איכונים, מצלמות ושיתוף מיקומים: ההשלמות הטכנולוגיות למאבק בקורונה

בכל העולם מתמודדים מול בעיית החקירות האפידמיולוגיות ומנסים להבין היכן החולים שהו ואת מי צריך להכניס לבידוד. מדובר בצעדים הכרחיים, שנועדו למגר את המגיפה. רק בימים האחרונים, דווח כי בבריטניה ניהלו את רשימת החולים במסמך אקסל, ובמקום לרשום את שמות החולים בשורות, הם רשמו אותם בעמודות. בעוד שהשורות באקסל לא מוגבלות וכמעט אינסופיות, העמודות שבטבלאות בתוכנה כן מוגבלות. כשהקובץ התמלא, נמחק מידע של יותר מ-16 אלף נדבקים.

גם ישראל מתמודדת עם הבעיה הזו, כשבימי השיא אובחנו יותר מ-8,000 מקרי הידבקות ביום, מה שהופך את המשימה האפידמיולוגית לכמעט בלתי אפשרית. אז מה עושים? ישראל יודעת דבר או שניים באיתור ואיכון מחבלים, ובניסיון להשתלט על המגיפה בחרו בממשלה להשתמש בצעד לא קונבנציונלי: איכונים סלולריים, מבוססי טכנולוגיות ואלגוריתם שהשב"כ פיתח.

בישראל חוקק חוק מיוחד שמאפשר לשירותי החירום - משטרה, שירותי כיבוי האש ומד"א, לקבל את מיקום האזרח בזמן שיחת חירום באופן אוטומטי מספקי התקשורת. למרות שהחוק עבר בקריאה שלישית בכנסת ופורסם בתקנות ב-2018, עד היום אין לאף אחד מגורמי ההצלה בישראל גישה למידע זה באופן אוטומטי וסדור.

• הסמארטפון מחובר לאנטנות סלולריות
• אם מדובר בסביבה צפופה, הוא מתחבר למספר אנטנות
• השב"כ או גורמי המודיעין מבצעים תהליך הנקרא "טריאנגולציה"
• מיקום הסמארטפון מתקבלת עם אחוזי דיוק גבוהים או נמוכים, כתלות בעוצמת הקליטה

השיטה עובדת כך: הטלפון החכם מאכן את המיקום שלו ושלנו מטבעו, הוא מתחבר לאנטנה הקרובה כדי לקבל קליטה חזקה, לחסוך בסוללה ושהמשתמש יוכל ליהנות מהשירותים הסלולריים בצורה טובה וחלקה. כשהטלפון מחובר לאנטנה, חברת הסלולר יודעת שהמשתמש נמצא ברדיוס מסוים ממנה, ויכולה לשער היכן הוא נמצא לפי התזוזות שלו במרחב. בשב"כ ככל הנראה פיתחו אלגוריתמים שמשפרים את הדיוק של האיכון, אך זה עדיין לא מונע איכוני שווא.

באיטליה, חברת הסלולר Vodafone מבצעת איכונים בהתאם לבקשת הגורמים הרשמיים, ומעבירה אותם בצורה אנונימית. אך המידע שמועבר נועד בעיקר כדי לראות לאן האזרחים הלכו. כך לדוגמה, במחוז לומברדיה שהיה מוכה קורונה, רצו לבדוק להיכן האזרחים הולכים בזמן הסגר.

באוסטריה, חברת הסלולר Telekom Austria מבצעת את האיכונים בהתאם לגורמים רשמיים, וגם היא מעבירה את הנתונים בצורה אנונימית, כדי לייצר דפוסי תזוזה ולא לעקוב אחר אנשים ספציפיים.

בווייטנאם השיקו אפליקציה בשם "SmartCity", שהורדה באופן ולנטרי על ידי מיליוני משתמשים, והיא נועדה כדי לעקוב אחר מקורות ההדבקה בהאנוי, בירת המדינה. בהונג-קונג בחרו לחלק צמידים אלקטרוניים לכל מי שמחויב בבידוד, וכך לוודא שהוא לא מפר אותו. במידה וייתפס מפר את הבידוד - הוא ייקנס. בסין לעומת זאת, לממשל יש מידע שוטף על תנועת האזרחים, הודות לאיכונים בלתי פוסקים.

ד"ר צבי מרום, יו"ר איגוד ההיי-טק בהתאחדות התעשיינים, הסביר כי "יש הרבה מדינות שבנו מערכות איכון, אבל עד עכשיו אני לא נתקלתי במדינות דמוקרטיות שהפעילו איכונים של שירותי ביטחון על האוכלוסייה". לדבריו, "אין ספק שלגרמנים או לאנגלים יש יכולות לא פחות מאשר לשב"כ, אבל הם מעולם לא הפעילו את זה".

