בסוף חודש נובמבר, סימנו הנוכחים בתדריך שהתקיים בבסיס חיל האוויר תל נוף למפקד בית הספר לטיסה, אלוף משנה יובל הראל, לצאת אל מחוץ לאולם בשל הודעה חשובה. "אמרו לי שאיבדו מגע עם אחת ה'סנוניות'", סיפר. "משם פחות או יותר הדברים הופכים להיות אוטומט - בדיקות חיוניות לפני טיסה שצריך לבצע". תוך כדי הנסיעה חזרה לבסיס בחצרים, כבר שקעה ההבנה: מדריך הטיסה, רב סרן איתי זיידן, והחניך, רב-טוראי ליהוא בן-בסה, נהרגו בהתרסקות.
משרדו המוקפד והמסודר אינו מעיד על 30 הימים הדרמטיים שחלפו מאז האסון. בריאיון לוואלה! NEWS, אל"מ הראל שב לראשונה אל הרגעים הקשים שלאחר ההתרסקות. "24 שעות הראשונות מאוד טכניות, כי צריך לארגן את האירוע", שחזר. "אני או אנשים מטעמי צריכים להגיע למקומות רבים. חלקם צריכים להיות אחראים גם למגע האנושי-פיקודי, לטיפול במשפחות ובחניכים - השרויים בהלם שחבר שלהם נהרג. כך גם המדריכים, הגף הטכני, והחיילים בבית הספר לטיסה - צריך להיות עם כולם".
ככל שהשיחה עמו התארכה, קולו קיבל גוון אחר. "ברור שהדבר פוגש רגש, ואני מאמין בפיקוד אותנטי -מה אני מרגיש ומי שאני כמפקד" הסביר. "למי שיש ספק שמפקד שמאבד חיילים אז הוא לא כואב או עצוב ומרגיש רגשות מאוד עזים, אז הוא לא מבין את המקצוע. זה חודר לנו עמוק ללב, ומהלב יוצאות המילים בהספד או למשפחות. אני מנסה להיות אני. זה המפקדֿ". ביום ההלוויה, עמד מול קברו הטרי של בן-בסה: "זו הייתה אחריותי להחזיר את ליהוא, ואני מצטער".
אל תפספס
בית הספר לטיסה מוגדר כלב הפועם של חיל האוויר. התאונה הקטלנית היא אירוע טראומטי וגם נדיר, שהתרחש בשלב היסודות, בשונה מהאימונים בטייסות הקרב שם מגיעים אנשי צוות האוויר לפעיל בקצה. "זה אירוע רע מאוד", הבהיר אל"מ הראל. "אנחנו לא צריכים לאבד חיילים באימונים, ולא בשדה הקרב. אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי שזה לא יקרה. זה עצוב וכואב, זה גם כואב לי מהצד של מדריך שאני מכיר אותו… גדלנו יחד בחיל האוויר. אני מכיר אותו מצוין, הוא מדריך מצוין וטייס מצוין".
"כואב לי על חניך שרק התגייס לצבא", המשיך. "הוא ומשפחתו שמו את חייהם בידינו, ואחרי פרק זמן קצר מדי הוא נהרג וזה באמת כואב וקשה. זה אירוע שמייצר אצלי תחושת אחריות ומחויבות. כי ברור שזו האחריות שלי, מבחינתי זה ברור. אימא ששולחת את הבן שלה לקורס טיס או לצבא צריכה לדעת שהמפקדים לוקחים אחריות על החיים של הילדים האלה. ואני באמת חש אחריות עצומה ומחויבות למשפחות".
התלבטת בכתיבת הנאום מעל הקבר?
"לא. אפילו לא לרגע. זה היה נראה לי די טבעי. מאוד הפתיע שאחר כך לא מעט אנשים הופתעו מזה שאמרתי את זה, את עניין לקיחת האחריות".
עיני מפקדי חיל האוויר נשואות אל אל"מ הראל. התאונה הקטלנית התרחשה במשמרת שלו, ועכשיו זו המשימה שלו להוביל את בית הספר לטיסה קדימה לעבר העתיד. הראל, בן 44, נשוי ואב לשלושה, מהנדס בהשכלתו, שסיים את קורס הטיס בשנת 1997 כטייס קרב בהצטיינות, וקיבל את הכנפיים מראש הממשלה בנימין נתניהו, בקדנציה הראשונה לכהונתו.
