בימים האחרונים, לאחר תקופה ארוכה, נדמה כי יש אור בקצה המנהרה. הגורמים המוסמכים מתחילים לנפק אישורים, ומערכת הבריאות מתחילה להיערך למבצע חיסונים. על רקע הוויכוחים בין התומכים למתנגדים, נדמה כי דיון אחר נדחק לפינה: מי נכון שישתייך לגל הראשון של המתחסנים.
פרט לצוותי הרפואה, לבעלי מחלות הרקע, לנמצאים בקבוצות סיכון ולאזרחים הוותיקים, שאין עוררין שעליהם להיות הראשונים, קבוצה נוספת חשובה מאוד לא הוכללה, שלא בצדק, בקבוצת המתחסנים הראשונים: המטפלים הסיעודיים המסורים המטפלים בקשישים הסיעודיים בביתם, הנכללים כרגע בקבוצה בעדיפות השנייה של המתחסנים.
לקריאה נוספת בנושא
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), בסוף השנה שעברה מנתה אוכלוסיית האזרחים הוותיקים בישראל 1,093,000 איש, כ-40% מהם בני 75 ומעלה. מתוכם, ישנם כיום כ-250 אלף קשישים הזכאים לחוק הסיעוד, המלווים על ידי כמאה אלף מטפלים ומטפלות ישראלים ועוד כ-40 אלף מטפלים זרים. נגיף הקורונה, שפרץ לחיינו בסערה, ניתק באחת את אוכלוסיית הקשישים מהציבור ומבני משפחתם, והגדיר אותם כאוכלוסייה בסיכון.
אבל כאשר כולנו לא יכולנו לבקר את ההורים, את סבא וסבתא או את השכנים המבוגרים, יש מי שטיפל בהם ואפשר להם - ולנו - להמשיך בשגרת החיים. מאז פרוץ המשבר, היו אלה המטפלים הסיעודיים שדאגו לאלה שאינם יכולים לדאוג לעצמם. בעקבות מהלך משותף שקידמו איגוד נותני שירותי הסיעוד והביטוח הלאומי הם הוגדרו כעובדים חיוניים, וכך יכלו המטפלים לעבוד כבשגרה והפכו לקשר החשוב והמשמעותי ביותר של אותם קשישים עם העולם המאיים שבחוץ. הבדידות, כידוע, הורגת - ומשפיעה לרעה באופן ישיר על מצבם הפיזי והמנטלי של הקשישים, שכ-30% מהם מוגדרים כעריריים, נטולי משפחה או קרובים.
עם זאת, חשוב להביט למציאות בעיניים ולראות כי בתקופה הקשה הזאת, ישנם גם קשישים שזקוקים לכך - אך לא זוכים לטיפול מתאים. מאז פרוץ משבר הקורונה, התיר הביטוח הלאומי לחלק מזכאי חוק הסיעוד שחששו מכניסת זרים לביתם לקבל זמנית לתקופת הקורונה כסף במקום טיפול פיזי חיוני, שהם נזקקים לו כדי לשמור על בריאותם. וכך, אותם קשישים, שהמדינה הגיעה למסקנה כי לאור מצבם הבריאותי מגיעות להם שעות טיפול, השתמשו בכסף לצרכים אחרים במקום לרכוש בו טיפול.
כתוצאה מכך נוצר מצב שדווקא בתקופה הקשה ביותר עבור הקשישים, בה במשך חודשים רבים הם כמעט ואינם יוצאים מפתח ביתם בשל החשש מהנגיף, הם נשארו עם כסף - אבל ללא טיפול יומיומי חיוני. למעשה, מהרגע שהם קיבלו את הכסף, הקשישים נותרו ללא טיפול וללא פיקוח ובקרה מטעם המדינה. ברור לכל, שכסף לא יכול להחליף בני אדם.
שר הבריאות, במכלול השיקולים ובתעדוף המתחסנים - יש לקחת בחשבון גם את העובדים הסיעודיים. לאור חשיבותם, ראוי שהמטפלים הסיעודיים ישתייכו גם הם לקבוצת המתחסנים הראשונה, כדי למנוע מצב בו החיסון שלהם מתעכב. תקופת הקורונה הוכיחה את חיוניותם למשק, את חשיבותם הגדולה עבור האזרחים הוותיקים בישראל, ואת העובדה שבעצם עבודתם הם מאפשרים למשק להתנהל. שהרי, מי מאיתנו יכול היה להתרכז בעבודתו ביודעין שאביו הקשיש או אימו המבוגרת נמצאים בביתם, בודדים ואינם מטופלים. לכן, חשוב לכלול את העובדים הסיעודיים בין המתחסנים הראשונים, וכך יוכלו להמשיך ולהעניק לקשישים הסיעודיים החיים בביתם את הטיפול לו הם זקוקים. וכך, תוכל מדינת ישראל לאפשר לאזרחים הוותיקים, שתרמו לה כל חייהם, את הזכות הבסיסית להזדקן בכבוד.
דורון רז הוא יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל