תערוכה של יצירותיהם. כמו ברלין ואסירים רבים נוספים, נשלח גם קישקה למחנה דרנסי, אך ניצל משילוח למחנות המוות. אחרי 39 חודשי מאסר יצא לחופשי ושב לפריז כשבידיו ציורים של חבריו, אותם הצליח לשמור ולהציל. את הציורים תרם לבית לוחמי הגיטאות. יצירות של ברלין מהמחנה נמצאות גם ב"מוזיאון לאמנות בת זמננו" בפריז וציור שלו מהתקופה שלפני המלחמה נמצא באוסף "יד ושם".

קופסה בציפוי קליפות ביצים שיצר אלכסנדר פריגוגין במחנה הריכוז קומפיין שבצרפת (צילום: אתר רשמי, מוזיאון יד ושם)

לא ידוע בידי מי היה הציור שצייר ברלין על קליפות ביצים והיכן היה במשך השנים. לדברי מורה-רוזנברג "חשיבותו היא בכך שהוא מעין אבן בפסיפס גדול שעוזר לנו להרכיב סיפור רחב וציור כזה משתלב באותו סיפור. כל יצירה ופריט שמגיעים אלינו עוזרים להרכיב לאט-לאט את הפאזל הגדול שלעולם לא נצליח להשלים כמובן".

אלא שיצירות כאלו הן גם פריט מסחרי ויש להן שוק עם קונים שמתעניינים. רק לפני שנתיים אותו ציור הוצע למכירה במחיר של 1,300 דולר. כאמור, במכירה הנוכחית, מחירו האמיר לעשרת אלפים דולר.

ביד ושם מתנגדים למכירת הציור, ואמרים כי "יד ושם מאמין שפריטים מתקופת השואה לא צריכים לשמש בסיס לסחר ועשיית רווח. מקומם של פריטים אלו הוא באוסף יד ושם, כאן הם נחקרים, עוברים תהליך שימור מקצועי כנדרש ומשמשים כעדות היסטורית למטרות מחקר, חינוך והנצחה. לאיסוף והצגת פריטים מתקופת השואה לציבור הרחב ערך מוסרי ולאומי, ופריטים אלו מהווים נדבך משמעותי בהצגת אירועי השואה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully