בספרו החדש "הארץ המובטחת", נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה מתאר את יחסיו המתוחים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. זהו הספר הראשון מתוך שני ספרים ביוגרפיים שכתב אובמה על שמונה שנותיו בבית הלבן, והוא צפוי לצאת לאור ביום שלישי הקרוב. נתניהו מתואר בספר כ"חכם, ערמומי, קשוח וניחן ביכולות תקשורת יוצאות דופן". אובמה אף כתב כי הוא עשוי להיות "מקסים", כשזה משרת אותו.
נשיא ארצות הברית לשעבר מספר כי נפגש עם נתניהו עוד לפני שנבחר לנשיאות, והשניים ניהלו שיחה בשדה התעופה בשיקגו ב-2005, זמן קצר לאחר שנבחר לסנאט. בשיחתם, נתניהו "המטיר מחמאות" על אובמה שתמך "בהצעת חוק פרו-ישראלית זניחה".
אך בכל הנוגע לחילוקי דעות לגבי מדיניות ממשל אובמה, הנשיא לשעבר מציין כי נתניהו השתמש בהצלחה בהיכרותו עם הפוליטיקה והתקשורת האמריקנית כדי להתנגד לצעדיו. הוא טוען כי "ראייתו של נתניהו את עצמו כמגן העם היהודי מאסון אפשרה לו להצדיק כמעט כל דבר כדי להישאר בשלטון".
עוד בוואלה!
הנשיא לשעבר כותב כי ראש סגל הבית הלבן דאס, רם עמנואל, הזהיר אותו עם כניסתו לתפקיד מחילוקי הדעות הצפויים עם נתניהו. "תהליך השלום לא מתקדם כשהנשיא האמריקני וראש ממשלת ישראל מגיעים מרקע פוליטי שונה", אמר לו. אובמה מספר שהוא החל להבין את זאת כשנפגש עם נתניהו ונשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן בפעם הראשונה.
במבט לאחור, אובמה תוהה בספרו אם תהליך השלום היה מתקדם אחרת אילו היה נשיא אחר בחדר הסגלגל, אם מישהו אחר מלבד נתניהו היה מייצג את ישראל, או אם אבו מאזן היה צעיר יותר.
הנשיא לשעבר מתלונן בספר על היחס שקיבל ממנהיגי איפא"ק, שהטילו ספק במדיניותו ביחס ישראל. אובמה כותב שכשהפוליטיקה הישראלית נעשתה ימנית יותר, עמדותיה של איפא"ק השתנו בהתאם, וזאת "גם כשישראל נקטה בפעולות המנוגדות למדיניות ארצות הברית". אובמה אף מספר שפוליטיקאים בארצות הברית ידעו כי אם "ימתחו ביקורת על מדיניות ישראל בקול רם מדי - הם יסתכנו בלהיות מתויגים כ'אנטי- ישראלים' ואף אנטישמים, ויעמדו מול יריב ממומן היטב בבחירות הבאות בהם יתמודדו".
לדבריו, הוא היה המטרה של קמפיין שהציג אותו כ"לא מספיק תומך - או אפילו עוין לישראל" במהלך התמודדותו לנשיאות 2008. "בסופו של דבר קיבלתי יותר מ-70% מקולות היהודים, אך מבחינת חברי דירקטוריון רבים באיפא"ק, נשארתי כחשוד במי שתמיכתו בישראל לא הורגשה ב'קישקע' שלו".
אובמה אף מתאר כיצד סגן היועץ לביטחון לאומי לשעבר בן רודס, שעבד ככותב נאומים בקמפיין בשנת 2008, אמר לו כי ההתקפות נגדו הן תוצאה של היותו "איש שחור עם שם מוסלמי שחי באותה שכונה כמו לואי פארחאן והלך לכנסיית ג'רמיה רייט", (שניים הידועים באמירות שנויות במחלוקת על יהודים), ולא על סמך עמדותיו שהיו זהות לעמדותיהם של יריביו הפוליטים.
כשהיה בקולג' אובמה הסתקרן מהשפעתם של פילוסופים יהודים על התנועה לזכויות האזרח. הוא מציין כי כמה מחבריו ותומכיו הבולטים הגיעו מהקהילה היהודית בשיקגו, וכי הוא העריץ את נטייתם של המצביעים היהודים להיות פרוגרסיביים יותר מכל קבוצה אתנית אחרת.
הוא מוסיף כי הוא תחושת הקשר לקהילה היהודית עם "הסיפור המשותף של גלות וסבל", הפכה אותו לפעיל לשמירה על זכויותיו של העם היהודי למדינה משלו. אך מנגד, מספר כי ערכים אלה לא איפשרו לו "להתעלם מהתנאים בהם הפלסטינים בשטחים הכבושים נאלצים לחיות".
הספר מספק הצצה לתוך ההתנהלות בין ממשלת ישראל לממשל האמריקני בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אובמה טוען כי הוא חשב שיהיה הגיוני לבקש מישראל, בה ראה כחזקה יותר, שתעשה את הצעד הראשוני הגדול יותר ותקפיא את בניית ההתנחלויות בגדה המערבית. אולם לדבריו, תגובתו הצפויה של נתניהו הייתה "שלילית ביותר". בעקבות זאת, החל נגדו מסע אגרסיבי של בעלי בריתו של ראש הממשלה בוושינגטון מהם משרדו קיבל שיחות טלפון לא פוסקות בטענה שהוא נטפל לישראל.
אובמה מאשים את נתניהו שהוביל מהלכים מתוכננים במטרה להעמיד את ממשלו במגננה. "הוא הזכיר לי כי גם מחלוקות רגילות עם ראש ממשלה ישראלי, גובות מחיר פוליטי פנימי שלא קיים ביחסים עם מנהיגים אחרים בעולם".
בשנת 2010, כשנתניהו ביקר בוושינגטון כדי להשתתף בכנס המדיניות השנתי של איפא"ק, בתקשורת דיווחו כי "אובמה יצא מפגישה מתוחה עם נתניהו והשאיר אותו ואת עוזריו בחדר רוזוולט עד שיגיעו לפתרון למבוי הסתום בשיחות השלום".
אובמה מכחיש את הדיווחים וטוען שביקש מנתניהו להפסיק את פגישתם מפני שזאת התארכה והיו קבועות לו תכניות אחרות. לדבריו נתניהו אמר כי יישמח לחכות. הוא כותב כי לאחר מכן חזר והפגישה המשיכה וההתנהלה "בלבביות".
אובמה מספר כי למחרת בבוקר הוא קרא בתקשורת כי טוענים שהוא השפיל את נתניהו - ונדהם. הנשיא לשעבר הואשם בכך שאפשר לרגשותיו האישיים לפגוע ביחסים עם ישראל. לדבריו, זו הייתה הפעם היחידה בה קילל יותר מראש הסגל שלו רם עמנואל.