המדיניות הצבאית בשטחים צריכה להשתנות גם בלי חקירה בהאג

בממשלה עוקבים בדאגה לקראת הכרעתו של בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג אם בסמכותו לפתוח בחקירה נגד ישראל בחשד לביצוע פשעי מלחמה. זאת לאחר שהחלטת התובעת כי קיים בסיס לחקירה כזו ניתנה כבר לפני כשנה. בינתיים, בסיועו של נשיא ארצות הברית היוצא דונלד טראמפ, ישראל עושה כל שביכולתה כדי לבלום את החקירה ולפגוע בבית הדין. סביר להניח שביידן לא ימשיך במדיניות הנפסדת הזו.

נושא אחד שבו תתמקד החקירה, אם תיפתח, היא מדיניות ההתנחלות העוברת על האיסור להעביר את אוכלוסייתה של מדינה לשטח שכבשה. בנקודה זו קשה לטעון כי ישראל לא ידעה כי היא מפרה את החוק. מדובר במדיניות גזלנית, מפלה ומנשלת שמטרתה הפכה בשנים האחרונות לגלויה ומוצהרת.

אפשר למנות אין-ספור צעדים שישראל נוקטת לטובת הרחבת ההתנחלויות ומספר המתנחלים. מהלכים אלה נתפסים בעיני הקהילה הבינלאומית כהפרה מפורשת של האיסור, ומבחינתה של ישראל - למדיניות רשמית. סחרור הסיפוח שישראל נסחפה בו לאחרונה, גם הוא תורם לרושם שישראל מצפצפת על הדין הבינלאומי ומקדמת מדיניות המפרה בבוטות את איסוריו.

• 0.7% מסך התלונות שהוגשו בשנים 2018-2017 הסתיים בכתב אישום
• 80% הסתיימו בקביעה שאין חשד לעבירה פלילית
• 3.2% מהחקירות הסתיימו בהעמדה לדין
• 17 חקירות פליליות מתוך 234 מקרי מוות בהפגנות בגדר שבבדיקת המנגנון
• כתב אישום אחד בעבירת המתה
• כ-80% מהאירועים שהועברו למנגנון עדיין בבדיקה או בחקירה

בשני הנושאים האחרים, החשד שישראל ביצעה פשעי מלחמה במהלך הלחימה בעזה בקיץ 2014 (מבצע צוק איתן) ובמדיניות הפתיחה באש במהלך ההפגנות ליד הגדר בעזה (צעדות השיבה), לכאורה הייתה יכולה לעמוד לישראל הגנה מפני חקירה. לפי עיקרון המשלימות, בית הדין הפלילי רשאי להתערב רק במקרים שהמדינה הריבונית אינה מסוגלת, או אינה מעוניינת, לקיים הליכי חקירה רציניים כשעולים חשדות שאנשיה ביצעו פשעי מלחמה ולמצות את הדין עם האחראים. לכן, כדי להימנע מהליכים בינלאומיים נגד קצינים ומדינאים, ישראל יכלה לקיים מנגנון חקירה והעמדה לדין ראוי לשמו ולבחון את האירועים האמורים ברצינות וביעילות.

מערכת אכיפת החוק הצבאית אמונה על ביצוע חקירות והעמדה לדין של לוחמים שעלה חשד שביצעו פשעי מלחמה. אלא שמערכת זו קוברת חקירות יותר משהיא מקיימת אותן. בימי שגרה כמו בימי לחימה, היא נכשלת כישלון חרוץ בחקירת עבירות פרטניות, ונעדרת יכולת ממשית לחקור מפקדים בכירים ומנהיגים אזרחיים בנוגע למדיניות הלחימה. לאורך שנים ארגון יש דין מפרסם נתונים המלמדים כי למעט מקרים בודדים וחריגים, מערכת החוק הצבאית מתפקדת כמערך משוכלל לסגירת תלונות ותיקי חקירה במסווה של אכיפה וצדק.

הסיכוי של פלסטיני שתלונה שהגיש תוביל להעמדה לדין של חייל שפגע בו נמוך מ-1% - רק 0.7% מסך התלונות שהוגשו בשנים 2018-2017 הסתיים בכתב אישום. רוב התלונות כלל לא מגיעות לכדי חקירה. הטיפול ב-80% מהתיקים מסתיים בקביעה, המבוססת על בדיקה חסויה שאינה נתונה לביקורת ציבורית, שאין חשד לעבירה פלילית. מבין מעט התיקים שבהם מתקיימת חקירה, רק 3.2% מסתיימים בהעמדה לדין של חשודים.

