חבריו של הבר סופדים: "גם כשעבד בלשכה של רבין, הוא חשב כמו עיתונאי"

הידיעה על מותו של העיתונאי איתן הבר התקבלה בעצב בקרב מכריו, כשכמה מחבריו הקרובים מימיו במערכת הפוליטית ובמערכות העיתונות ספדו לו. שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר שנמנה עם הבר על הצוות הקרוב ביותר ליצחק רבין, סיפר כי "איתן היה איש מקצוע אמיתי. הוא היה עיתונאי אמיתי. גם כשעבד בלשכה של רבין הוא חשב כעיתונאי".

ההיכרות ביניהם החלה עוד בסוף שנות ה-70, כששבס היה יו"ר ועד יישובי הגולן והבר היה כתב צבאי של "ידיעות אחרונות". עם מינויו של רבין לשר הביטחון בממשלת האחדות ב-1984, החלו השניים לעבוד איתו - הבר כיועץ תקשורת ושבס כעוזר לשר. "הוא היה סקרן, חקרן ורצה לדעת כל דבר", המשיך שבס. "איש חד, רציני ונבון, שידע תמיד לכתוב את המילה המדויקת, בזמן הנכון ובמקום הנכון".

לדברי שבס, האיכויות של הבר באו לידי ביטוי בשלושה תחומים עיקריים: "הוא היה כותב נאומים בחסד. הנאומים שלו נכתבו מתוך חוש היסטורי-לאומי, והוא היה מביא בהם לידי ביטוי את הישראליות והיהדות, והקפיד על כל מילה". לדבריו, "המילה הכתובה הייתה בעיניו בעלת ערך מיוחד".

הוא ציין את הנאום שרבין נשא בקונגרס האמריקני ("אני מספר אישי א30743 - יצחק רבין...") כנאום הבולט ביותר לדעתו שכתב הבר עבורו. עוד ציין שבס את הכישרון המיוחד של הבר כמי שעמד מאחורי ארגון אירועים משמעותיים. לדבריו, "היה לו חוש היסטורי מאוד מפותח, וזה מה שמאוד בלט בו".

כישרון נוסף שזקף שבס לזכותו של הבר, היה יכולתו לארגן מעמדים חשובים. "זכורים לי במיוחד ארגון הביקור של רבין באושוויץ ביום השואה ב-1993 - טקס שאיתן היה המוח מאחוריו, והוא שנתן לטקס את המשמעות ההיסטורית שלו", שחזר שבס. "אירוע משמעותי נוסף היה הטקס בערבה, שבו נחתם הסכם השלום עם ירדן".

שבס סיפר גם על יכולות הניסוח יוצאת הדופן של הבר, שבאו לידי ביטוי במכתבי התשובה שנשלחו מלשכת ראש הממשלה לאזרחים שפנו אליו. לדבריו, אנשי לשכת רבין ידעו לעבוד כצוות מסודר. "היו ויכוחים בהם עלו דעות שונות, אבל אלו היו ויכוחים ענייניים שבהם יכולנו לדבר בפתיחות, גם אם לא חשבנו אותו הדבר", הסביר שבס.

את רצח רבין ב-4 בנובמבר 1995, תיאר שבס כקו השבר של כל עובדי הלשכה. "כולנו נשברנו אחרי הרצח", סיפר. "כל החיים שלנו השתנו מאותו ערב והלאה, והצל הזה של הרצח ליווה אותו עד סוף חייו וימשיך ללוות גם אותי עד סוף חיי".

מיכה גולדמן, שנמנה על מה שהוגדר כמחנה רבין במפלגת העבודה ומי שהיה סגן שר החינוך בממשלת רבין, זוכר את ההערכה הגדולה שהייתה כלפי הבר בהיותו הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות". לדבריו, "הוא ידע ליצור אמון רב בקרב שרי ביטחון ואנשי צבא בכירים, והייתה לו דלת פתוחה למשרדיהם. לכן גם רבין לקח אותו ללשכת שר הביטחון כיועץ תקשורת, כי הוא ידע שיש לו על מי לסמוך".

הוא הוסיף כי "הבר היה איש מקצוע שפעל בצורה מאוד שקולה והיה כותב מחונן גם בעברית וגם באנגלית". לדבריו, "הוא היה אמין מאוד ולא עיגל פינות. נהג לומר דברים חדים וברורים, גם אם בתחילה הם היו לא קלים. בטווח הארוך זה חיזק את האמינות של רבין".

גולדמן גם ציין כי "איתן ידע לקרוא את רבין בצורה מעולה, וזו בין השאר אחת הסיבות לכך שהנאום המפורסם בקונגרס נחשב לנאום טוב כל כך". עוד אמר כי "איתן היה אדם מאוד צנוע, שלא שם את עצמו במרכז, וכראש לשכה תמיד השתדל שרק מי שצריך יהיה ליד רבין. הוא שמר עליו".