עיכוב מינוי הבכירים הוא פוליטי, מדאיג ופוגע באינטרס הציבורי

"שיטת מינוי היועץ המשפטי לכנסת גם היא פסולה ובעייתית מיסודה", כך אמר יו"ר הכנסת יריב לוין בראיון לעיתונאית וואלה! NEWS טל שלו, במסגרת ועידת המשפט השנתית של לשכת עורכי הדין ביום חמישי האחרון. אולם, כשנשאל אם יקדם בחירת יועץ לפי השיטה הקיימת, הוסיף: "אלא שלי אין ברירה כי אני פועל על פי חוק".

ניתן לחלוק על עמדתו של לוין לגבי השיטה למינוי יועץ משפטי לכנסת, המתבססת על ועדת איתור מקצועית ברובה (המורכבת משלושה ח"כים ומארבעה חברים חיצוניים). אך יש לברך על הגישה הממלכתית המשתקפת בדבריו בראיון, לפיהם "היועץ חייב להיות יועץ של כלל הכנסת", ולא רק של יו"ר הכנסת או של הקואליציה. יתר על כן, עמדתו לפיה הוא חייב על פי חוק לפעול כעת למינוי יועץ, למרות התנגדותו לשיטה הקיימת, אינה מובנת מאליה בימים אלה, ומבטאת הפנמה מלאה של החובות המוטלות על בעל תפקיד בכיר במדינה המתנהלת לפי שלטון החוק.

מדאיג מאוד שממשלת ישראל לא הפנימה את התובנה הבסיסית הזו, בדבר החובה לפעול למנות בעלי תפקידים בכירים לפי חוק. מזה זמן רב ששורה ארוכה של תפקידי מפתח מאוישים על ידי ממלאי מקום, לרבות מפכ"ל משטרה (מאז דצמבר 2018), פרקליט מדינה (מאז דצמבר 2019), נציב שב"ס (מאז דצמבר 2018), יו"ר רשות הכבלים והלוויין (מאז ספטמבר 2018) ויו"ר רשות שדות התעופה (מאז דצמבר 2018). זהו מצב בלתי נסבל וחסר תקדים, המוביל לכך שמערכות ציבוריות חיוניות פועלות בצורה לקויה.

מטבע הדברים, לממלא מקום זמני אין מנדט לבצע רפורמות ארוכות טווח בארגון. יתר על כן, הואיל וממלא המקום לא נבחר לתפקידו בהליך מסודר, התאמתו למשרה מוטלת בספק, והלגיטימציה שלו או שלה להפעיל סמכות שלטונית מוגבלת. בעיה זו חמורה במיוחד לגבי תפקידים בכירים במערכת אכיפת החוק - המפכ"ל ופרקליט המדינה - הנדרשים לפעול באופן עצמאי מהדרג הפוליטי. בהיעדר מינוי קבוע, עצמאותם של ממלאי התפקיד מוטלת בספק, והחלטותיהם עלולות להיתפס בעיני חלק מהציבור כמונעות מרצון לשאת חן בעיני הפוליטיקאים, שבידיהם הסמכות לאשר את מינויי הקבע.

גם אם ניתן היה בעבר להסביר חלק מהעיכוב במינוי הבכירים בחוסר היציבות הפוליטית וברצף ממשלות המעבר (למרות שגם ממשלות אלה יכולות לבצע מינויים חיוניים בתנאים מסוימים), הרי שמאז הקמת הממשלה הנוכחית - אין עוד הצדקה לכך. חוסר ההסכמה הפוליטית בין הליכוד לכחול לבן על שינויים בהליכי המינוי, אינו יכול לשמש כהצדקה להחזיק את מערכות המדינה כ"בנות ערובה".

חשוב להדגיש כי הממשלה מחויבת להפעיל את סמכויותיה השלטוניות לפי כללי המשפט הציבורי הנהוגים בישראל, ומוטלת עליה החובה למנות בעלי תפקידים בצורה לא שרירותית ובמהירות הראויה. חובה זו הייתה בבסיס הביקורת שהשמיעו השופטים בדיון בבג"ץ בעתירות נגד סעיף הקפאת מינויי הבכירים בהסכם הקואליציוני, ובעקבותיה קוצר פרק הזמן של ההקפאה משישה חודשים ל-100 ימים.

בנסיבות אלה, ההחלטה הפוליטית שלא לקבל החלטות בנוגע למינויים חיוניים גם לאחר שפקעו 100 הימים שקבועים בהסכם, צפויה להיחשב כהתנהלות בלתי חוקית מצד הממשלה. מסקנה זו, מקבלת משנה תוקף עקב החשד כי העיכוב קשור לרצון להשפיע באמצעות שינוי שיטת המינוי על ההליכים המשפטיים בעניינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. חששות אלה מצדיקות כי כל שינוי עתידי לא יחול על סדרת המינויים הנוכחית לתפקידים במערכת אכיפת החוק.

בשורה התחתונה, מה שיו"ר הכנסת הפנים, צריכה להפנים הממשלה כולה: עליה לבצע את המינויים לתפקידים חיוניים בשירות המדינה ללא דיחוי, על בסיס הקבוע כיום בחוק ובהחלטות הממשלה, ובכפוף לכללי המשפט המנהלי האוסרים על ניגוד עניינים. עיכוב נוסף, לצורך סחר מכר פוליטי, נגוע באי-חוקיות. לשלטון החוק ולאינטרס הציבורי במערכות ציבוריות מתפקדות יש משקל מכריע באיוש דחוף וקבוע של משרות בכירות, על אחת כמה וכמה בעת המשבר הנוכחי.

פרופ' יובל שני הוא סגן נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, וחבר סגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית