בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה בשבוע שעבר גבר בן 70, שהואשם בביצוע מעשים מגונים במרפסת, למול עיניי אישה המתגוררת בבניין סמוך. בכך, המחוזי הפך את החלטת בית משפט השלום בחדרה שהרשיע את הגבר בביצוע מעשים מגונים בפומבי.
הרכב שופטי המחוזי מתחו ביקורת על כתב האישום, ואמרו כי לא נטען בו שניתן היה לצפות במעשים המגונים ממקום פומבי. "לא זו בלבד שהפרקליטות לא הוכיחה שניתן היה לראות את המעשה המגונה ממקום ציבורי, אלא אף לא טענה זאת בכתב האישום, ולכן אינה יכולה לטעון זאת כעת", נכתב בהחלטה.
על פי כתב האישום שהוגש ב-2018, הגבר ביצע מעשים מגונים בפומבי בכמה הזדמנויות, בין השנים 2016-2014. מהאישומים עולה כי בן ה-70 ביצע אותם כשהוא עומד במרפסת דירת גרושתו בקומה החמישית בבניין, בסמוך למעקה שקוף. זאת, לעיניה של שכנה ששהתה באותה עת במרפסת דירתה, בקומה השלישית בבניין המגורים שממול.
אל תפספס
האישה הזעיקה את המשטרה, והתלוננה כי הגבר עושה זאת בקביעות ולעיניי כל. שוטר שהגיע למקום העיד כי פגש בבן ה-70 בביתו, וכי האחרון התנצל על המעשים ואמר כי לא יחזור על כך. בנוסף לכך, המשטרה שלחה לרחוב חוקר זיהוי פלילי שתיעד את הזירה. בחקירתו במשטרה, הגבר הודה במעשים המיוחסים לו, ואף אישר כי הבחין בשכנה באותה העת.
עו"ד עמיקם שוחט, שייצג את הגבר מטעם הסניגוריה הציבורית, טען כי "אין להשיב לאשמה". זאת, משום שכתב האישום אינו מגלה עבירה של מעשה מגונה "בפומבי". לדבריו, להגדרת הפומביות בחוק זה יש שתי חלופות: האחת - כי המעשה נעשה במקום ציבורי, והשנייה - כי הוא נעשה במקום שאינו ציבורי, אך ניתן לראותו ממקום ציבורי. לטענת עו"ד שוחט, בן ה-70 היה מצוי במקום שאינו ציבורי, וכך גם השכנה - ולכן הנאשם לא עבר על החוק.
שופטת בית משפט השלום בחדרה, פנינה ארגמן, קיבלה את טענת עו"ד שוחט, אך קבעה כי מהראיות עולה שבכל זאת ניתן היה לראות את בן ה-70 ממקום ציבורי. זאת, בטענה שבין הבניינים עוברים אנשים וכלי רכב. בחודש אפריל האחרון, השופטת ארגמן הרשיעה את בן ה-70 בביצוע מעשים מגונים בפומבי.
לדבריה, ישנה תמונה המצביעה בבירור כי ניתן לראות מהרחוב את המרפסת שבה ביצע הגבר את המעשים. היא הוסיפה כי גם ההיגיון הפשוט וניסיון החיים תומכים בכך, משום שמדובר בקומה החמישית בבניין המגורים ולא בקומה ה-20. היא קבעה כי בית המשפט יכול להרשיע אותו בעובדה שלא נטענה בכתב האישום, שכן היא עלתה מחומר הראיות, וניתנה לנאשם הזדמנות לטעון אחרת.
למרות ההרשעה, בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה את הגבר. הרכב השופטים רון שפירא, בטינה טאובר ועדי חן-ברק, קיבל פה אחד הערעור על ההרשעה. נשיא בית המשפט, השופט שפירא, קיבל את טיעוני ההגנה, לפיהם לשון החוק היא "העושה מעשה מגונה בפומבי בפני אדם אחר". הוא קבע כי אין הכרח שאותו "אדם אחר" יבחין בפועל בביצוע המעשה המגונה. לדבריו, נדרשת הוכחה לכך שבזירה המהווה "מקום פומבי" כהגדרתו בחוק, נכח אדם שעלול היה לראות את המעשה שמתבצע שלא בהסכמתו.
השופט שפירא הוסיף כי לא נטען שהאישה, שראתה את המעשים ממרפסת ביתה הפרטי והתלוננה, הייתה במקום "ציבורי" כהגדרתו בחוק. למרות עבודת המז"פ, הוא ציין כי "אין כל ראיה כי מהרחוב קיים בכלל קו ממנו ניתן לראות את מרכז גופו".
בית המשפט המחוזי מתח גם ביקורת מרומזת על בית משפט השלום בחדרה. "הקביעה כי ברור שניתן היה להבחין במעשה היא אינה בגדר של קביעה עובדתית המבוססת על ראיות, אלא מעין הכרזה על ידיעה שיפוטית", קבע השופט שפירא. "אין בנושא זה מקום לקביעה בהיעדר ראיה, ולא צוין בהכרעת הדין כי בית המשפט עצמו ביקר בזירה והתרשם ממראה עיניו".
"לא ניתן לבסס הרשעה על פי קביעה זו מאחר שלא הובאו ראיות בנוגע לאפשרות לראות את המעשה מהרחוב, להבדיל מהיכולת לזהות אדם העומד על המרפסת בסמוך למעקה הזכוכית", טען השופט שפירא.
בנוסף, השופט הביע תמיהה מעצם הגשת כתב האישום, וציין כי ראוי היה לשקול את נחיצות ההליך הפלילי. זאת, לדבריו, משום שמדובר באדם בעל רקע פסיכיאטרי מובהק, שהוגדר כתשוש נפש, וכשירותו לעמוד לדין היא גבולית.
בהחלטתו, הוא תהה אם לא נכון היה למצות את הטיפול בתופעות, "שאין חולק כי אינן ראויות", במסגרת הפעלת הסמכויות המנהליות של המערך הפסיכיאטרי, מכוח הוראות החוק, "בלא להיזקק לנקיטת הליכים פליליים".