בשקט הצורם של הכנסת קשה לראות מהלך שימנע בחירות נוספות

זה היה כנס הפתיחה הרגוע ביותר שהכנסת ידעה בשנים האחרונות. לא צעקות, לא התקפות, בקושי קריאות ביניים. כל הנואמים - יו"ר הכנסת יריב לוין, נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה יאיר לפיד - שיודעים היטב איך לשלהב את המליאה כשצריך, נמנעו מעקיצות לעומתיות וטריגרים פרובוקטיביים; והח"כים, שפוזרו בריחוק חברתי ממרכז העניינים, הגיבו באדישות שעל גבול הנמנום אפילו לאמירות הטעונות המעטות שיצאו מפיהם.

גם כשריבלין הטיף מוסר על "איבוד המצפן" וקרא להעביר תקציב ולמנות מפכ"ל עכשיו, גם כשנתניהו האשים את הפופוליזם בממשלה ומחוצה לה בכשלי הסגר השני, גם כשלפיד קרא לאדם אחד לפנות את מקומו כדי לאפשר למדינה להבריא מהקורונה.

על פניו, דווקא בימים של צעקות וזעקות ברחובות וברשתות, יש לברך על הנהגה שמורידה את הטון ומנהלת שיח ממלכתי ואחראי, אבל בשקט ששרר במליאה היה גם משהו מצמרר; בעיצומו של המשבר הכלכלי והבריאותי הגדול בתולדות המדינה, הכנסת נפתחה בקול ענות חלושה. מזל שהשקט הנדיר לא החזיק מעמד זמן רב. דקה אחרי שהסתיים החלק הטקסי של פתיחת כנס החורף, עברו לדון בהצעות אי האמון של האופוזיציה נגד נתניהו, והווליום עלה בחזרה.

כצפוי, כל ארבע ההצעות נדחו. ביש עתיד ומרצ החליטו לנצל את המשבר הגואה בין הליכוד וכחול לבן כדי להציף מחדש את היוזמה להקמת ממשלה חלופית בכנסת הזו, אבל אפילו על נוסח אחד של אי אמון האופוזיציה לא מצליחה להסכים. ביש עתיד התגאו בכך שנפתלי בנט ואביגדור ליברמן הצביעו בעד ההצעה שהציבה את לפיד כמועמד אלטרנטיבי לראשות הממשלה, אבל הצניעו את היעדרותם של חברי הרשימה המשותפת מהמליאה.

בליכוד לא פספסו בינתיים את ההזדמנות לתייג את בנט כמי שהחליט לפרוש סופית מגוש הימין לטובת ברית עם לפיד ואיימן עודה, מה שאילץ את ימינה להוציא בהיסטריה הודעה שמבהירה שזה היה אירוע סמלי בלבד. שלא לדבר על כחול לבן, שעדיין לא בעסק. גנץ אמר אתמול שהיוזמה של לפיד היא "תרגיל יח"צ" שאין לו היתכנות פוליטית. האפטר פארטי של אי האמון הקונסטרוקטיבי הוכיח שייתכן ויש צדק בדבריו.

בתוך השקט הקריר שנשב במליאה, בלט הקרחון שבין ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי, שבקושי החליפו מילה או הפנו מבט אחד אל השני. נתניהו נאם פעמיים: גם בישיבת סיעת הליכוד וגם במליאה, ובאף אחת מההזדמנויות הוא לא טרח להתייחס למשבר התקציב או לעימות המחריף בממשלה שמאיים להוביל לבחירות. הוא גם לא התייחס להתפטרותה של מנכ"לית משרד האוצר ואזהרות הצמרת הכלכלית מהסכנות למשק, וגם לא לגילה גמליאל ושרשרת הבכירים האחרים שצפצפו על ההנחיות.

אפילו את מתקפות הטוויטר על הבלפוריסטים האנרכיסטיים הוא השאיר בבית. בעולם האופטימי והמפויס שנתניהו הציג בכנסת, ישראל בדרך להביס את הקורונה, החיסון אוטוטו כאן, והסגר הוא בכלל ניצחון. "אינך אומר אמת. סגר הוא תמונה של כישלון", נפתלי בנט ניסה לפוצץ את הבלון כמה שעות אחר כך. נתניהו לא היה באזור כדי לשמוע.