נתונים נמוכים אלה מפורסמים באופן קבוע וידועים לצבא ולממשלה. העובדה ששיעור החקירות וכתבי האישום נותר נמוך במשך שנים, מעידה כי אין בכוונתה של ישראל למגר פגיעה בפלסטינים ולטפל ביד קשה בהפרות של המשפט הבינלאומי. אפילו אחרי שנודע כי התובעת בהאג בוחנת אפשרות לפתוח בחקירה בנושא מדיניות הפתיחה באש בהפגנות בעזה, לא נעשו מאמצים רציניים מצד ישראל על מנת להוכיח שבכוחה וברצונה לקיים חקירות ראויות ואמינות בעצמה.

נתונים שנמסרו מהצבא ליש דין מגלים שהבדיקות והחקירות של התנהלות לוחמים במהלך ההפגנות מתמקדות במקרי מוות בלבד. הצבא, כמדיניות, נמנע מלחקור מקרים שהסתיימו בפציעה בלבד, גם אם מדובר בפציעות קשות שגרמו לנכות לכל החיים או לאובדן איברים.

תלונות הנוגעות לאירועים שהתרחשו בהפגנות בעזה נבחנות ראשית על ידי מנגנון מטכ"לי לתחקור אירועים חריגים. המנגנון אינו מבצע חקירה פלילית, אלא אמור לקיים הערכה עובדתית מהירה שמטרתה להמליץ לפרקליט הצבאי אם לפתוח בחקירה. בדיקת המנגנון היא רק השלב הראשון בשרשרת ארוכה שעל המשכה אמונה הפרקליטות הצבאית, הכוללת את ההחלטה אם לחקור, ביצוע החקירות וקבלת ההחלטה אם להעמיד לדין. במקרה של כתב אישום יתקיים משפט בבית דין צבאי.

מתוך 234 מקרי מוות בהפגנות בגדר שבבדיקת המנגנון, נפתחו רק 17 חקירות פליליות. אלה הניבו כתב אישום בודד שאינו עוסק בעבירת המתה, אלא בעבירה משמעתית, שהוביל בסיום ההליך המשפטי לעבודות שירות, הורדה בדרגה ומאסר על תנאי. העונש מקל מאוד, אם לא מגוחך, בהתחשב בכך שהמקרה עסק באובדן חייו של נער בן 14, שנהרג לאחר שחייל ירה לעברו בעזה מבלי לקבל אישור ובניגוד להוראות הפתיחה באש.

כשנתיים לאחר תחילת ההפגנות, כ-80% מהאירועים שהועברו לבדיקת המנגנון עדיין נמצאים בבדיקה או בחקירה. זאת למרות שהקמתו נועדה כדי לזרז את הצבא ולהביאו לקבל החלטה מהירה האם לפתוח בחקירה.

חוסר היכולת או אי-הרצון של ישראל לחקור ברצינות את פשעיה אינו מתבטא רק בחקירות כושלות, באי העמדה לדין של חיילים שביצעו עבירות ובעונשים מקלים של המעטים שנשפטו. אחד ממחדליה המהותיים נעוץ בחוסר נכונותה לחקור ולמצות את הדין עם מקבלי ההחלטות לגבי המדיניות שהובילו. בעלי תפקידים בדרגים גבוהים - צבאיים ואזרחיים - כלל אינם נחקרים בחשד לביצוע פשעי מלחמה, אף שברור שהאחריות העיקרית רובצת לפתחם כמי שקובעים את המדיניות ומנסחים את הפקודות וההוראות.

תעודת הביטוח הטובה ביותר נגד האשמות בביצוע פשעי מלחמה היא לא לבצע פשעים כאלה. המצב שישראל נמצאת בו כעת יכול היה להימנע לו הייתה פועלת בהתאם לחוק הבינלאומי ונמנעת מביצוע הפרות ופשעים חמורים לאורך שנים כה רבות.

אך בלי קשר לגורלה של חקירה בבית הדין הבינלאומי, ישראל צריכה כבר עכשיו לחדול ממדיניות ההתנחלות והסיפוח ולבחון את שיטות הלחימה שלה. לצד זאת, עליה לפתח מערך חקירות אמיתי, אמין ואפקטיבי, תוך נכונות למצות את הדין עם האחראים - בין אם מדובר בחייל שסרח והכה פלסטיני ובין אם במנסחי הוראות הפתיחה באש ובמעצבי המדיניות הפושעת. הדבר חשוב והכרחי, משום שהאמת המרה היא שכל עוד הכיבוש נמשך - הפגיעות ימשיכו איתו.

הכותבת היא מנהלת מחלקת המחקר בארגון יש דין