הוא טס בתחילה על מטוס העיט, לאחר מכן על מטוסי הבז ולאחר מכן עשה הסבה למטוסי הרעם. בשנת 2001 החל לשרת כמדריך בבית הספר לטיסה. לפני שבע שנים פיקד אל"מ הראל על טייסת 101, שנתיים לאחר מכן קיבל את הפיקוד על טייסת 119 של מטוסי הסופה ובשנת 2017 התמנה לראש מחלקת הגנה אווירית והאיסוף, שם התגלה כדעתן וחריף שלא חושש לעמוד על שלו גם בניגוד לדרגות בכירות ממנו. מאוגוסט 2018 הוא מפקד בית הספר לטיסה.
"המחויבות היא לא רק למשפחות ולנופלים אלא גם למשימה, הרי בסוף - בן בסה וזיידן נפלו באחת כזו", הסביר. "זו אמנם לא משימה מבצעית, אבל זו עדיין משימה: הכשרת טייסי חיל האוויר. לכן האירוע הזה מייצר מחויבות, לא רק אצלי, אלא אצל כל בית הספר לטיסה. זה היה אולי אפילו מפתיע לראות שהאמונה בצדקת הדרך מתחזקת בעקבות אירוע שכזה".
"דווקא עכשיו, אנשים מבינים טוב יותר למה הם נמצאים פה", הסביר. "על פניו, הם אמורים להביע חשש. אבל הם אומרים: 'הם (בן בסה וזיידן - א"ב) לא מתו לחינם. אנחנו צריכים לקום מחר בבוקר ולהמשיך את מה שהם התחילו'. אין בית ספר לטיסה אחר, אין קורס אחר וצריך לעשות את טיסות ההכשרה". לדבריו, בית הספר שב לפעול בתוך שלושה ימים. "זה לא אומר שחזרנו לשגרה, הבהיר אל"מ הראל. "זה לא אומר שזה לא ממשיך לכאוב לנו, זה פשוט אומר שאנחנו מחויבים למשימה. זה מה שקרה כאן בחודש האחרון".
אנחנו נדע מתישהו מה קרה בתאונה הזו?
"אני מאמין ומקווה שכן. יש צוות חקירה שזה התפקיד שלו. התהליך מאוד מקצועי ושיטות החקירה הכי מתקדמות בעולם. יש גם צוותים מחו"ל שבאו לסייע בחקירה והתרשמו מהיכולות שיש למבק"א (מחלקת בטיחות ובקרת איכות) לחקור את האירוע הזה".
"עם זאת", הוא מסייג, "המאפיינים של התאונה הזו מאוד מורכבים". אל"מ הראל הסביר כי הקושי העיקרי בחקירה נובע ממצבם הקשה של שרידי המטוס. "זה מטוס קל שמערכת ההקלטה שלו נשרפה. על התאונה לא היה דיווח בקשר שמרמז על הדקות שלפני האירוע. זאת נקודת פתיחה מאוד קשה לחקירה". הוא סומך על החוקרים שיעשו את "העבודה באופן המקצועי ביותר".
לדבריו, "יותר נכון לקרוא לזה צוות תחקיר ולא חקירה. התכלית של האירוע לגלות מה היה לא כדי לחפש מי אשם, אלא למנוע את התאונה הבאה. גם אם הם לא יגיעו לכל מה שקרה שם - דרך התחקיר הזה נלמד את הסיבות שיכלו להוביל לאירוע כזה ונדאג לטפל בהן ולשפר את הבטיחות כך שהסיכוי שאירוע כזה יקרה ירד משמעותית".
להפוך טעויות להזדמנויות
אירוע מטלטל אחר שקרה בחיל התרחש לפני כשנתיים, כשמטוס "סופה", F-16I, הופל על ידי סוללה סורית אחרי עשורים של עליונות ישראלי אווירית מוחלטת. הטייסים, כך נקבע בתחקיר, ביצעו טעות מבצעית ולא התגוננו היטב מפני הטילים, אלא העדיפו להתרכז בתקיפת המטרות בעומק השטח הסורי.
"נפילת הסופה היא אירוע מטלטל כי הרבה שנים לא נפל מטוס ובמידה מסוימת אחרי שאנחנו יודעים שהתוצאות הן כאלה - שהנווט והטייס בחיים - אנחנו יודעים להגיד מה קרה שם", אמר אל"מ הראל ביחס לאירוע, שלדבריו "הופך להיות מערך שיעור בביס"ט ובטייסות".
