מותו של יונתן היילו, שגופתו אותרה היום (שני) בחוף הים, מעלה שאלות רבות סביב השיקום לו נזקק. מאז שוחרר מהכלא, שם ריצה כעשר שנות מאסר בעקבות הריגת הגבר שאנס אותו, לא הצליח לשקם את חייו. כעת, לאחר מותו, אנשים שהכירו את היילו, שותפים למאבקו ומומחים, מתארים את החשיבות בטיפול לו הוא, לדבריהם, לא זכה.
ספיר סלוצקר עמרן מתנועת "שוברות קירות", שהייתה קרובה להיילו וממובילות המאבק לשחרורו, אמרה כי הוא מעולם לא קיבל "טיפול אמיתי שעסק בטראומות ובפגיעות המיניות". סלוצקר עמרן סיפרה כי היילו "היה בחור מאוד מקסים וביישן. הוא מאוד קיווה להצליח למצוא עבודה קבועה כשיצא מהכלא והיה לו חלום שיצליח. הוא רצה לגור בצפון ליד הכנרת, להתחזק, להכיר מישהי ולבנות משפחה. ואני יודעת שהשחרור ממש לא היה כמו שהוא דמיין וחשב. הוא עבר הרבה מאוד קשיים ועבר כמה מסגרות שיקומיות".
לדבריה, כבר במסגרת השיקום הראשונה חווה גזענות, וההמשך נראה דומה. "אחרי זה עבר למקומות אחרים ולא הצליח להסתדר, ובעצם נשען יותר על תמיכה וחסד של אחרים ופחות על מערכת שיקומית שנבנתה עבורו. אני יודעת שהיו אנשים שניסו לעזור ולתמוך. אבל הוא מצא את עצמו מפר את תנאי השחרור אחרי תקופה לא פשוטה".
לקריאה נוספת בנושא
ועדת השחרורים החליטה בשנה שעברה כי בעקבות הפרת התנאים הוא יחזור לכלא לרצות שנה נוספת, והוא שוחרר לפני כמה חודשים. סלוצקר עמרן מספרת כי הפעם הוא גר אצל אחותו. "הוא לא הצליח למצוא שום עבודה, גם בגלל הקורונה וגם בגלל שהוא אסיר משוחרר. היה לו הרבה רצון לקבל התחלה חדשה, אבל היו לו המון קשיים בגלל שלא עבר אף פעם טיפול אמיתי לפגיעות שחווה. הוא קיבל איזשהו ליווי לתקופה, אבל בשונה מנשים שליוויתי והיו באופק שיקומי, שהוא מאוד מחזק ועם המון שעות של קבוצות, הוא לא השתחרר במסגרת כזו".
אביגיל פרנקל, עובדת סוציאלית ומומחית לטיפול בטראומה מינית, אמרה גם היא כי טיפול מתאים יכול היה להיות משמעותי בשיקום של היילו. "כשמסתכלים על אוכלוסייה שמקבלת טיפולים לטווח ארוך, הם משפרים את איכות החיים, ויכולים לייצר עיבוד והרגעה משמעותית של סימפטומים פוסט טראומתיים מתוך המקום הזה", סיפרה.
פרנקל הדגישה יש מגוון רחב של סוגי פגיעות, וציינה כי "במקרה של היילו זה היה מאוד אגרסיבי ומשפיל וממושך. והייתה כנראה תחושה שהוא לא יכול להימלט מהאדם הזה, תחושה שהוא שבוי בסיטואציה. הטיפול צריך להיות מותאם לזה". כמו כן, היא מסבירה כי למקרה של היילו נוספו משתנים נוספים, ובהם העובדה שהרג את האדם שהתעלל בו ושהה לאחר מכן שנים נוספות במאסר.
לפי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל, כ-11% מהפניות שהתקבלו בשנת 2019 היו מצד גברים או ילדים שנפגעו מינית. מהנתונים עולה כי ב-21% מהתלונות המדווחות על פגיעה של ילדים עד גיל 12, מדובר על פניות של בנים.
מנכ"לית מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו, טענה כי היילו נשאר ללא טיפול ראוי מאז ששוחרר. "מותו הטראגי של יונתן היילו מעורר תחושות קשות ביותר. היילו שילם מחיר איום ונורא על הפשע שבוצע בו", אמרה. "גם אחרי ששילם חובו לחברה ושוחרר מהכלא נותר ללא שיקום נפשי בעקבות האונס שעבר ובסופו של דבר מצא את מותו בנסיבות קשות. אין מילים לבטא את הכאב והצער על נפש אבודה שהלכה לעולמה".
הרשות לשיקום האסיר מסרה בתגובה כי היא "מבטאת צער עמוק על פטירתו של יונתן היילו. עובדי הארגון פעלו ללא לאות ובמשך חודשים רבים על מנת לסייע בייצוב מצבו של יונתן ובשיקומו, ואולם מציאות חייו והאתגרים בפניהם הוא ניצב היו חזקים יותר. מצער ביותר שעורך דינו בוחר להשתלח ולתקוף את הגוף אשר עמד לצידו ותמך בו כל העת, תגובה רשמית לטענותיו תועבר אליו ישירות בתום ימי האבל".
סנגורו של היילו, עו"ד אלון אייזנברג, אמר כי "הרשות לשיקום האסיר התפרקה לחלוטין מהחובה החוקית והמוסרית שלה בהליך שיקומו של יונתן היילו, והתוצאה הנוראית כאילו הייתה ידועה מראש".