צה"ל מגייס אנשי שב"כ למעקב אחרי דרוזים וערבים לצורכי הסברה במשבר הקורונה

פיקוד העורף מגייס יוצאי שב"כ לדסק צה"לי האמון על "גיבוש תמונת מצב בקרב המגזרים השונים באוכלוסייה". באופן רשמי, מטרת הגוף היא "בניית דרכי פעולה וגיבוש תכני מסרים למגזרים השונים", כחלק ממאמצי ההסברה לציבור הערבי בתחום זה. בתחילה הכחישו בצה"ל את גיוס אנשי שב"כ, אולם אחר כך הסכימו להודות כי נעשו פניות לאנשים מעולם המודיעין.

מטרת ההליך היא "לאתר אנשים מוכשרים שיכולים לסייע ולתמוך בהסברה לציבור הישראלי כדי להרחיב את יכולותיו תחת אותה תפיסה כי לכל קהל יעד צרכי מידע שונים ופלטפורמות שונות לצריכת המידע".

כך, פיקוד העורף פונה לרכזים ודסקאים של שב"כ "בעלי ניסיון והתמחות בערביי ישראל", בדגש על כפרי הגליל ורמת הגולן ("לרבות דרוזים"); אזור ואדי ערה והמשולש; ומזרח ירושלים. מהפנייה עולה כי מלאכת איסוף המידע, עליה יהיו אמונים אותם אנשי שב"כ, תהיה מושתתת על מקורות מידע גלויים ו"גורמי שטח", ועל כן "נדרשת היכרות עם החברה והתרבות הערבית".

בפיקוד העורף, שמבוסס ברובו על אנשי מילואים גם בתחום ההסברה, אומרים כי נעשו פניות לאיתור אנשים בעלי כישורים מתאימים מתחומים נוספים, ולא רק מעולם המודיעין. כך למשל, הם אומרים, גויסי מתחום התקשורת עיתונאים לתחומי הכתיבה וההפקה, כמו גם אנליסטים.

הם מוסיפים כי כך נעשתה גם הפנייה לגמלאי שב"כ, המקצועיים "בניתוח תקשורת - עיבוד מידע לכדי תמונת מצב כדי לגבש את צרכי המידע לקהלים השונים". אולם, הפנייה מסגירה כי לא מדובר רק בניתוח - כי אם גם באיסוף.

הדבר מעלה תהיות: מדוע לא פונה צה"ל לאזרחים ערבים כדי למצוא מועמדים עם היכרות כזו של החברה הערבית, ומעדיף לפנות ליוצאי שב"כ, שרובו ככולו יהודי ושהמיומנות שלו בתחום זה היא בסיכול פעילות חתרנית כנגד המדינה - ולא בעניינים אזרחיים.

"פחות מעניין אותי מאיפה הם הגיעו. מעניין אותי אם הם יודעים לעשות את העבודה שלשמה גייסתי אותם. אני חושבת שזו השורה התחתונה", אומרת לוואלה! NEWS סגן-אלוף שירן שמחי, ראש ענף הסברה בפיקוד העורף, שהדסק נמצא תחת תחום אחריותה.

"זה הרבה יותר אפקטיבי להביא בן אדם שיודע מה הוא עושה ואיך מתעסקים בדברים. אני בעד לגייס את האנשים הכי טובים והכי מוכשרים, כשהמטרה שלי היא בסופו של דבר הצלת חיים. כך בניין הכוח שלי מול תרחישי חירום וגם מול התרחיש הזה. אני מחפשת מיומנויות מסוימות שיכולות להיות רלוונטיות לפיקוד העורף. זו לא המיומנות של איתור מידע סמוי או מעקב אחרי אנשים או פרטים על הבן אדם הבודד. זה לא האירוע".

בראש הדסק עומדת מילואימניקית, סמל בדרגתה בצה"ל אך בכירה בשב"כ, בדרגה המקבילה לתת-אלוף. היא זקוקה לעשרות עובדים, אך עד כה 14 איש נענו לפנייה. טרם נערכו ראיונות קבלה. העסקת יוצאי הארגון תהיה על חשבון ימי מילואים.

מי ששנים ארוכות שימש בשב"כ כרכז בצפון הארץ לא הופתע מכך. "[אני] יכול בהחלט להבין מדוע בצה"ל רוצים אותם. ברור שיש רגישויות, אבל אני בטוח שזה נעשה בצינורות המקובלים דרך ארגון הגמלאים של שירות הביטחון, עם הסברים וקביעת עקרונות ברורים בהגדרת התפקיד", אמר וסייג את דבריו: "אין ספק שהעקרונות האלה חייבים להית מוסכמים גם על דעת ראש השירות. אבל, בהינתן אור ירוק שלו למהלך, אז בטוח שחלק מהגמלאים ירצו לקחת בזה חלק ולתרום ממיומנותם, ומתוך ראייה אמיתית של שליחות לאומית ומתוך רצון אמיתי למנוע את התפשטות המחלה בקרב אוכלוסיות המיעוטים".