הוא הסביר כי הפקת הלקחים היא חלק מתרבות העבודה בחיל. "זה מחדד הרבה דברים. כמו כל דבר בחיל האויר - אנחנו מנסים להפוך את הטעויות להזדמנויות, לקחת את הדבר הזה ולדאוג שהוא לא יקרה עוד פעם. במחיר הזה הרווחנו לקחים טובים", אמר.
לאחר התקריות הללו, המשימה המוטלת על כתפיו של הראל אינה מסתכמת בבחירת מתגייסת והכשרת הטייסים, אלא לוודא שהטלטלות הללו לא ישפיעו על המשך הדרך. בין השאר - במערכה החשאית שבין המלחמות, בה נוטל חיל האוויר חלק ניכר. במערכה הזו, ישראל לוקחת אחריות ישירה רק לעתים נדירות.
הראל, אחד מטייסי הקרב המנוסים של צה"ל, יכול למצוא עצמו בלילה אקראי תוקף יעדים במזרח התיכון, הרחק מגבולות המדינה, כשהוא חשוף לסוללות הגנה אווירית מהמתקדמות בעולם, ולמחרת להיכנס למשרדו כמפקד בית הספר.
איך זה לטוס בלילה לתקוף ולחזור למחרת ולפקד על בית הספר?
"זה משאיר אותי חד ומחובר לסביבה המבצעית. זה משאיר אותי מחובר לטייסים הצעירים בטייסת. לראות גם מה הם צריכים. לראות ולהתאים את ההכשרה בביס"ט (בית הספר לטיסה) בהתאם. זה גם נותן לי תחושת סיפוק. אני מכשיר אותם ואחר כך טס איתם כתף לכתף בטייסת. זו הנאה צרופה. לפעמים הם מובילים אותך ומפקדים עליך. אנשים שאתה לימדת אותם טיסה. זה באמת סיפוק גדול".
אתה טס איתם. הם כבר הפילו אותך בקרבות אוויר או עוד לא?
"ברור שהפילו אותי. כן. אבל העניין הוא לא אם הפילו אותי אלא מה היחס, כמה כמה", הוא אומר ומחייך. "אם אנחנו מנסים לעשות את הדברים כדי שישרתו אותם הדרכתית - לטוס במצב של יתרון ולהפיל - התוצאות לא חשובות אלא הדרך".
הכשרת הלוחם - במרכז
לדברי אל"מ הראל, בבית הספר לטיסה יש מיקוד מובהק ומתמשך בלימוד יסודות הטיסה, אך כדי להתאים את עצמם לדור המתגייסים לטיס הנוכחי - שהוא בעל אוריינטציה גבוהה לטכנולוגיה - הם עסוקים בשילוב בין חדשנות לשמרנות.
בשנים האחרונות, שולבו בבית הספר סימולטורים מאוד מתקדמים, מציאות מדומה, טאבלטים לחניכים, והפקת סרטונים ופודקאסטים לצורכי למידה מהירה. זאת ועוד, "אנחנו משתדלים לשים פה את התשתית ברמה הערכית, ומה זה להיות לוחם, דברים שלא צריך עבורם טכנולוגיה, אלא אוהל סיירים ו-M16", הוא מחדד.
"הדברים הללו לא משתנים. לא משנה מה קורה בשדה הקרב. ומה יש בטכנולוגיה", הסביר אל"מ הראל, כשברקע ניתן לשמוע מבעד לחלון את מחיאות הכפיים של החניכים הלבושים סרבלי טיסה. אחד מהם סיים לנאום וזכה למחמאות, "מבחינתי הדבר העיקרי הוא ששדרגנו את הכשרת הלוחם. דווקא בשנה הקרקעית בתוכנית הכשרת לוחם אנחנו מתקדמים יותר".
בעולם הסימולטורים יש חדש?
"יש סימולטור חדש. כשאני הייתי חניך בקורס טיס היינו מדמיינים את הטיסה עם מקל מטאטא. עוצמים את העיניים ומנסים לדמיין. עכשיו יש להם וירטואל ריאלטי ואיפה הם הולכים לטוס".
איך אתה מייצר איזונים בין סימולטורים לטיסות באוויר?
