התלמידים חזרו לבית הספר, אבל הקורונה ממשיכה לחשוף את הפערים

300 אלף תלמידי כיתות ה'-ו' חזרו השבוע ללימודים בבתי הספר ברחבי הארץ. בעוד המינימום הנדרש על פי מתווה משרד החינוך הוא למידה במשך שלושה ימים בשבוע, בחלק מבתי הספר הלימודים יתקיימו במשך ארבעה, חמישה או שישה ימים. גם היקף הלימודים משתנה בין מוסד למוסד: בחלק מהמקומות התלמידים ילמדו פחות שעות ביום, ובחלק - מצאו פתרונות יצירתיים המאפשרים קיום חמישה ימי לימוד מלאים, כמעט כמו בתקופה שלפני הקורונה. לעיתים, גם בתוך הרשויות עצמן ניתן למצוא פערים גדולים בין בתי הספר שממוקמים באזורים גיאוגרפיים שונים.

כך מובילים הפערים הכלכליים לפערים לימודיים: בדרך כלל, הסיבה לפער בין המוסדות קשורה ביכולת הרשות לממן את התוספת הנדרשת כדי לגייס צוותי הוראה נוספים, וכן בתשתיות שהעירייה יכולה להעמיד לרשות בתי הספר, כלומר: מספר כיתות או מקומות אחרים בהם ניתן ללמד.

מאז תחילת הסגר הראשון במרץ, תלמידי כיתות ה'-ו' לומדים מרחוק, למעט הפוגה לחודש וחצי במאי וביוני ושבועיים בספטמבר. כעת, חלקם יצליחו להתגבר מהר יותר על הפערים שהצטברו במהלך חודשים ארוכים שבהם למדו מרחוק בבית, וחלקם יצטרכו להתמודד עם מה שעומד לרשותם.

בקריית ביאליק, כמו בעוד 60% מהערים במחוז חיפה, לא הצליחו להגיע למתווה אחיד שמאפשר למידה ליותר משלושה ימים בשבוע בכיתות ה'-ו' בכל העיר, אף ששניים מתוך שבעת בתי הספר הפועלים בה מצאו פתרונות שהיו יכולים לאפשר זאת. על כן, ראש העיר אלי דוקורסקי הסביר בשיחה עם וואלה! NEWS כי החליט להחזיר את כל התלמידים לשלושה ימים בלבד, בשם עיקרון השוויון.

"אני לא עושה איפה ואיפה בין תלמידים. בהתייעצות עם המנהלים וגם עם אגף הפיקוח במנהל החינוך, החלטנו שאנחנו מחזירים את כולם לשלושה ימים. בימים האחרים הם ילמדו למידה מרחוק", אמר.

דוקורסקי מסביר כי אחת הסיבות לכך היא המחסור בכיתות. "כדי לקיים את הלמידה לשלושה ימים של תלמידי כיתות ה'-ו' באחד מתי הספר נעזרנו במבנה של חטיבת הביניים. כשחטיבת הביניים יחזרו בעוד שבוע חצי, נצטרך לעשות מאמץ נוסף בעניין שימוש בחללים אחרים שהעירייה תעמיד לטובת העניין".

גם בתל אביב, השייכת לאשכול 8 מתוך 10 לפי המדד החברתי-כלכלי של הלמ"ס, בכמעט 60% מבתי הספר יתקיימו הלימודים בכיתות ה'-ו' במשך שלושה ימים בשבוע. אם בקריית ביאליק חסרות כיתות לימוד מתאימות, בבית הספר "נופים" שבדרום תל אביב מסבירים כי מחסור בכוח אדם לא מאפשר להרחיב את מספר הימים מעבר למינימום שמחייב המתווה של משרד החינוך.

"זה מאוד תלוי בשעות שיש לבית ספר ובכוח האדם שעומד לרשותו", מסבירה מנהלת בית הספר, סמדר מורס. "כמובן שהייתי שמחה לפתוח לחמישה ימים בשבוע, אם הייתה לי האופציה לעשות את זה, אבל אין לי מספיק מורים. אני לא יכולה להביא תומכי הוראה, כי מספר השעות של תומכי הוראה מוגבל. אם לבית ספר יש את המשאבים, אז התמזל מזלו".

לדבריה, "בית ספר שרוצה להרחיב את המתווה ואין לו את המשאבים, אז הוא לא יכול לתת מענה רחב יותר לילדים. זה מאוד עצוב, כי התלמידים יישארו בבית בגלל משאבים בית-ספריים מוגבלים ומצומצמים. זה הסיפור".

לדבריה, "בגלל שהשמיכה קצרה, והמשאבים לא מוקצים לבתי הספר באופן דיפרנציאלי ומותאם לצרכים שלהם אל מול הקורונה, אז נוצר מצב בו הילדים בבתי ספר שהם דלי משאבים משלמים מחיר כבד. וכאן הסיפור של אי-השוויון הוא קשה ביותר, וחותכים פה בבשר החי".

