יום העלייה המצוין מדי שנה ב-25 באוקטובר, הוא לרוב סיבה לאופטימיות. ביום זה, על אף הקשיים שעמה מתמודדת המדינה וביתר שאת אלו של העולים החדשים, אנו מעלים על נס את המעשה הציוני האולטימטיבי - עלייה לארץ ישראל. אך כמו תחומים רבים נוספים, גם העלייה צפויה להיפגע קשות בעקבות משבר הקורונה.
הנגיף פגע קשות בבריאות ובכלכלה, והוא אינו פוסח גם על העלייה. בשנים אחרונות חלה עליה מתמדת במספר העולים החדשים המגיעים לישראל: 26 אלף ב-2016, 28 אלף ב-2017, 30 אלף ב-2018 וקצת יותר מ-35 אלף עולים חדשים בשנת 2019. מגמה זו הייתה אמורה להימשך בשנת 2020, אך אז פרצה הקורונה לחיינו.
לפי הערכות משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית, נתוני העלייה הצביעו רק בחודש מרץ האחרון על עלייה צפויה של בין 50 ל-100 אלף עולים ב-2020. אבל כיום נדמה שנתונים אלו כאילו שייכים לתקופה אחרת.
עוד בוואלה!
להבדיל מהדעה הרווחת ומהשיח הציבורי, רמת האנטישמיות בארץ המוצא אינה הגורם המרכזי המשפיע לאורך זמן על מגמות העלייה לישראל. כפי שהיטיב להגדיר זאת החוקר סרג'יו דה לה פרגולה, ישנן שתי סיבות מרכזיות לעלייה לישראל לאורך השנים: רמת ההתפתחות הכלכלית ביחס לארץ המוצא של העולה והרמה הסוציו-כלכלית של העולה עצמו. משמע, ככל שמצבה הכלכלי של מדינת המוצא ומצבו הכלכלי האישי של העולה הפוטנציאלי טובים יותר מהערכתו באשר למצבו במדינת היעד - כך קטן הסיכוי שיבצע עלייה.
כבר כיום, עוד לפני תום השנה הנוכחית, ניתן להעריך ששנת 2020 תהיה "שנה אבודה" בכל הקשור לעלייה ארצה. מינואר עד אוגוסט 2020 עלו למדינת ישראל כ-13 אלף עולים בלבד, לעומת כ-24 אלף בתקופה המקבילה אשתקד. מדובר בירידה של 45%, שהחריפה כתוצאה מהסגר הראשון. נתוני הסגר השני טרם פורסמו, אך הגיוני שיחריפו עוד יותר מגמה זו.
תמונת המצב מדאיגה עד מאוד. המצב הבריאותי והכלכלי החמור שבו שרויה ישראל מוביל לדחייה של העלייה בקרב עולים פוטנציאלים רבים. אנו עדים לקונסוליות סגורות במדינות ברית המועצות לשעבר, עובדה שיוצרת צוואר בקבוק אצל עולים רבים מרוסיה ואוקראינה בעיקר. בנוסף, המעבר לשירותים מקוונים מקשה מאוד על חלק גדול מהעולים המבוגרים.
במצב הנוכחי כיום, עלייה הופכת למשימה קשה עוד יותר מאשר הקושי בתקופות רגילות. עולה מגיע לארץ חדשה, ללא שפה וללא היכרות עם התרבות המקומית. עם נחיתתו בנתב"ג גם ייכנס לבידוד ולמציאות של סגר. לילדיו לא יהיו מסגרות לימוד מסודרות, שכן מערכת החינוך סגורה. לו עצמו אין שום אופק תעסוקתי ברמות אבטלה מקומיות חסרת תקדים.
יתרה מזאת, עולים חדשים כלל אינם זכאים לדמי אבטלה משום שטרם הספיקו לעבוד, ולכן הם תלויים רק בסל קליטה שאינו מספיק לקיום חיים בסיסי. במובן הזה, טוב עשתה שרת העלייה והקליטה שהשיגה תמיכה חד פעמית מיוחדת לעולים חדשים שהגיעו בתקופת הקורונה. אך הסיוע הזה אינו מספיק ואינו בבחינת פתרון מערכתי.
מגמת הירידה בעלייה לארץ צפויה להימשך. ניתן להעריך שמגמה זו תלווה אותנו לכל הפחות בשנה הקרובה, ייתכן ואף יותר. החדשות הטובות הן שלמרות המציאות הקשה של הקורונה יש מה לעשות: ישראל חייבת להיערך אחרת ולהעניק מעטפת אינטגרלית בעידוד וקליטת עולים חדשים. זה אומר שהארגונים המטפלים בעלייה חייבים לדאוג שהעולים יוכלו לעבור תקופה של קליטה מיטבית של שנה עד שנתיים, במרכזי קליטה או בקליטה ישירה.
הקורונה מחדדת את התובנה שהעלייה לישראל אינה מתחילה עם ירידתו של העולה החדש מהמטוס בנתב"ג, אלא עוד הרבה לפני זה. בשל כך, צריך ללוות את העולים החדשים תקופה ארוכה לפני ביצוע העלייה, עוד במדינות המוצא. למשל, מדוע להמתין עד הגעתם ארצה כדי ללמד אותם עברית בסיסית? יש להפעיל אולפנים ברמה גבוהה עוד בטרם עלייתם לישראל במדינות המוצא עצמן.
הממשלה חייבת לקחת את נושא העלייה כפרויקט לאומי
מדוע להמתין למציאת תעסוקה רק בעודם בישראל? ניתן לאבחן את הכישורים של העולים עוד בטרם עלייתם ארצה. יש לדאוג להכוונה נכונה של העולים עם הגעתם לישראל, ולייצר להם אופק כלכלי ותעסוקתי, קל וחומר במציאות כה קשה של אי ודאות.
משרד העלייה והקליטה חייב לקחת את הנושא הזה כפרויקט לאומי, להצלת העלייה לישראל. הארגונים החברתיים, שמבצעים עבודה ענפה וחשובה, אינם מהווים תחליף לאחריותה ולכוחה הגדול בהרבה של המדינה.
רבות מדובר על ישראל כ"סטארט-אפ ניישן" - כולנו מרבים להתגאות בכך, אך לא רבים זוכרים שהדבר לא היה קורה ללא גל העלייה המשמעותי האחרון מברית המועצות לשעבר, בתחילת שנות ה-90.
למרות שבמשך שנים רבות המדינה התייחסה לעולים כאל נזקקים, היום חלק ניכר מהם הינם אנשים בעלי השכלה גבוהה, שיכולים לעבוד בהייטק, לפתוח עבור חברות ישראליות גשר לשווקים בינלאומיים, ולהעניק ערך רב לחברות רבות בישראל.
העולים מהווים נכס אדיר לטובת החברה והכלכלה - כל שצריך הוא לסייע להם ובמיוחד בתחילת דרכם. הצלחתם היא הצלחתנו. זו הציונות האמיתית בימים מורכבים אלה.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת גבהים, עמותה לקליטת עלייה מיסודה של קרן רש"י