ואולי זה בכלל היה השקט שלפני הסערה של השבועות הקרובים. משבר התקציב מציב את הדד-ליין על ראשה של ממשלת נתניהו-גנץ לסוף דצמבר, ושני הצדדים כבר גבוה על העץ בהצהרות לוחמניות. כחול לבן דורשים להתחיל מיד בדיוני תקציב 2021 ולהביא אותו לאישור בכנסת עד סוף דצמבר, נתניהו וכץ מתעלמים בנונשלנטיות, וממשיכים בלוחות הזמנים שלהם, שמגלגלים את אישור התקציב למרץ.

בתווך, השאלה הפוליטית המרכזית היא מה יקרה לנקודת היציאה שתאפשר לנתניהו לצאת לבחירות מבלי לממש את הסכם הרוטציה. גנץ הכריז היום על "תום עידן ההבלגה" ואיים "שכל האופציות על השולחן", אבל רגע אחר כך הודיע שלא יתמוך ביוזמה של לפיד, מה שחשף שאין לו כרגע איום ממשי לנופף בו מלבד בחירות. ולא ברור עד כמה זה מרתיע את נתניהו מלכתחילה.

היום, לראשונה מאז פירוק כחול לבן, גנץ פנה פומבית לשותפיו לשעבר לפיד ויעלון וקרא להם לחזור לשתף פעולה בהגנה על הדמוקרטיה ושלטון החוק. כמה שעות לאחר מכן, הוא נפגש בלשכתו לאחד על אחד עם יעלון, וניסנקורן ביקר בלשכה של לפיד.

מאז הקמת הממשלה, היחסים בין חברי הקוקפיט לשעבר היו קרים וצוננים. לא בטוח שהסולחה כבר בדרך, אבל לעת עתה, הפגישות מסייעות לגנץ לבנות איום אמין, ולו רק למראית עין, ולספק את המחנה הלוחמני שקם בתוך כחול לבן שדוחף אותו לבחון עוד "חלופות שלטוניות", כדבריו.

לפיד ויעלון לא מתכוונים להניח ליוזמה להקים ממשלה חלופית שתדיח את נתניהו בהצבעה אחת, ליברמן דוחף להעביר הצעת חוק שתמנע מח"כ עם כתב אישום להיות מועמד לראשות הממשלה. אלה האופציות על השולחן. רק שכל דיבור או מהלך אופוזיציוני אלטרנטיבי, נתקל בשתי חומות בצורות: סיעת דרך ארץ של האוזר והנדל, שכבר הכריזה מראש שלא ישתפו פעולה עם ניסיונות להחלפת הממשלה, וימינה של בנט, שרק בורחת מעימותים עם הליכוד ובטח לא תמהר לתמוך באף מהלך שיביא לסיום שלטון נתניהו.

כך שהשקט ששרר בכנסת אתמול אולי מסמל במידת מה את חדלונה. יש הסכמה גורפת של רוב חברי הכנסת שהממשלה לא מצליחה לתפקד, אבל אין בספסלים, מימין או משמאל, אף קומבינציה אחרת שתמנע בחירות רביעיות: לנתניהו אין ממשלת ימין בגלל בנט, וללפיד אין ממשלה חלופית בגלל בנט, סמוטריץ', האוזר והנדל.

בעשור האחרון דובר רבות על היחלשותה של הרשות המחוקקת, על הפיכתה לזרוע צייתנית של הממשלה והתלות המוחלטת במשמעת של קואליציה ואופוזיציה שמעקרת את חופש ההצבעה. במקביל, ההקצנה הפוליטית בין ימין ושמאל ומחנה הכן ורק לא ביבי הקים בלוקים ובריתות שלא מאפשרים לכנסת למלא את ייעודה המרכזי. התהפכו היוצרות: במקום שהממשלה תכהן מאמון הכנסת, הכנסת מכהנת מאמון הממשלה, ומתפזרת לבחירות בכל פעם שהעומד בראשה מחליט על כך. גם הפעם, כך נראה, היא עשויה לזרום לשם בשקט מחריש.