ברבור שחור נחת בעולם. משבר בריאותי שעולה בחייהם של רבבות, שלא יעזוב את חיינו עד שמרבית האוכלוסייה תהיה מחוסנת. יעילות צעדי התמיכה בכלכלה בהם נוקטות ממשלות מוטלת בספק ולצד המשבר הכלכלי המתרחש כעת קיים חשש אמיתי שהרע ביותר, עדיין לפנינו.
ומה בחינוך? שנה אבודה משמעה מחזור שלם שיכולתו להשתלב באקדמיה, בצבא ובתעשייה תיפגע, מחזורים צעירים שיפתחו פערים שיתבטאו בכל שנות לימודיהם וכן היווצרות מצבים רגשיים קשים: בדידות, דיכאון, חרדה ושלל התנהגויות מסכנות, בשל מחיר הניתוק מהחברים ומאנשי החינוך. בדומה לאירועי משבר אחרים, גם הפעם קו ההגנה האחרון הוא מסירותם של האנשים בשטח.
במסגרת מתווה הקפסולות, התגייסה המערכת למיצוי היתרונות הגלומים במצב - לימוד פרונטלי בקבוצות קטנות ופיתוח לומד עצמאי, תלמיד המסוגל לקבל חומרים, ללמוד בעצמו ולהיבדק על עומק הבנתו - לצד תמיכה מכווננת של מורים מקצועיים. מתווה הקפסולות זה גילם סיכון בריאותי משמעותי לאנשי החינוך ולמשפחותיהם מהחשיפה למספר קבוצות תלמידים בכל יום. רוב מוחלט של אנשי החינוך לקח את הסיכון במסירות.
עוד בוואלה!
הכיתה וניהולה גלשו לתוך בתי המורים
עם החמרת התחלואה, חזרה המערכת ללמידה מרחוק. הומצאו מנגנונים למניעת "נפילה בן הכיסאות" של תלמידים, לאיתור מצוקות רגשיות ולמתן מענה לאותן המצוקות. זה נעשה תחת מגבלות טכנולוגיות ותשתית, מורכבות משפטית ותקציבית ותחת ביקורת ציבורית, לעיתים קשה ובוטה.
אנשי החינוך נדרשו לשיטות הוראה חדשות, להכנה מוקדמת ארוכה לכול שיעור ולשליטה במרחבים וירטואליים. אנשי החינוך בכפרי הנוער ובפנימיות נוכחים פיזית עם תלמידיהם שאינם ברי פינוי ברצף מאז תחילת המשבר כבר מספר רב של חודשים, ללא הפוגה. מנהלים נדרשים לקיום המערכות הללו, במקביל להנחיות המשתנות חדשות לבקרים, מקרי תחלואה ובידוד, חששות מחשיפה משפטית וקשיים תקציבים משמעותיים בהעדר תקציב מדינה.
היקף החומר בבחינות הבגרות נותר כמעט ללא שינוי, לצד הקושי הטכנולוגי להסביר, לעקוב, לוודא הבנה. חלק מהתלמידים אינם מפעילים כלל את המצלמות ולמורה נותר רק לתהות האם הוא מדבר לעצמו וכמה קשה התחושה לכול אדם בעבודתו, כאשר מתעלמים ממנו? אם להורים קיימת ביקורת סמויה או גלויה כלפי המורה, יהיה אף קשה יותר לרתום את הבית לסייע.
לא אחת נתקלתי במורים ובאנשי חינוך שנאלצו להתמודד בזליגה של שעות עבודה רבות לתוך חייהם הפרטים, בעבודה נוספת ובזמינות נדרשת בווטסאפ או בטלפון ואשר עשו זאת באהבה ומתוך הבנה שנחוצה גמישות לאור המצב. הכיתה וניהולה גלשו לתוך בתי המורים, לרוב במקביל להיותם הורים בעצמם. מעבר לכך, אנשי חינוך רבים נחשפו לקשיים כלכלים של תלמידיהם ולמרבה הגאווה, הייתי עד למספר רב של יוזמות לגיוס מחשבים, מפגשים פרטים או לעיתים, אפילו ארוחות צהרים חמות.
זה נעשה עבור הילדים של כולנו. להוציא את המירב מהשנה הזו וכדי למזער את הפגיעה הנפשית בהם. כמי שרואה מקרוב את פועלם, אנשי החינוך הם לטעמי גיבורים עלומים. מושמצים לרוב, על אף פועלם.
פופולרי לא לאהוב את אנשי החינוך, להעביר ביקורת ולזלזל בעבודתם. כאשר נתקלים בהתנהגויות קשות של בני נוער, כאשר אנו כהורים רוצים לשנות שיבוץ של הילדים בכיתה או לערער על איזו מדיניות של בית הספר, מקובל לחבוט באנשי החינוך, במקרי הקיצון אף במובן הפיזי של מילה.
חזרת תלמידי אגף שח"ר (שירותי חינוך ורווחה) והפנימיות למוסדות סיפקה תזכורת נקייה מרעשים. מי שחושב שילדים אינם זקוקים ואוהבים את מוסדות החינוך, חייב לשמע את צליל צחוקם המתגלגל בשבילים.
תארו לכם עולם בו גיבורי התרבות הם אנשי החינוך יוצאי הדופן שישנם בנמצא. תארו לכם שבני הנוער יישאו מבטם לאנשים שהקדישו את חייהם לחינוך אחרים. תארו לכם שאם ילדכם הפרטי יכריז שברצונו להיות איש חינוך - לבכם יתמלא בגאווה.
ביום הזה, יום המורה, אפשר וצריך להגיד מילה טובה, לשבת לרגע עם בני הנוער ולהאיר על פועלם הראוי של אנשי החינוך, לחדש את הכבוד המגיע להם. האם אין זו דרך טובה יותר למאשר עוד ביקורת ותרעומת? בואו נעריך, ולו מעט, את אנשי החינוך שלנו. היום ואולי, בכול יום.
רועי בר אילן הוא מנהל כפר הנוער החקלאי כדורי, השייך למינהל לחינוך התיישבותי ופנימייתי במשרד החינוך