"הדבר הכי חשוב זה שלא הורדנו שעות אוויר. מאמינים שצריך לטוס הרבה כמה שיותר. בקורס טיס אנחנו טסים רק שנה מתוך השלוש שנים, כי אנחנו עושים תואר ראשון ועוד הרבה דברים".
למה אתה לא מקצר משך ההכשרה ותרוויח אותו יותר כטייס?
"יש תהליך כזה במערך הקרב. קורס טיס הוא שלוש שנים. נשמע ארוך. עושים בהן מסלול של לוחם וקצין, עושים תואר ראשון כשבכל מקום אחר צריך לשרת שלוש שנים ואז לעשות תואר ראשון, והכשרה מקצועית. תוכן של 5 שנים אנחנו דוחסים בשלוש שנים. אז הוא כבר לעצמו דחוס ואינטנסיבי. יש המשך בקא"מ (קורס אימון מבצעי) ואחר כך בטייסות", אמר.
"לשאלתך - ישנו תהליך במערך הקרב. בנינו מערך הדרכתי שלם, סימולטורים, תוכנות ולומדות, ראינו שאפשר לייצר הדרכה אפקטיבית יותר ולכן במערך הקרב אנחנו בתוך תהליך של קיצור משך ההכשרה בחצי שנה".
"לצורך כך", הוא ממשיך, "נעביר את האנשים לטייסות בשלב מוקדם יותר. זה לא מקצר את הקורס אלא את השלבים של אחרי הקורס - הקורסים שאחרי קורס טיס. זה יהפוך אותם ללוחמים אוויריים מוקדם יותר".
כניסת מטוסים מתקדמים למזרח התיכון כמו רפאל, מיג, וסוחוי - משפיעה על התוכן הנלמד בביס"ט?
"רק הטכנולוגיה. כהכנה להגעת ה'אדיר' (F-35), הביס"ט הצטייד במטוס ה'לביא', שמאפשר גרף לימוד או מעבר בין פלטפורמות. דואגים שההכשרה לא תהיה מנותקת מצד אחד אבל מצד שני מקפידים על היסודות. האנשים שהיו באותה תקיפה בסוריה הם המדריכים בבית הספר. גם אני וכל מדריכי ביס"ט הם טייסים מבצעים בטייסות שיכול להיות שבלילה הם הולכים לעשות פעילות מבצעית ובבוקר לטוס טיסת הדרכה. מביאים לא רק את הסיפור אלא גם תובנות, חוויות ודוגמה אישית. החניכים מסתכלים ויש להם לאן לשאוף".
תקופת כהונתו של האלוף עמיקם נורקין מצטיירת כעמוסה בפעילות מבצעית. איך זה משפיע?
"זה בסך הכל עושה טוב שיש פעילות מבצעית מאוד משמעותית, מחזק את האמונה בצדקת הדרך, מייצר חוויות מבצעיות רלוונטיות שאפשר להתחבר אליהן ומייצר לקחים מבצעיים רלוונטיים למלחמה. כל עוד אנחנו עושים את זה במחיר נמוך אז החיכוך המבצעי הזה הוא דבר חיובי גם להכשרה וגם לטייסות בחיל".
"טייס קרב דרוזי? חשוב לי כאזרח, לא כמפקד ביס"ט"
כשאל"מ יובל נשאל על התמהיל האנושי של בוגרי קורס הטיס - או על אלו שלפחות מנסים להשתחל אליו -בהיבטים של גברים ונשים, בדואים, דרוזים וחרדים - הוא די ברור וחד בתשובות, ולא נשמע מתנצל לרגע על המצב הקיים.
"התמהיל האנושי פה מגוון אבל לא מספיק" הוא מתוודה. "מבחינתנו אני מעודד את זה והייתי רוצה שיהיו פה כמה שיותר אוכלוסיות מכמה שיותר מקומות וכמה שיותר סוגים שונים של אנשים זה משרת את בית הספר לטיסה בעיניי. זה מייצר פה שיח עשיר יותר. צורות חשיבה שונות. יש בזה יתרון יחסי. כל אחד מביא לפה את היתרון היחסי השלם".
לשאלת הייצוג המגדרי בקורס, הוא סבור כי "זה לא מספיק. אנחנו לא נמצאים במקום שהייתי רוצה להיות בו עם כמות הנשים בקורס טיס". לדבריו, "זה קשור בעיקר להאם נשים מתנדבות לקורס טיס, כי הן צריכות להתנדב לקורס".
השאלה היא מה אתה עושה בנושא? לדעתי רוב הסיפור פה נבנה מפער של מידע בין מה שחושבים על התפקיד ומחשבות על המסוגלות להצליח.
"אני אומר - כמה שאנחנו עושים, אנחנו יכולים לעשות יותר". אולם הוא מבהיר: "קורס טיס הוא לא קורס חברתי. בהיבט הזה אין לי משימה חברתית לייצר פה את התמהיל הזה. יש לי משימה צבאית לשים את הלוחמים האוויריים הכי טובים שיש".
לדבריו, הצורך לגוון את התמהיל האנושי בקורס הוא קודם כל מבצעי. "הייתי רוצה לייצר פה את המגוון עליו אתה מדבר מתוך זה שאני רוצה את ההרכב האנושי הכי חזק שאני יכול והמשאבים שאנחנו מקצים לזה זה אל מול הצורך. זאת אומרת כמה אנחנו צריכים. מבחינתי כמה שיבואו מאוכלוסיות שונות זה מצוין".
הוא הוסיף כי הוא " שבע רצון חלוטין מהאיכות האנושית שמגיעה לביס"ט. מגיעה לפה איכות אנושית מעולה שמתוכה אנחנו מכשירים לוחמים אוויריים מעולים. האם בתוך הדבר הזה הייתי יכול לייצר הרכב קצת שונה? התשובה היא כנראה שכן. אבל עכשיו השאלה כמה אנחנו משקיעים ומה התועלת".
מה לגבי נשים ?
"נעשית הרבה פעילות. המגמה היא מגמת עליה. אבל מגמה איטית".
למה?
"בניתוח שלי הרבה מהנשים לא חושבות על שירות קרבי כאופציה או שהן חושבות שקורס טיס זה באמת אירוע בלתי מושג עם סיכוי נמוך מדי ואז מלכתחילה מוותרות להגיע למיונים. התשובה שלי לעניין הזה שאני הייתי באמת רוצה לראות אותן מנסות. אני חושב שכמו שאתה אמרת אין הפסד בלנסות וגם כל מי שדורך במקום הזה בדרך כלל השירות הצבאי שלו בסוף גם אם הוא לא מסיים קורס טיס הוא הופך להיות שירות טוב ומשמעותי, כי מגיעים למקומות הכי טובים בצבא. הייתי רוצה שאנשים יאמינו בעצמם בעיקר….ויבינו שזה אפשרי".
אז לשיטתך לא נכון לשאול מתי יהיה כאן בדואי או דרוזי טייס קרב? או חרדית טייסת קרב?
"לא אותי. אני חושב שמבחינתי זה חשוב לי כאזרח אבל זו לא המשימה שלי כמפקד בית הספר לטיסה" .
"תחרות מול 8200? זה דבר חיובי"
מה דעתך על התחרות המתמדת מול עולמות הסייבר של 8200 שמושכים את החבר'ה הצעירים?
"קודם כל תחרות זה דבר חיובי. זה מחדד. זה הופך אותנו לטובים יותר כי אנחנו מרגישים קצת מאוימים. במשך שנים ארוכות לא היתה תחרות רבה ובסך הכל אני חושב שהיא מעוררת במידה רבה. קודם כל אני חושב שהתחרות שלי צריכה להיות עם יחידות לוחמות, כי אני חושב שצה"ל צריך קודם כל לוחמים, וגם את האנשים האיכותיים והחכמים יותר צריך ביחידות לוחמות - בין אם זה לוחמים אוויריים, חובלים או ביחידות אחרות. גם שם צריך מפקדים טובים. אנחנו לא מתחרים ברמה שמנסים לחטוף אחד לשני את האנשים. זה ממש לא שם".
אבל אתה ממיין ראשון ואם הוא מסרב לך אז הוא מגיע לאמ"ן. יש פה שטח אפור. כולם רוצים סייבר, סטארט-אפים וכו'.
"יכול להיות שיש אנשים שלא רוצים אפילו לנסות ומראש הם מוותרים. לא בטוח שהאנשים האלה צריכים להגיע לפה. האנשים שאנחנו מצליחים לייצר איתם שיחה מבינים שהם מגיעים, מנסים, ואם זה לא מצליח פה - אז ללכת לנסות במקומות אחרים. כמות האנשים שמגיעה לגיבוש הולכת ועולה מקורס לקורס. הגיבוש האחרון לפני חודשיים היה הגיבוש הגדול ביותר בעשרים השנים האחרונות".
איך אתה מסביר את זה?
יכול להיות שזה נובע מהפעילות המבצעית של מה שקורה בשדה הקרב. האנשים האלה מתחברים לעולם התעופה ומשפיעים בשדה הקרב. יכול להיות שזאת עליה באיכות הנוער. לא יודע לנתח סיבה אחת. המוטיבציה לקורס טיס חזקה ויציבה. אסור לנו להסתכל על זה כעל מובן מאליו".
אל"מ הראל התייחס גם למאמצים של בית הספר לטיס למנוע מהקורונה להיכנס בשערי הבסיס. "התפשטות נגיף הקורונה השפיעה על בית הספר לטיסה. בתחילה היה חשש מעריכת הגיבוש והעמידה בתנאי משרד הבריאות, אך הדיוק וההקפדה של ביס"ט הוכיחו את עצמם", סיפר. "ההמשך היה מורכב במיוחד, כשחניכים יצאו הביתה ונדבקו. בחודש אפריל כבר היו 23 מאובחנים אך מאז, בעקבות חידוד הנהלים ותהליכי הבקרה, יש אפס נדבקים בביס"ט זה יותר משמונה חודשים".
היו עונשים למפרי הנחיות? חבישת מסיכה וריחוק חברתי?
"בוודאי. יכול להיות שעות ביציאה, שבת, או טיפול הדרכתי לעורר מודעות".
על ציר הזמן, להנחיל היום משמעת בבית הספר לטיס זה יותר קל או יותר קשה?
"אחד הדברים שהנוער הזה צריך הוא הסברים ורציונאל. כשאתה מצליח לגרום להם להבין למה הם עושים את מה שהם עושים הם מוכנים לעשות הכול. אז לשאלתך - צריכים מפקדים טובים שיודעים להסביר את ההחלטות שלהם. אחרי שהצלחנו לעשות את זה אנחנו לא צריכים לאכוף משמעת, זה קורה מעצמו".
באופן כללי יש משמעת גבוהה מאוד בבית הספר לטיס.
"יש תפיסה של משמעת ברזל. היא משתנה מאוד לאורך השלבים. היא מורכבת. לא פשוטה. יש בשלב הראשון. שמאל ימין שמאל. מסדרים. מהשלב השני - אחרי חצי שנה ולמשך שנתיים בערך - זו בעיקר משמעת עצמית, משמעת שמוחזקת על ידי עקרונות ועל ידי שיחה של הסבר בין המפקדים לפקודים והרבה מאוד הובלה עצמית של הפקודים את עצמם בתהליכי ההכשרה. משמעת פנימית".
מספר ההדחות הוא פקטור למדידת רמת המשמעת בקורס? היו הרבה הדחות השנה?
"סוגיית ההדחות לא קשורה למשמעת. הדחות בגלל משמעת אלו אירועי קיצון. לא על כל עבירת משמעת מדיחים מהקורס. יש לנו כלים פיקודיים".
אז סתם יש אגדה שיום לפני אתה מסוגל להדיח על משמעת?
"אם הגענו למצב שאנחנו מדיחים בגלל אירוע משמעת זה בגלל חציית קו אדום. זה קרה בשנה האחרונה. אירוע אלימות בין צוערים זו חציית קו אדום. על אירועים כמו שבירת שמירה אנחנו לא מדיחים מהקורס אלא מטפלים משמעתית - אם צריך משאירים שבת או שולחים למעצר - זה עדיין לא אומר שהאדם לא מתאים לקורס טיס.
אל"מ הראל הבהיר כי "הדחה מקורס טיס זה על התאמה. לא עונש". והוא מגדיר התאמה באופן הבא: "טיסה - טס טוב או לא; אישיותית - הרבה זמן מהקורס אנחנו עסוקים בבניית דמות הלוחם האווירי; והדבר השלישי - העמיתים, עבודת צוות".
האם אנחנו מתקרבים לרגע בו בינה מלאכותית תקבע מי יכול להיות טייס קרבי טוב יותר?
"אנחנו משתמשים בהרבה כלים. כולל מחקרי נתונים אבל הם תומכי החלטה. בסוף, את ההחלטות אני מקבל".
