המהלך הדרמטי של סער מעורר לחיים את כל תרחישי ה"פוטש" בבלפור

המילה "דרמה", על שלל הטיותיה, מוצאת את עצמה בכותרות הפוליטיות חדשות לבקרים, ולא תמיד בצדק. אבל ההודעה של ח"כ גדעון סער על פרישתו מהליכוד והקמת מפלגה חדשה היא דרמטית במלוא מובן המילה, ולא עוד מקרה של זאב זאב.

המילים הקשות שהטיח בראש הממשלה בנימין נתניהו ובמנהיגותו משרטטות מחדש את הגבולות בין מחנות הכן או לא ביבי, העזיבה שלו מטלטלת את הליכוד וההכרזה שלו על התמודדות מול נתניהו משנה את קרבות הירושה בגוש הימין. למפלגה החדשה בראשותו יש פוטנציאל לעצב מחדש את מפת המנדטים של הבחירות הבאות ואולי אפילו למנוע אותן. כל האפשרויות פתוחות, המערכה בעיצומה: נאום ה"איני יכול עוד" של סער היה רק הסצנה הראשונה.

במערכת הפוליטית מרכלים על המהלך המתרקם של סער כבר חודשים, אבל מעטים בליכוד האמינו שזה יקרה. האתוס המפלגתי המפורסם קובע שבית לא עוזבים ובטח שלא דוקרים מנהיג מכהן. החוכמה המקובלת גורסת שהליכוד הוא הנתיב הבטוח ביותר לראשות הממשלה, ושסער, שרואה את עצמו צועד בנתיב הזה, לא יוותר עליו לטובת הרפתקאות עצמאיות.

הליכודניקים לא העריכו מספיק את האמביציות שלו והתסכול מכך שהן חסומות תחת נתניהו, והוא הפריך את ההערכות ומרד במוסכמות. אתמול, לתדהמת רבים מהם, הוא הוציא הכול החוצה, על הראש שלהם ועל הראש של נתניהו: המפלגה שגדל וצמח בה הפכה ל"כלי שרת למטרותיו המשפטיות של נתניהו", ואיבדה את הדרך לטובת "חנופה ופולחן אישיות" וקריאה ברורה וחד משמעית להחלפת המנהיג, "צו השעה", בלשונו.

לסער לא באמת היה הרבה מה להפסיד בליכוד, בתצורתה והנהגתה הנוכחית. לפני שנה בדיוק, הוא התמודד מול נתניהו בפריימריז על ראשות המפלגה וזכה לפחות מ-30% מהקולות, והשנאה היוקדת כלפיו בבלפור נידתה והגלתה אותו מהממשלה ומצמרת קבלת ההחלטות. כבר ב-2014, אותה שנאה הובילה אותו להכריז על פסק זמן מהפוליטיקה, ושלוש שנים אחר כך, כשהוא עשה קאמבק, החקירות הפליליות נגד נתניהו היו בשיאן ואיימו תאורטית להביא לסוף שלטונו.

שלוש שנים ושלוש מערכות בחירות אחר כך, בואכה מערכת בחירות רביעית, נתניהו חזק ואיתן מתמיד, מה שהיה גוזר על סער אופק אפור של ח"כ פשוט בוועדות הכנסת לשנים הקרובות. לא בשביל זה הוא חזר לפוליטיקה. הפעם, הוא הלך על מהלך בסגנון "כולנו" של כחלון; גם אם המפץ יסתכם במפלגה של 5-10 מנדטים, לנתניהו לא תהיה אפשרות להקים ממשלה בלעדיו, ולכל הפחות הוא יוכל להבטיח לעצמו תפקיד של שר בכיר אחרי הבחירות.

גנרטור התגובות של דוברי נתניהו ומקורביו אמש תייג את סער כעריק, שמאלן, אופורטוניסט ובוגדני, האחרון להצטרף ל"מחנה הלא ביבי", והם שלפו מהארכיון את כל ציטוטי העבר שבהם נשבע אמונים לליכוד. במפלגה מנסים למזער את הדרמה ולמתג את הפורש הטרי כמי שלא יעבור את אחוז החסימה, ובמקביל לצופף את השורות מבית כדי למנוע התפוררות רחבה יותר. הפרישה של סער היא הסדק המשמעותי הראשון בטבעת ההגנה שהליכוד בנה סביב נתניהו בשנים האחרונות מפני מצוקותיו הפליליות והמשפטיות. אבל בשלב זה, אף אחד מבכירי המפלגה לא שובר את החומה הבצורה ונוהר להצטרף לתקווה החדשה שהוא מציע.

נכון לעכשיו, רק מיכל שיר, מקורבתו של סער, אמורה להתפטר עמו מהכנסת. ראש העיר רמת גן, כרמל שאמה הכהן, עוד ליכודניק לשעבר, הודיע אתמול שיצטרף לסער ובסביבתו מבטיחים שראשי ערים נוספים יצטרפו לבניית המפלגה החדשה. מחוץ לשורות הליכוד, השמות החמים הם חברי "דרך ארץ", יועז הנדל וצביקה האוזר, חברים ותיקים של סער שמחפשים בית פוליטי חדש, ח"כ יפעת שאשא ביטון, היורשת של "כולנו" בליכוד, והרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שהוא שם חם אצל כולם. איזנקוט עדיין לא החליט אם בכלל ייכנס לפוליטיקה וגם לא עם מי ילך, אבל סער מחזר אחריו נמרצות.

בלשכת נתניהו ימתינו בציפייה דרוכה לסקרים הראשונים שיבחנו את עוצמת המפץ, וכך גם בלשכותיהם של יו"ר ימינה נפתלי בנט, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, שר הביטחון בני גנץ ובכלל. נתניהו לא בהכרח יהיה הנפגע העיקרי במספר המנדטים - ההבטחות של סער למפלגת ימין ממלכתית חדשה עשויות לנגוס בתמיכה בכל המפלגות במרחב המרכז-ימין, ובעיקר בנסיקה של בנט, שהתעצב בחודשים האחרונים כאלטרנטיבה צומחת לנתניהו מימין. בניגוד לבנט, שמתחמק מלהשיב על שאלות הנוגעות לנתניהו ומעמדו המשפטי, סער קשר באופן חד וברור בין המשבר הפוליטי, הכלכלי והחברתי שבו ישראל מצויה לבין האינטרסים האישיים של ראש הממשלה. הוא ובנט יתחרו כעת על קולותיהם של מאוכזבי נתניהו בימין, וגם על תואר המסומן לירושה.

המפלגה החדשה של סער מאיימת לפצל את הימין, אבל בעיקר לשנות את החלוקה הבין-גושית המוכרת והמסורתית בין שמאל לימין ובין גוש הכן או לא ביבי. יש מספיק סיבות להטיל ספק בהצהרות נגד ישיבה תחת נתניהו ולתהות אם יחזיקו מעמד גם אחרי הבחירות, אבל על פניו הוא חצה את הרוביקון, בטח מבחינת משחקי הקואליציה העתידית במוחו של נתניהו.

שבועיים לדד-ליין לפיזור הכנסת, כל מאזן הסיכונים שניצב בפניו כעת עשוי להשתנות. ההצהרות הלוחמניות של סער נגד נתניהו לא משאירות הרבה מקום לחלומות על קואליציית ימין שתבטל את המשפט ותעניק לו חסינות, וכל תסריטי הפוטש של השנים האחרונות קמים לתחייה: קואליציה תאורטית של סער, ליברמן, בנט ושותפתו למפלגה ח"כ איילת שקד ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד, יכולה להפוך לאיום פוטנציאלי ממשי שישאיר את הליכוד והחרדים במיעוט וידיח אותו מהשלטון. במצב כזה, אפילו הרוטציה עם גנץ יכולה לבוא בחשבון, במיוחד אם החליפי יסכים לדחות את מועד העברת השרביט בכמה חודשים בתמורה להעברת תקציב דו שנתי. עד אז כבר תימצא דרך אחרת להתחמק מההסכם.

עד עכשיו, היה נתק בין נתניהו וגנץ בכל הנוגע למשבר התקציב, והקרבות הפרלמנטריים בין הליכוד וכחול לבן על החוק לפיזור הכנסת הולכים ומחריפים, וצפויים להסלים עוד הבוקר ביום הצבעות פוליטי במיוחד במליאה. אולם המהלך של סער פותח פתח לניסיון מחודש לפתור את המשבר ביניהם ולמנוע בחירות, ולכן, התזמון מעט מסוכן. שבועיים זה מספיק זמן בשביל שנתניהו ימצא דרך יצירתית לערבב מחדש את הקלפים ולהשאיר את סער מחוץ לכנסת, ממתין לבחירות ונאחז באוויר.