25 שנה לרצח יצחק רבין

מורשת רבין הפוכה מזו של המנהיגות הנוכחית - והצעירים מבינים זאת

צוערים שואלים על משמעות הפיקוד בצה"ל נוכח "רוח המפקד" בממשלה, ותלמידי תיכון מזהים "מנהיגות בלתי מוסרית בעליל". העתיד שמחובתנו לנסח לצעירים בישראל ברור, וקשור בצוואתו של רבין: אין לנו קיום ללא שמירה על שלטון החוק והערכים הדמוקרטיים

אמיר תדמור
בווידאו: ריבלין בטקס האזכרה לרבין אומר שהשנאה מבעבעת (צילום: לע"מ)

עזבתי את עבודתי במשרד ראש הממשלה בקיץ 1996 ועשיתי מיד הסבה לחינוך. הייתי מורה לאזרחות ותנ"ך בתיכון ומנהל בית ספר. 25 שנה אני מתייצב מול תלמידיי ומספר. יצאתי לדרך עם "נוער הנרות" ובשנים האחרונות אני מרצה לצעירי המאה ה-21.

זכיתי לכך שתלמידי חוזרים אליי אחרי שנים ומזמינים אותי להרצות על יצחק רבין ומנהיגות בפני מסגרות בהן הם משרתים או פועלים - שנים אחרי פרידתנו בטקס סיום התיכון. הוזמנתי להרצות במספר מכינות קדם צבאיות ובקורסי קצינים בבה"ד 1. בשיחות עם הצוערים, במיוחד בשיחות טלפוניות אישיות שיזמו איתי, לאחר ההרצאות, נחשפתי לשאלות מסוג חדש כמוהן לא שמעתי אף פעם. יש להם שאלות קשות על מהי מנהיגות ומה מאפיין את המנהיגות כיום. ייאמר מיד, בצבא יש לצוערים מנהיגות מצטיינת ומעוררת השראה. השאלות הקשות נובעות מ"אי אמון" במנהיגי הדרג המדיני הנוכחי, "מנהיגות בלתי מוסרית בעליל", על פי הגדרת אחד מהם. יש להם תהיות לגבי הסוגייה.

"כיצד הדבר מחלחל אלינו?", הם תוהים, מה המשמעות להתנדב ולהיות מפקד במקום שבו "רוח המפקד" (האזרחי) היא שלילית? אני מגלה מצוקה מסוג חדש. ניכרת כאן כמיהה למשהו אחר בעקבות השיחה על מנהיגותו של יצחק רבין. כמיהה שמהולה במצוקה.

גם במפגשים עם תלמידי רשת החינוך המשלב "מיתרים", מיסודו של הרב מיכאל מלכיאור, אשר קם כלקח מרצח רבין, זכיתי להישאל שאלות נבונות ומעמיקות הרבה מעל לממוצע. התלמידים בתיכון משלב דרור צור הדסה, שאלו אותי לאחרונה האם בפוליטיקה של היום יכול לצמוח מנהיג כמו יצחק רבין? האם מנהיגות היסטורית שכזאת מגיעה רק מהצבא או שצומחת גם מתחומי התרבות או החינוך? מי בפוליטיקה של ימינו הכי קרוב למנהיגות של רבין? האם דרכו של רבין הוכיחה עצמה במבחן ההיסטוריה? אם אתה אומר שהיו לנו שלושה מנהיגים היסטוריים - בן גוריון, בגין ורבין - מה עם נתניהו? ועוד ועוד. הם חכמים ומביני עניין.

הרשת החינוכית הזאת משלבת חילוניים ודתיים, זהות יהודית עם ישראלית. רשת המלמדת יהדות ודמוקרטיה יחדיו, כאשר בעת ויכוח "אלו ואלו דברי אלוהים חיים". זאת הדרך. אני יוצא ממפגשים אלה אדם אופטימי.

האזרח במרכז והשלום כיעד נכסף. רבין במפגש עם חיילי מילואים ברפיח, 1988 (צילום: AP)

מורשת רבין: שינוי סדר העדיפות הלאומי

יצחק רבין היה ראש ממשלה חברתי. הוא הכפיל את תקציב החינוך, העלה את תקציב הרווחה, נלחם על הורדת האבטלה ועל יצירת מקומות תעסוקה. הוא היה מעורב בקליטת העלייה מברית המועצות לשעבר, גילה רגישות וכבוד לאזרח הערבי ושינה סדרי עדיפויות לאומיים. זכור לי במיוחד מפגש עם פעילי שכונות בירושלים, בקטמונים, בו דיבר עמם ערב שלם על כבוד האדם העובד. לא אשכח כיצד ריתק את שומעיו כאשר תיאר את מבטו המושפל של אב המשפחה הנכנס הביתה עם מכתב פיטורין. לא אשכח גם כיצד במפגש עם עולי ברה"מ לשעבר בירושלים הוא סיפר שבא במיוחד כדי לומר להם שהמדינה הזאת קמה כדי לספק להם בית - זה ייעודה ולמען זאת הוא וחבריו נלחמו.