חברות היי-טק כמו גוגל, אמאזון ומיקרוסופט הכניסו כל מיני תהליכים כדי לשפר את הסביבה כמו יוגה, מדיטציה. מה השתנה אצלכם?
"הכנסנו בשנה וחצי האחרונות סדנת שיפור ביצועים. הסדנה הזו לוקחת את החניכים בשלבים הבוגרים יותר ומתעסקת איתם בהיבטים רכים של תפקוד. בלחץ. חוסר ודאות. תנאי משבר. עם צוות מקצועי של פסיכולוגים. אנשים שמדברים את השפה כמו ביו-פידבק. מלמדים אותם להתאים את עצמם ברמה המנטלית לסביבת הלחימה. התפתחות של כולנו שמביאה השפעות וחשיבות של הצד הרגשי. לתוך התפקוד שלנו. להצליח להביא את עצמנו לביצועים מיטביים זו לא רק פונקציה של המיומנות".
תוך כדי הריאיון הוא התייחס לרעשי הרקע ברחבת בית הספר, מתחת לחלון משרדו, ספק כדי להציג מציאות אמיתית שלא כל היום לומדים או טסים ומתאמנים. "בביס"ט שנים יש מסורת של אירועי הווי וגיבוש. יושבים בערב בהובלה של החניכים, ערב שירי לוחמים, ומעגלי שיח. לדוגמה מפקדת חניכים שעושה חיקוי של המפקדים, אירועי הווי וצחוקים", תיאר.
הוא סיפר למשל כי אחרי התרסקות מטוס הסנונית, החניכים הבוגרים יותר ארגנו ערב שירי לוחמים. לדבריו, זו "דוגמה לאיך הסביבה פה מייצרת תמיכה פנימית ולא רק בהנחיה של מפקדים. בהמון דוגמאות. בקורונה בגלל שאי אפשר להתכנס ולא רצו לפספס את עניין המופעים שלהם אז הם עשו מופעים נודדים. חיקויים וקטעי במה, אווירה. שוב, זה לא רק על המשבצת של הצחוק אלא תוכן. ביום שישי האחרון הייתה להקת חניכים שעשתה מופעי רחוב".
עולמות התחקיר הנוקבים והמדויקים מלווים את בית הספר לטיסה כמו את חיל האוויר כולו. בסוף כל קורס טיס, כפי שאירע השבוע, יושבים אלו שסיימו את הקורס מול המדריכים ומנתחים את שהיה בשלוש השנים האחרונות.
"התחקיר עם חניכי קורס 181? הצלחנו במשימה. אמרתי להם: 'אתם אנשי צוות אוויר'. ביקורתיים, דעתנים ומתחקרים. נוקבים בין העיניים בדיוק כמו שאנחנו מכוונים", אמר אל"מ הראל. לדבריו, "בגלל שהם ירדו עלינו כל התחקיר כי הם הרגישו בנוח לתחקר את המפקדים שלהם בחומרה וגם לדבר בפתיחות על כל מה שמפריע להם וזה מבחינתי הישג. אם אנחנו מצליחים להביא אותם למקום הזה אחרי שלוש שנים - זה הישג, ואולי בגלל שנגמרה אווירת המיון".
הם הטייסים הכי טובים במזרח התיכון?
הם הטייסים הכי טובים שאני יודע להכשיר. לא יצא לי לטוס נגד אחרים במזרח התיכון. ואולי גם כאן זו התשובה, כי הטייסים במזרח התיכון לא כל כך ממהרים להמריא נגד חיל האוויר הישראלי. זה לא משנה מה היה לפני עשרים ושלושים שנה אנחנו כל הזמן מנסים לשפר את ההכשרה ואת האיכות. של הבוגרים שלנו. אנחנו לא מתפשרים בבטיחות. למרות שמקרים כאלה קורים לנו ולא מתפשרים על האיכות. על דברים אחרים כמו הכמות בוגרים שיהיו לנו וכמה טיסות הם יטוסו אנחנו מתפשרים. על האיכות? אנחנו לא".
מוכרים מטוס מסוג אף-35 לאיחוד האמירויות. מה אומר מפקד ביס"ט?
"בן גוריון אמר על זה. שלא התותח ולא הטנק ולא מטוס הקרב הם אלו שינצחו את המערכה אלא התותחן הטנקיסט והטייס. מה שמשנה זה מי שיושב בקוקפיט ולא הברזלים שעוטפים אותם".