"הייתי מצפה שמשרד החינוך יקצה משאבים שונים לאוכלוסיות שונות", ממשיכה מורס, כשהיא מתארת דרך אפשרית להתגבר על הפערים, "למשל: תגבור של שעות מעבר למינימום המוגדר במתווה על מנת שתלמידים מאוכלוסיות מוחלשות יגיעו לבתי הספר במהלך כל השבוע. הקצאת משאבים דומים לאוכלוסיות שונות מעמיקה את הפערים ואת אי-השוויון בין אוכלוסיות".

בצד השני של העיר, בבית הספר ארן, תלמידי כיתות ה'-ו' חזרו השבוע לשבוע לימודים מלא. היות ומדובר במספר שעות בודדות ביום, חלק מההורים חושבים לנכון להשלים את הפערים באופן פרטי.

"הבן שלי חזר לחמישה ימים בבית הספר כולל שישי, וביום חמישי הוא לומד בזום. בסך הכול הוא לומד שלוש שעות ביום בבית הספר. זה הזוי כי שנה שלמה הם לא לומדים כלום, ועכשיו זה רק שלוש שעות ביום". מספר ר', אב לילד בכיתה ו'. "אנחנו התארגנו על שיעורים פרטיים עם כמה הורים ביחד, יש מורה אחד לכמה תלמידים לאנגלית ועוד שיעורים".

פרופ' יוסי דהאן, מומחה לזכות לחינוך וצדק חינוכי, משוכנע כי המצב הנוכחי בו יש פערים גדולים בין רשויות שונות הוא "מתן לגיטימציה להפרה של העיקרון הבסיסי ביותר במדינה דמוקרטית - עיקרון שוויון ההזדמנויות".

לדברי דהאן, "אסור שיהיה קשר בין אמצעים כלכליים להזדמנויות חינוכיות. יש שלושה גורמים שמממנים את מערכת החינוך - המדינה, הרשויות המקומיות וההורים. בין הרשויות המקומיות יש פערים עצומים, למשל בין רעננה לרהט. המדינה אמורה לאזן את זה".

הוא הוסיף כי יש "לתת לתלמידים, שלא באשמתם נולדו ברשויות מקומיות עניות יותר, משאבים כדי לדאוג לשוויון הזדמנויות. בעצם המדינה אומרת: היום אני נותנת לכם לגיטימציה לקנות שירותים חינוכיים עבור התלמידים שלכם והם יזכו להזדמנויות רבות יותר, ובכך יגדל הפער שגם ככה קיים בין הרשויות העניות לחזקות".

מנגד, דווקא במעלות תרשיחא השייכת לאשכול כלכלי-חברתי נמוך יותר מתל אביב (5 מתוך 10) פתחו את כל בתי הספר בעיר לחמישה ימים במשך חמש שעות ביום, בעידודו של ראש העירייה ארקדי פומרנץ. "אמרתי למנהל מנהל החינוך שלנו שיש לה את כל הגיבוי להביא את ילדינו לכמה שיותר שעות בשבוע, ככה גם נהגנו עם החזרה של כיתות א'-ד'. יש לנו גם שני בתי ספר שעובדים שישה ימים בשבוע", הוא אמר.

לדבריו, "מדובר כאן בהתגייסות של כל בתי הספר, כל צוותי החינוך בהכנת כיתות, גיוס של מורים מחליפים וכל המורים שכן צריכים לתת גיבוי. למשל בבית ספר בתרשיחא, בגלל המחסור בכיסאות, לקחנו מהחטיבה העליונה".

פומרנץ הוסיף כי "אני חייב להודות לכל צוותי החינוך שלנו ולמנכ"ל העירייה שעובדים כמנגנון שוויצרי אחד, באמת עושים כמיטב יכולתם כדי שההורים של הילדים יוכלו ללכת לעבודה ולהיות שקטים דווקא בימים הלא פשוטים האלה. זה מה שהיינו מחויבים לתת לתושבים מעלות תרשיחא".

פרופ' נחום בלס, ראש תכנית מדיניות החינוך במרכז טאוב, תולה את האחריות למצב בשלטון המקומי. "יש רשויות מקומיות שיודעות להתארגן יותר טוב ולנצל את המשאב הזה של המורים שעומדים לרשותם, והן גם מוכנות למצוא פתרונות לכיתות, כגון מתנ"סים ועוד. הם מוכנים להתאמץ, אולי גם להתווכח עם ההורים ועם המורים ולפעמים להשקיע בהסעות. בסופו של דבר זה תלוי ברשות המקומית". לטענתו, "במיוחד בכיתות הנמוכות א'-ו' לא צריכה להיות בכלל בעיה של כוח אדם".