מפגין שנעצר במסגרת מחאת יחיד מול ביתו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט לפני כשלוש שנים, יפוצה על ידי המשטרה ב-30 אלף שקלים - כך קבעה אתמול (שלישי) שופטת בית משפט השלום בפתח תקווה, אידית קליימן-בלק. השופטת קבעה כי ההחלטה על מעצרו התקבלה באופן רשלני, ומבלי שהופעל שיקול דעת מצד המשטרה.
אורן סימון נעצר ב-22 במאי 2017. באותם ימים נערכו בכיכר גורן מדי מוצאי שבת הפגנות נגד מנדלבליט, בדרישה שיעמיד לדין את ראש הממשלה בנימין נתניהו. אולם סימון נהג לעמוד בכיכר גם בימי חול, במסגרת הפגנת יחיד או עם אדם נוסף.
במוצאי השבת באותו שבוע, ההפגנה בכיכר גורן הייתה סוערת במיוחד ואף נעצרו במהלכה כמה מפגינים. סימון לא היה אחד מהם, אך למחרת, בדומה למארגנים אחרים של המחאות, קצין של משטרת פתח תקווה שוחח עמו בטלפון והזהיר אותו מפני המשך מחאתו מול בית היועמ"ש או בכיכר גורן.
סימון החליט שלא לשתף פעולה עם מה שתפס כניסיון השתקה, ולמחרת שב למחאת היחיד בכיכר גורן. הוא הניף שלט ועליו נכתב פסוק מספר ישעיהו: "איכה הייתה לזונה, קריה נאמנה, מלאתי משפט, צדק ילין בה-ועתה מרצחים. כספך, היה לסיגים, סבאך, מהול במים. שריך סוררים, וחברי גנבים - כלו אוהב שוחד, ורודף שלמונים, יתום לא ישפטו, וריב אלמנה לא-יבוא אליהם".
סביב השעה 21:00 ניגש אל סימון שוטר שביקש ממנו להתפנות מהמקום, מהנימוק כי הוא מהווה מטרד לציבור. סיון סירב להתפנות, ובתגובה השוטר ביקש לעכב אותו בטענה שהוא "מפריע לשוטר במילוי תפקידו". השוטר לקח את השלט מידיו של סימון, וביקש ממנו להתלוות אליו לתחנת משטרת פתח תקווה. בתחנה החליט המפקד התורן, בהתאם להוראות מפקדיו, לעצור את סימון למשך הלילה. הוא נשלח לכלא "הדרים" בחשד להפרעה לשוטר במילוי תפקידו ומטרד לציבור.
סימון הגיש באמצעות עורכי הדין דניאל חקלאי ויובל יועז תביעה נגד המשטרה. הוא טען ששיחת האזהרה ודרישת השוטר ממנו לעזוב את הכיכר - שהובילו למעצר השווא שלו - היו חסרי כל תוקף חוקי ואף מנוגדות להבנות שהושגו בין המשטרה למפגינים ואושרו על ידי בג"ץ. מנגד, המשטרה טענה שכל פעולותיה היו כדין.
"ניחוח לא נעים של מעצר מניעתי במטרה ללמד את התובע לקח"
השופטת קליימן-בלק קבעה כי אף ששיחת האזהרה והדרישה להתפנות מהכיכר לא היו מוצדקות - הן נבעו מפרשנות שגויה של המשטרה לפסיקת בג"ץ בנוגע להפגנות שהייתה בתוקף באותה עת. לדבריה, הן אינן מצדיקות פיצוי במסגרת תביעת הנזיקין שהגיש סימון. היא אף הוסיפה כי גם אם דרישת השוטר מסימון להתפנות הייתה בלתי חוקית, משום שהתבססה על פרשנות שגויה של פסיקת בג"ץ, לא הייתה לסימון זכות שלא לציית לה. זכות כזו, כתבה השופטת, קמה רק כאשר מדובר בהוראה " בלתי חוקית בעליל, ובעלת אופי פלילי ברור".
בעוד טענותיו של סימון בנוגע לשיחת האזהרה ולעיכובו נדחו - לא כך בנוגע למעצרו. השופטת קליימן-בלק מצאה כי "ההחלטה על מעצרו של התובע ושליחתו לכלא הדרים עד למחרת היום כפי שהתקבלה בתחנת פתח תקווה, התקבלה בצורה רשלנית מבלי שנשקלו כל השיקולים הדרושים לדבר".
בפסק הדין נכתב כי השוטרים כלל לא שקלו חלופות למעצרו של סימון, אף שבפועל ה"הפרעה לסדר הציבורי" כבר הופסקה מרגע שהובא לתחנה. השופטת גם תהתה מדוע היה טעם לעצור אותו ללילה שלם, רק כדי להביאו למחרת בפני שופט ולשחררו בתנאים שהיו יכולים להיות מוטלים עליו על ידי קצין המשטרה בתחנה.
"מדובר באזרח נורמטיבי משולל עבר פלילי, אשר אין חולק כי לא מתקיימת בעניינו עילת מעצר מאחר והוא אינו מהווה סיכון לציבור, אין חשש של הימלטות מהדין או חשש לשיבוש חקירה, מה גם שהמשטרה בעצמה ביקשה לשחררו למחרת היום", כתבה השופטת קליימן-בלק. "במסכת הראייתית שנפרשה בפניי, אין זכר לכך כי שיקולים אלו (שהשוטרים מחוייבים לשקול על פי החוק - ד"ד) נבחנו לגופו של עניין במקרה של התובע ודומה כי המעצר היה אוטומטי, ללא הפעלת שיקול דעת".
מפקד תחנת משטרה פתח תקווה בזמן האירוע, סנ"צ ברק מרדכי, העיד שההחלטה לעצור את סימון למשך הלילה ולהביאו בפני שופט למחרת, התקבלה משום שבחקירתו עלה כי הוא "לא ראה בפעולות שביצע כל עבירה והוא התנהל כאחד שלא מכיר בסמכות הלגיטימית שלנו להתנות לו תנאים בהקשר הזה".
השופטת ביקרה בחריפות את הנימוק הזה. "עם כל הכבוד, נימוק זה למעצרו של אדם, מבלי שנשקלו מבחינה עניינית השיקולים המנויים בחוק המעצרים, לא יכול לעמוד", אמרה. "בנימוק זה יש ניחוח לא נעים של מעצר מניעתי או ענישה הרתעתית במטרה לחנך או ללמד את התובע 'הסורר' לקח על כך שאינו מקבל את מרות המשטרה, תוך הפעלת כוח אכיפה מעבר לנחוץ באופן לא מידתי".
לבסוף קבעה השופטת כי המשטרה תפצה את סימון ב-30 אלף שקלים, בנוסף לתשלום שכר טרחת עורכי דינו והוצאות משפט.