איש שב"כ לשעבר אחר שקיבל את הפנייה המדוברת אמר דברים ברוח דומה. "כמו באיכונים, אין במדינה אנשים יותר מוכשרים ומנוסים מאנשי השירות גם בתחום הזה של איסוף מודיעין אנושי, ולפיקוד העורף בטוח אין היכולות האלה - לא בשפה ולא בהבנת התרבות. אם אני מודאג זה רק בגלל שלך תדע בסוף לאיזה כיוונים זה ילך ולאיזה גוף זה ייצמח".

איסוף המידע נועד, רשמית, לייעל את העברת המסרים לציבור הערבי. שמחי מאמינה כי פעילות הדסק "יכולה מאוד לתרום למדינת ישראל, אם נדע להתאים את המסרים שלנו לקהלים הרלוונטיים ולמורכבות של החברה הישראלית. הרבה פעמים דיברו על זה שמדברים בשפה אחת לכל הקהלים - וזה לא נכון".

היא מציינת כי פועלים גם דסקים נוספים: לחברה החרדית, לילדים, לאזרחים ותיקים, לבעלי מוגבלות, בשפה הרוסית, בשפה האנגלית, באמהרית ועוד. "יש גם חלוקה גיאוגרפית כי ברור שבאירוע מלחמתי התוכן לתושבי הצפון שונה כנראה מזה לתושבי הדרום", היא מוסיפה. בנוגע לשאלה אם לא מדובר בתפקיד שאמור להיות בתחום האחריות של דובר צה"ל, היא השיבה: "הם דוברות, אנחנו הסברה", אך הודתה שהגבולות בין התחומים והיחידות לא תמיד ברורים ולא תמיד תואמים את ההגדרה שלהם.

"משרד הבריאות - כבודו במקומו מונח", אומרים בפיקוד העורף, "יש לו מערך הסברה מקצועי משלו ואנחנו עובדים מולו ומול הדסקים שלו. אנחנו מסייעים, למשל, בהנגשת מידע לניהול שיגרת החיים לצד הקורונה. הדסק שלנו נותן את תמונת המצב הרלוונטית והספציפית לאוכלוסייה בה הוא מטפל, מה היא צריכה והאם היא מבינה את המסרים ומה היא ממליצה שנמשיך לדבר עליו או לעשות. זו אינפורמציה שמגיעה מלמטה, לא מלמעלה".

"המיומנות של איסוף מידע היא אותה מיומנות. בגלל זה אני מחפשת אנשים שיודעים לעשות את זה, לא כאלה שצריך להכשיר אותם", מסבירה שמחי, "ההבדל הוא שמידע על בן אדם ספציפי לא מעניין אותי. מעניינת אותי התת-חברה, תת-אוכלוסייה, קהל יעד שהוא המוני. אני עושה את זה לפי תרבות ולפי גיאוגרפיה, לא מעניין אותי הבנאדם הבודד - הרי אני לא עושה הסברה לבן אדם בודד. אני לא מדברת עם יוסי מרחובות ולא עם מוחמד מעכו. אצלנו זו אנליטיקה ועיבוד של דאטה".

"נניח בכפר ירכא שיש בו עכשיו מצוקה, אני מנסה להבין מה ההתנהגות שגורמת להדבקה ואיך אני יכולה לעזור. אז עלה בחברה הערבית הנושא של חתונות למשל, ומנסים להבין באיזה מובילי דעת קהל אני יכולה להשתמש בהם בכפר ירכא - אם זה ראש הרשות, או מנהיג דתי, או אחר, שאני יכולה להעביר את המסר דרכו, ואם הוא יעביר את המסר זה יגרום להתנהגות טובה יותר. זה ההבדל וזה הבדל מהותי מאוד", היא אומרת.

"לא אוספים מידע ולא שומרים מידע", מדגישה שמחי, "כל איש שיווק שעושה את עבודתו טוב כנראה לומד את קהל היעד שלו לפני שהוא מוציא אליו מסרים. זה לא משהו שהומצא בפיקוד העורף או בצה"ל. לא משנה מי הבנאדם בקצה. מה שמשנה זה מה שהוא מתעסק איתו. מי שיראה את תמונת המצב יראה שמדובר בנתונים כמותיים ולא בנתונים פרטניים של איסוף מידע. אני לא אוספת מידע על תושבי ישראל. זה ממש לא האירוע".