עם זאת, אין ספק שמורשת רבין היא בראש וראשונה הפנייה לשלום וחיזוק הדמוקרטיה. אלו הדברים עליהם גם דיבר בשעה האחרונה לחייו. יצחק רבין פעל כ"רודף שלום". הוא לא הניח אבן על אבן בחיפוש אחריו. בעקשנות ובהתמדה "אחז את השור בקרניו", חתר למגע עם האתגר. לא שלום רומנטי הוא חיפש. בהיותו אדם זהיר וחשדן, הסתפק רק בתהליך מפוכח המבוסס על צורך לאומי מחד ונטילת סיכון מחושב מאידך. יש סיכון בשלום, טען, ויש ליטול את הסיכון בשלבים. סיכון שבו השיקול הביטחוני קובע. הצורך הדחוף בהיפרדות מהפלסטינים מחייב את ביטול השליטה על עם אחר לצורך הצלת החזון הציוני של מדינה יהודית ודמוקרטית. האם יש ביטחון מוחלט בתהליך? לא. יש ביטחון רק בכך שאם לא נתקדם לקראתו יוביל הדבר לפיצוץ אלים. אם נתקדם, אולי ייווצר תהליך מקרב להסדר. אולי ייבנה אמון. ההסדר אולי יוביל בהמשך לשלום. לזאת כיוון.

עד כמה היה רבין נחוש? אני נזכר ברגע בלתי נשכח: כחודש לפני הרצח נכנסנו אליו, כמה חברים ותיקים. "יצחק, אנחנו מאוד מודאגים", אמרנו. "ממה אתם מודאגים?". "יצחק, הם שוחטים אותך ברחובות", ענה אחד מאיתנו. רבין חייך ותהה "טוב, אז מה אתם רוצים ממני?". הצענו להקים מטה ארצי של מאות מרצים ומסבירים שיחרשו את ישראל ויסבירו לעם את חשיבות השלום. "אין צורך", השיב, "השלום יסביר את עצמו". ראיתי מקרוב אדם חף מכל רחמים עצמיים, מסרב לעסוק בעצמו, ממוקד משימה.

נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי לרבין, 2019 (צילום: ראובן קסטרו)

גם נתניהו הכיר ביתרונותיו של הסכם אוסלו

הסכם אוסלו נשמר מכל משמר על ידי לא אחר מבנימין נתניהו. יתרונותיו של ההסכם היו ידועים לו היטב. לכן גם החזיר את חברון לפלסטינים. כן, שטחים תמורת שלום. הוא שמר באדיקות על פרטי ההסכם כמי שכפאו שד, כמכיר ביתרונותיו ובעובדה שהתיאום הביטחוני הציל את חייהם של ישראלים רבים, כך לדברי כמה מראשי מערכת הביטחון.

העייפות מ"תהליך השלום" איננה מבטלת אמיתות יסוד. יצחק רבין גרס שנגזר עלינו לחיות לצד שכנינו הפלסטינים. בנפרד מהם, בכבוד, תוך שמירה על הביטחון - ובכך להציל את המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו.

העתיד שמחובתנו לנסח לצעירים של היום הוא ברור: אין לנו קיום ללא הדמוקרטיה. הוויכוח עומד במרכז חברת המהגרים המקוטבת שלנו, והוא חשוב ומפרה. במסגרת החוק המחלוקת לגיטימית ובלבד שהמיעוט יקבל תמיד את הכרעת הרוב. עיקרון שלטון החוק הוא אבן יסוד של התנהלות דמוקרטית. הוא משקף בפועל את ערך השוויון, את כבוד האדם וזכויותיו הטבעיות. האלימות היא פגיעה בדמוקרטיה, כלומר בקיומנו כחברה ועם.

יצחק רבין היה מנהיג היסטורי נקי כפיים, צנוע, ישר ואמין. הוא לא היה חף משגיאות, אך נטל אחריות אישית תמיד. הגעגוע והכמיהה חזקים מתמיד. הם מתעצמים כיום.

אמיר תדמור הוא מנהל מיזמי חינוך. בעבר היה דוברו של יצחק רבין, שירת בממשלתו במשרד הכלכלה כמנהל האגף ליחסים בין לאומיים ובתפקיד בכיר במשרד ראש הממשלה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully