עבור היישוב האדום בישראל, התפרצות הקורונה הגיעה בזמן הגרוע ביותר

ביישוב הקטן ג'וליס שבגליל המערבי, בו חיים כ-6,500 תושבים, יש נכון להיום (שני) 147 חולים פעילים. מנתוני משרד הבריאות עולה כי במועצה ישנו יחס של 237 חולים לעשרת אלפים תושבים - יותר מבכל יישוב בישראל, והיחיד עם למעלה מ-200. לשם השוואה, הממוצע הארצי הוא 30.5 ויחס החולים המקביל בבני ברק עומד על 118, בדיוק חצי מזה שבג'וליס.

141 מתושבי ג'וליס מאושפזים בביתם, ורק שישה בבתי חולים. מספר המבודדים, עם זאת, נמוך יותר, ועומד על 130 בלבד. התפרצות המגיפה ביישוב הפכה לקטלנית לראשונה בשבוע שעבר, עם מותה של תושבת בת 65, וצמחה לממדים מדאיגים.

"תוך ארבעה-חמישה ימים זה התפרץ כל כך חזק, שפתאום נוספו לנו 80-70 תושבים כמעט במכה אחת", תיאר ראש המועצה המקומית ג'וליס, עו"ד ויסאם נבואני, "אנחנו לא יודעים לבטח מה גרם לזה. כי בסך הכול התושבים לא עושים חפלות בשונה ממקומות אחרים, ואנחנו חושדים שהמקור היה בהלוויה אחת או שתיים, ואולי גם באיזו חתונה".

עם זאת, הוא מדגיש כי תושבי היישוב מקפידים על ההנחיות. "בינתיים התושבים הפנימו. הם ממושמעים, שומרים ריחוק, הולכים עם מסיכות על הפנים - אבל לצערי זה קרה מאוחר מדי. להערכתי, זה אולי בדומה למה שקרה בעצם בכל הארץ. לצערי, אנחנו חטפנו את זה קשה והיום משלמים את המחיר".

• מספר תושבים: 6,500
• מספר חולים פעילים: 147
• 141 תושבים מאושפזים בביתם ושישה בבתי החולים
• יחס חולים-תושבים: 237 חולים לכל 10,000 תושבים
• אחוז החיוביים בבדיקות: 22.89%
• מספר תושבים בבידוד: 130
• מתים: 1

תזמון ההתפרצות גרוע במיוחד מבחינת העומס על מערכת הבריאות בצפון: ברירת המחדל לפינוי חולים מג'וליס לאשפוז היא המרכז הרפואי לגליל בנהריה, שם פרופ' מסעד ברהום הודיע היום כי החליט להפסיק את קליטתם של חולי קורונה נוספים בעקבות העומס הגדול במחלקות הקורונה וביחידות לטיפול נמרץ, במיוחד בכל הקשור לחולים קשה ומונשמים.

כמו כן, נכון לעכשיו מאושפזים בשלוש מחלקות הקורונה של בית החולים בנהריה 85 חולים מאומתים, מתוכם 30 חולים במצב קשה (שלושה מהם מונשמים). מלבדם, במרכז הרפואי ישנם גם 30 חולים קשה ביחידה לטיפול נמרץ כללי ונשימתי, וכמו כן חולים נוספים בטיפולי נמרץ ילדים, נוירוכירורגי ולב.

נבואני, עורך דין במקצועו, מצא גם את עצמו נכנס לבידוד. עם העלייה בתחלואה, נאלץ עכשיו להפשיל שרוולים ולהתגייס להצלת היישוב, ובמלחמה הזאת הוא נזקק למודיעין אמין ועדכני יותר ממה שיש בנמצא. "אי אפשר לקטוע שרשרות הדבקה אם לוקח שבוע לקבל תוצאות של חקירות אפידמיולוגיות", הוא מבהיר. על כן, המועצה הקימה מערך קטיעת הדבקה משלה, תוך תקווה לקצר את התהליכים ולקבל מידע מהיר ככל האפשר, בלי לחכות למשרד הבריאות.

"למעשה גיליתי תוך כדי תנועה שעד שמשרד הבריאות מדבר עם מאומת ומתשאל אותו לגבי המגעים שלו עם תושבים, לוקח עד שבוע ימים - ואנחנו יודעים שתוך כך הוא ידביק עוד אנשים, ואז זה בעצם מאבק סיזיפי", הוא מסביר. "עד שמבודדים את האנשים שהוא היה איתם במגע יש כבר חולים נוספים כתוצאה ממפגשים איתם. אז הקמתי מערך עצמאי פנימי שהוא מאוד אפקטיבי".