הוא הוסיף כי "הגישה שבה נוקטים בהמון ארצות זה השימוש בבלוטות'. מי שהלך לכיוון של מערכות איכון, בדרך כלל הלך לכיוון הזה. כמובן שאתה יכול לעשות דברים הרבה יותר נוראיים: אתה יכול להחליט שאתה מצמיד לכל חולה קורונה צמיד אלקטרוני, אתה יכול לעשות הרבה דברים, אבל השאלה היא איפה נמצא הקו שבו אתה מפסיק". לדבריו, "זו הסיבה שברוב הארצות, מי שכבר רוצה מערכת איכון, בדרך כלל משתמש בשיטות שנקרא להן 'דמויות גוגל ואפל', כלומר מבוססות בלוטות'".

עוד אמר ד"ר מרום כי "רוב האכיפה של האיכון היא ביש מזל". הוא הסביר כי "אין ספק שבאכיפה של השב"כ יש שגיאות באחוזים גבוהים, אבל לפחות בהתחלה לא יכולת לערער על זה. זו מעין גזירת גורל נוראה כזו, ועד שענו לך - לא יכולת לצאת מהבידוד". לדוגמה, סיפר ד"ר מרום כי "לנו היה מנכ"ל שגר במושב, ומשום מה מערכת האיכון החליטה שבשעה 02:00 בלילה הוא, מכל הדברים בעולם, ביקר בסופר מרקט היישובי שנמצא 1.5 ק"מ ממנו". הוא הסביר כי "אשתו יכלה להעיד שהוא היה איתה, והסופר בכלל היה סגור, אך למרות שכתבנו מכתבים והצהרות למשרד הבריאות, מעולם לא קיבלנו תשובה ו-14 ימים עברו כשהוא בבידוד".

"השלומיאליות קצת מפליאה, כי בסוף זה לא מתאים לסטארט-אפ ניישן", המשיך יו"ר איגוד ההיי-טק בהתאחדות התעשיינים. "מה שצריך זה להשתמש בכלים קיימים, בניתוח מסדי נתונים בצורה טובה, ואנשים שאמונים על אספקת נתונים, שיהיו טובים ומהירים". לדבריו, "אני מוכרח להגיד שהכול זה שיטות וארגון, ניהול מסודר, ולא טכנולוגיה שיש בידי מעצמה ואין לנו שום דבר דומה".

עו"ד אילן שדי, מומחה למשפט פלילי ודיני סייבר, אמר כי "נקודת המוצא היא חובת המדינה לשמור מכל משמר על הזכות לפרטיות, שהינה אחת הזכויות הממוקמות בראש הפירמידה של זכויות האדם". הוא הסביר כי "אני אמנם מבין שבמסגרת מאמצי המדינה לבלום את התפשטות מגיפת הקורונה, ניסתה הממשלה להסמיך את שב"כ לעשות שימוש בחלק מיכולותיו הטכנולוגיות השמורות למקרים של 'פצצה מתקתקת', אך קשה לי ההתייחסות לחולי קורונה ככאלה".

עו"ד שדי, שמכהן כיו"ר מנהל של הפורום למשפט מדע וטכנולוגיה וסגן יו"ר הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין, צידד בעמדת בג"ץ, שלפיה "עלינו לשמור מכל משמר שהאירועים החריגים שעמם אנו מתמודדים בימים אלה לא יותירו אותנו במדרון חלקלק של שימוש באמצעים חריגים ופוגעניים ללא הצדקה".

לדברי עו"ד שדי, אמנם בעקבות העתירות שהוגשו קבע בית המשפט העליון כי על פעולות שב"כ להיות מעוגנות בחוק באמצעות הכנסת ולא רק בתקנות חירום של הממשלה, והמדינה אכן עשתה כך, אך ישנו חשש שגורמים מסוימים "ניצלו" את תחושת הציבור של עת חירום לאומי, המחייבת צעדים קיצוניים.

"בדיוק לשעות קשות כאלה נקבעו עקרונות היסוד של הדמוקרטיה, בין אם היא מתגוננת מפני אויב חיצוני או מפני וירוס אלים", הבהיר עו"ד שדי. "כמי שמודע היטב לרגישות הרבה סביב האמצעים הטכנולוגיים שמחזיקה ישראל, אני מודאג לא רק מפני החשש ממדרון חלקלק לשימוש בכלים צבאיים בחברה האזרחית פנימה, אלא גם מהמדינה החוצה - כלומר, דליפת היכולות של שב"כ בשל השימוש בהם בציבור.

למעט סין, נראה כי באף מדינה בעולם לא השתמשו בשירותי הביון המקומיים. במדינות כמו גרמניה, איטליה, טייוואן ודרום קוריאה קיימים חוקים לאיסוף מידע על אנשים, בצורה שתגן על פרטיותם. בחלק מהמדינות איכנו את הסלולרי של האנשים, אך עדיין מקפידים לבקר את המהלך תחת הרגולציה והחוק הקיימים במדינה. בקוריאה הדרומית למשל, משתמשים בהצלבת נתוני אשראי, מצלמות מעקב ואף מעקב באמצעות שיחות טלפון ואפליקציה דומה למגן 2.

