בבית העלמין העתיק של צפת מצוי קברו של "בעל הייסורים", אליו מגיעים אלפים בתחינה לזכות לעזרה ולישועה. לפני מותו התחייב האיש, רבי לייב מטערקיש-מאהילוב, לעזור לכל מי שיזדקק לכך.
לא הרחק משם נקברה השבוע תושבת צפת, יעקוטה מדר, בת 92 במותה, שידעה אף היא ייסורים רבים. הרב שלמה חדד, סגן ראש העירייה, מניח שקברה יזוהה בעתיד כקבר "בעלת הייסורים", ולאור דמותה ואישיותה של מדר, יהיו שימצאו גם שם כתובת לתחינותיהם, וישאבו כוח ונחמה.
מדר איבדה בחייה את היקרים לה מכל. היא התאלמנה בגיל צעיר יחסית, ואיבדה שני ילדים בטבח במעלות ובן נוסף בלבנון. ואולם, למרות כל המכות, היא הקרינה על סביבתה חום ואהבה, והייתה מוכרת בצפת כאישה מלאה שמחת חיים, אוהבת אדם ומקור של כוח למשפחתה.
עוד בוואלה!
מדר נולדה בשנת 1928 לדוד ושמחה סבן בג'רבה שבתוניס, בת שנייה מתוך שמונה אחים. אביה ניהל איטליז משגשג.
משבגרה נישאה לסאסי, איתו הביאה לעולם שישה ילדים. המשפחה גדלה - אך התפצלה: עוד לפני הכרזת העצמאות החליטו שניים מאחיה של מדר להגר לישראל במסגרת "עליית הנוער". בעקבותיהם החליטו לעשות זאת גם רוב בני המשפחה, אך יעקוטה וסאסי בחרו להישאר.
ואולם, כשהיתה בת 35, הלך סאסי לעולמו. משפחתה של מדר בישראל הפצירה בה שתצטרף אליה, ואכן: בשנת 1964 היא הגיעה עם ילדיה לישראל, והתאחדה עם אחיה שהתגוררו בצפת.
בין אסון לאסון
מדר החלה להתאקלם ולהשתלב בצפת ולהתחיל בפרק חיים חדש. הילדים נקלטו בהצלחה במערכת החינוך, והחיים החלו לחייך אליה שוב.
אך ב-15 במאי 1974 ספגה מדר אובדן כבד נוסף. שני ילדיה - יהודית (18) ודוד (15) - נרצחו בטבח במעלות. שלושה מחבלים פלסטינים חדרו אז ליישוב והשתלטו על בית ספר מקומי, שבו לנו באותו לילה תלמידי בית הספר הממלכתי-דתי מצפת שטיילו באזור. 27 בני אדם נרצחו באסון, בהם 21 נערות ונערים, מרביתם מצפת. 68 אזרחים וחיילים נפצעו.
מדר נהגה להתגאות בקומתו הזקופה של דוד. בכיתה ט' הוא כבר היה מדריך לסייף בתנועת הנוער בני עקיבא בצפת, ובחופשות עבד כרצף כדי לסייע בפרנסת המשפחה. ניצולים מהטבח סיפרו כי דוד יכול היה לברוח, אך העדיף להישאר ולחפש את אחותו, עד הסוף הטראגי.
יהודית הייתה תלמידה מצטיינת והרוח החיה בין חברותיה. היא אהבה לעזור לכל ילדי קרוביה בלימודיהם. בשעות הפנאי עסקה הרבה בתפירה, ולמעשה תפרה לעצמה את רוב בגדיה. מלבד לימודיה בבית הספר למדה גרפיקה ורכשה מקצוע.
מאז האסון החלה יעקוטה מדר לעלות מדי בוקר לקברי ילדיה, שבחלקת חללי אסון מעלות בבית העלמין בצפת. לצד השכול, היא המשיכה לגדל את ארבעת ילדיה כשהיא מוקפת במשפחתה התומכת.
אך בכך לא בא הסוף למכאוביה. ב-11 בנובמבר 1982 הגיעה מכה נוספת: בנה הבכור חיים, לוחם משמר הגבול, נהרג בפיצוץ שהביא לקריסת בניין הממשל הצבאי בצור שבלבנון, המוכר בשם "אסון צור". הוא היה בן 36, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי שנה, שלוש וחמש. עד אותו יום לא ידעה מדר כי בנה נכנס לתוך לבנון, משום שהוא הסתיר זאת מפניה, כדי לא להדאיג אותה. באופן חריג, לבקשת המשפחה, נקבר חיים ליד שני אחיו, בחלקת הרוגי אסון מעלות ולא בחלקת חללי צה"ל.
דמות מופת
"חששנו שהאסון הזה כבר ימוטט אותה ודאגנו לה מאוד", אמר יעקב סבן, אחיה של יעקוטה. "במשך שנתיים היא הייתה מכונסת בכאב שלה ומיעטה לצאת מהבית, אבל אחר כך החלה לצאת ושבה אליה שמחת החיים. ביתה היה פתוח בפני כולם".
גם כשמשרד הביטחון הציע לה לעבור להתגורר בדירה מרווחת יותר, סירבה ואמרה שהיא מסתפקת בדירה הקיימת. "אף פעם לא שמענו מפיה תלונות. היא לא שקעה למרה שחורה. היא הייתה עסוקה בנתינה", אמר סבן.
מדר נהגה לבשל אוכל ולחלק אותו למי שנזקק לכך, ובפורים הקפידה לחלק משלוחי מנות ולעשות סעודה, והייתה גם אופה לחם להילולות שנערכו בצפת. "העזרה לאחרים, זה מה שהעסיק אותה", אמר אחיה. לדבריו, "הסבל שעברה גרם לה להבין את מי שסובל, והיא רצתה לעזור למי שקשה לו ושזקוק לתמיכה".
"יעקוטה הייתה מוכרת בעיר", אמר גם חדד. "היא שמרה על קשר עם אנשים רבים, הייתה אישה מלאת חיים ומאירת פנים".
לדבריו, היא "חיה מתוך אמונה זכה וצלולה שמה שקרה לה זו גזירה אלוהית, ועליה להתמודד עם הגזירה". הוא מציין כי מעולם היא לא נותרה לבדה. "[היא] תמיד הייתה מוקפת במשפחה המפוארת שגידלה. הם כל הזמן היו איתה ולצידה, והרעיפו עליה חום ואהבה".
לבקשת מדר, בשנת 2007 העלתה המשפחה את עצמות האב, סאסי, מג'רבה, וקברה אותן בבית הקברות בצפת.
בסוף השבוע שעבר הלכה גם היא לעולמה. במוצאי שבת היא נקברה לצד קבר בעלה, ובמרחק מטרים ספורים מקברי שלושת ילדיהם, אותם פקדה מדי יום. "דמותה תמשיך להיות דמות מופת עבור הדור", אמר חדד.