הדגש הוא על קבלת מידע מהימן בזמן קצר ככל הניתן, כדי לעמוד בקצב התפשטות המחלה - אך לכך דרוש כוח אדם. בעולם המערבי הונהג תקן של חוקר אפידמיולוגי על אלפי תושבים בודדים (באנגליה יש חוקר אחד על כל 2,200, בגרמניה אחד ל-4,000), אך מערך החקירות הישראלי, גם לאחר תגבור משמעותי באחרונה, הוא עדיין מצומצם, והיחס המקומי עומד על חוקר אחד לכל כעשרת אלפים תושבים. חוקרי משרד הבריאות עובדים ממשרדי שבעה מחוזות, ומועסקים בו גם אחים אחיות ומתנדבים, בדרך כלל סטודנטים.

במערך קטיעת שרשרות ההדבקה העצמאי של ג'וליס עובדים שמונה עובדי מועצה ומתנדבים, בראשותו של מנהל לשכת הרווחה האדי עזאם. הם עוסקים באיתור, תשאול, בקרה ומעקב מטעם המועצה המקומית, יוצרים קשר מידי עם המאומתים, רוכשים את אמונם, מסבירים להם שהמענה הוא מרצון, שהמידע חסוי ושלא תיחשף זהותם, ומבקשים שיתוף פעולה. תושבי המקום, אומר נבואני, נענים.

"התושבים שלנו מבינים שמדובר בהצלת חיי אדם. שיתוף הפעולה הוא ברמת ה-90%", הוא אומר. "הם מוסרים מידעים שעוזרים לנו מאוד, וכשאנחנו מתקשרים למי שהם היו איתו במגע הם נכנסים לבידוד מרצון. שיתוף הפעולה לא רע גם איתם, הייתי מגדיר אותו אפילו כטוב. הם בדרך כלל גם מסכימים לבצע בדיקות בעצמם".

המודל שמיישם נבואני מקדים תכנית של משרד הפנים. מדברים שהותרו לפרסום מדיון חסוי שערכה בשבוע שעבר ועדת החוץ והביטחון עולה כי לאחר סיכום שהושג עם המשרד, נמצאים כעת כ-1,500 עובדי רשויות מקומיות בהליך הכשרה לבצע חקירות אפידמיולוגיות. עובדים אלה יישארו בתפקידם ברשות, ובנוסף על תפקידם, בהסכמתם, ישמשו גם כחוקרים באותה רשות מקומית, תמורת תמריץ כספי נוסף.

ברשויות בהן עד עשרת אלפים תושבים יהיו שלושה עד חמישה חוקרים, באלו שבהן מתגוררים עד 40 אלף תושבים יהיו בין שבעה לעשרה, ומעל זה עד 20 חוקרים - לפי שיקול דעת ראש הרשות. בסך הכול, בעוד כחודש, צפויים להיות כ-2,300 איש אשר יעסקו בחקירות אפידמיולוגיות. על בסיס זה, היעד שהוצב לאיתור כל המגעים של חולה מאומת הוא שש שעות, במקום כ-24 שעות כיום.

"אני מודה שהופתעתי מההתפרצות", אומר ד"ר זהראלדין הנו, רופא משפחה ביישוב, אף שהוא מודה שהסיבות לכך ברורות. "זה קרה בפתאומיות, מסיבות שכולם כבר מבינים אותן, ועכשיו אנשים ידעו. אבל אני לא מודאג ואפילו אופטימי שתוך זמן נחזור להיות יישוב ירוק. אני מכיר את התושבים של הכפר שלי שהם אנשים ממושמעים ויש לנו מועצה שדואגת ונותנת כל העזרה. ביחד נצליח".

מאז, שגרת החיים בכפר השתנתה לנוכח המצב בתחלואה. "אנשים יוצאים פחות מהבית, ולמרות שכמובן בצעירים קשה יותר לשלוט, אז רובם ככולם מסתובבים עם מסיכות ומנסים לשמור", מתאר נבואני. "אסרתי כמובן על חתונות והתקהלויות מכל סוג. בית הלוויות שלנו הוא בבית העם שסגור. התושבים מכבדים את זה".

ראש המועצה הזכיר גם את פניית מנהיגה הרוחני של העדה הדרוזית, השיח מואפק טריף, שקרא בשבוע שעבר לדחות אירועים המוניים. בכנס חירום שיזם משרד הפנים במתחם קבר הנביא אלחדר שבכפר יאסיף הסמוך, בגיבוי של פורום ראשי הרשויות הדרוזיות והעומד בראשן, ג'אבר חמוד, ושל כל נכבדי העדה שנכחו אף הם במפגש, קרא טריף לקיים חתונות ואירועים בחיק המשפחה הגרעינית בלבד, ולדחות את החגיגות לאחרי הקורונה.

"האחריות מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו, ועלינו לשמור על הסביבה הקרובה שלנו מכל משמר", הדגיש טריף, "חייבים למלא אחר ההוראות, אחרת לא נצא מזה בקרוב".

ביישוב האדום בישראל הקורונה הכלכלית מורגשת לא פחות. "עסקים זו עכשיו הבעיה הגדולה", אומר ראש המועצה נבואני, "כבר יש פגיעה קשה בכלכלה של היישוב, למשל בצימרים - שהיו להם הזמנות לחגים בעשרות ומאות אלפי שקלים, כולם ביטלו ולא יגיעו. בגלל הסגר הלילי משבוע שעבר - כל העסקים אצלנו נסגרים ב-19:00 ועכשיו צפוי לנו בכלל סגר כללי של שלושה שבועות. יהיה קשה מאוד לשרוד את זה. פה המדד הסוציו-אקונומי הוא 4, שזה אולי גבוה יותר מאשר אצל יישובים אחרים במגזר, אבל השנה כבר בטוח נרד. הרבה מהתושבים גם עובדים בירכא הסמוכה, ונפגעו עוד קודם לכן מהירידה בנפח העסקים שם".

בין שני היישובים יש קשר של סולידריות, המתבטא גם בזמנים אלה. "אנחנו מקבלים סיוע מירכא. גם במזון וחבילות וגם בעצות טובות. אלה אחים שלנו", אומר נבואני, שמשבח גם שותפים נוספים במאבק במגיפה. "על פיקוד העורף צריך להגיד הרבה דברים טובים, גם על מפקד המחוז אל"מ גיא ברגר וגם על מפקד הנפה אל"מ במיל' רז קרני המנהל את הסיוע ושותף מלא לחפ"ק שהקמנו בבניין המועצה. הם מסייעים באופן יומיומי ושוטף גם בהסברה ומול משרד הביטחון, אותו אנחנו צריכים מאוד".

בצהריים, בשיחה מול נציגי משרד הביטחון, אושרה תכנית סיוע כספי ליישוב בהיקף של כ-223 אלף שקלים. סכום לא גבוה מאוד - אבל נדרש מיידית עבור הרשות. "אני צריך עוד פקחים, שני רכבים שכורים לחודש לפיקוח וביטחון, כסף להסברה וקצת סיוע במזון", הוא מסביר, כמעט מתנצל, "אי אפשר לבוא עם תכנית הרמזור שמפילה חלק מהאחריות על הרשויות, ולשכוח שאנחנו נכנסנו למשבר הזה בכלל בלי משאבים".

בהנחיית אל"מ ברגר הוקם בג'וליס מרכז שליטה משותף, הפועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. חיילי מילואים של פיקוד העורף, יחד עם עובדי המועצה המקומית, עוברים בבתי העסק וניצבים בצמתים במבצע הסברה המכונה "כתום בעיניים". את האכיפה עושה המשטרה. עובדי מועצה ומתנדבים הוצבו לצד מחסומי המשטרה, כדי לרכך את המגע עם התושבים בנקודות החיכוך הרגישות.

ואמנם, שלל הגורמים הפועלים בג'וליס מקווים להצליח במשימה להוריד את שיעורי התחלואה, כפי שהצליחו בישוב השכן ירכא שם מספר החולים הפעילים היום הוא 77, אחרי מאמץ מרוכז וממושך, כולל חמ"ל בראשותו של הממונה על המועצה אלי רגב.

"אנחנו עוזרים לרשות לעזור לעצמה. זו התפיסה שלנו. בסוף השבוע יקימו פיקוד העורף ומד"א באזור התעשייה של ג'וליס דרייב-אין לבדיקות קורונה, לבקשת הרשות", אומר אל"מ קרני, שמחמיא ליישוב. "ג'וליס היא רשות קטנה שיש בה משילות. מחלקת הרווחה של ג'וליס ניתחה כל בית ביישוב. נבואני הכין תכנית שלא מביישת מג"ד בצנחנים עם פקודת מבצע והכל. אנחנו עוזרים לו ליישם אותה והלוואי עלינו ככה בכל ישוב בארץ. בהתחשב בכך שיחסית מדובר בישוב לא גדול, ובנחישות של ראש המועצה שסחף אחריו את המועצה והתושבים, אני מקווה שתוך שבוע השיא בג'וליס כבר יהיה מאחורינו".