במדינות אלו קיימים חוקים מאוד מחמירים בכל הקשור להגנת המידע של המשתמש, כך שגם אם בפועל מדובר בצעדים "מחמירים", על המדינה והגופים שאוספים את המידע מוטלת אחריות רבה שעשויה לסכן אותם מבחינה משפטית, דבר שלא קיים בישראל או בסין. לפי הנתונים, בטייוואן וקוריאה הדרומית, השיטה המתונה עבדה ובענק.

מנגד, האיסוף של המידע בסין הוא החמור והחשוף ביותר: הסינים לא בוחלים באמצעים, ומכריחים את האזרחים להוריד אפליקציה למכשיר הסלולרי שלהם. דרך יישומון זה מאכנים את המכשיר עם מידע מלא, ואף משתמשים במצלמות רחוב כדי לאתר את האנשים. יתרה מזאת, בסין מחייבים סריקת קוד QR במקומות ציבוריים. מעין "צ'ק-אין" במיקום היעד.

בניגוד למצופה, איכוני שב"כ אינם מדויקים והם עשויים לכלול אנשים שבכלל היו בבית או לא היו בסביבת חולה מאומת. כך לדוגמה, ש' קיבלה ביום שבת האחרון הודעה משב"כ על כך שהיא צריכה להיכנס לבידוד כי שהתה בחברת חולה מאומת. אלא שש' בכלל שהתה בביתה הפרטי ולא יצאה ממנו. אם בעבר האזרחים היו מתלוננים שהמוקד שאליו מפנים לערעור עבור איכוני שווא לא תפקד, הפעם נראה כי המצב שונה, ובתוך דקות הצליחה ש' לערער על ההודעה שקיבלה ולקבל "שחרור מבידוד". כמו במקרה של ש', אנשים רבים מדי יום נכנסים לבידודי שווא, נאלצים לחתום על ימי מחלה ונפגעים כלכלית בגלל מערכת לא מדויקת.

אך זה לא כל הכישלון של ישראל במאבק הטכנולוגי בנגיף. היא הייתה אחת מהמדינות הראשונות שהשיקה אפליקציית איכונים ולנטרית - "המגן". האפליקציה אספה את נתוני המשתמש, שמרה אותם על הטלפון החכם, ובמקביל הורידה את נתוני המערך האפידמיולוגי. באופן זה עדכן היישומון אם המשתמש היה במגע עם חולה מאומת. למעשה, ללא המערך האפידמיולוגי, האפליקציה לא יעילה כלל.

זמן קצר לאחר מכן השיק משרד הבריאות את אפליקציית "המגן 2", שמבוססת על קישורית בלוטות', וכך למעשה הסלולרי שלנו יוצר קשרים עם סלולרים אחרים בסביבה. מדובר בתהליך ששומר על פרטיות המשתמשים, ונועד להילחם בנגיף הקורונה, עם שמירה מלאה על הפרטיות. אך היעילות של האפליקציה תלויה בכמות המשתמשים, ונראה כי "המגן 2" לא זכה להצלחה גדולה, בדומה ליישומון הראשון. בין אם זה מחשש ל"איכוני שווא", או אי היכולת לסמוך על הממשלה.

גם בסינגפור נתקלו בבעיה דומה עם האפליקציה שפיתחו, כשב-1 באפריל, רק 12% מתושבי המדינה הורידו את האפליקציה. שלושה שבועות אחר כך, ראש ממשלת סינגפור פנה אל האזרחים בבקשה שיורידו את האפליקציה שעובדת, בדומה ל"המגן 2", באמצעות קישורית בלוטות'. חוקר מאוניברסיטת אוקספורד הציג מודל לפיו אמצעי מעקב דיגיטליים יהיו אפקטיביים רק אם 60% מהאוכלוסייה יתקינו אותם.

נראה כי בכל העולם, או ליתר דיוק בכל המדינות הדמוקרטיות, קיימת בעיה משותפת: האזרחים לא משתפים פעולה עם הממשלה. בין אם זה בשל חשדות נגד השלטון, או פשוט תחושת שאננות. עוד בעיה בישראל היא שלא לכולם יש טלפונים חכמים. למרות שאנחנו "אומת הסטארט-אפ", החרדים נוהגים להשתמש בטלפון כשר, שלא ניתן להוריד אליו אפליקציות. למרות שאפל וגוגל התגייסו תוך זמן קצר והשיקו פתרון יעיל, פשוט ונוח, מדינות רבות בחרו שלא לאמץ אותו, בגלל מגבלות רבות שענקיות הטכנולוגיה מערימות או חוסר הגמישות שלהן. במדינות רבות באירופה מתחיל גל שני, ונראה כי בינתיים הפתרון האולטימטיבי הוא סגר.