תלושים לאוכל יממנו למידה מרחוק: הפערים במערכת החינוך מתרחבים בחסות הקורונה

שנת הלימודים תיפתח השנה בצל חוסר ודאות והחשש מהתפשטות נגיף הקורונה במוסדות החינוך. שעות לפני פתיחת השנה ב-1 בספטמבר, הורים רבים לא יודעים בדיוק כיצד ייערכו הלימודים ואם ילדיהם ילמדו מדי יום ובמשך כמה שעות, ונאלצים להתכונן לשנה תחת סימני שאלה רבים. ואולם, כשמדובר באוכלוסיות מוחלשות - הקשיים חמורים עוד יותר.

ובתוך כל זה, כפי שמומחים מזהירים, המשבר לו גרמה המגיפה רק מדגיש את אי השוויון במערכת החינוך ואף עלול להחמיר אותו. זאת, בין היתר, בשל היעדר אמצעים מספקים ללמידה מרחוק, הפערים בתקציבים וקשיי שפה בחלק מהמקרים.

לפי דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מחודש יולי, למשרד החינוך אין נתונים מדויקים על מספר התלמידים שאין להם ציוד המאפשר למידה מרחוק. עם זאת, מנתונים ראשוניים שאסף המשרד עלה כי לכ-100 אלף תלמידים אין מחשבים, ורובם המוחלט מהחברה הערבית. לפי ניתוח של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שהתבסס על סקר למ"ס מ-2018, לכ-20% מהתלמידים בישראל אין מחשב ול-27% אין חיבור לאינטרנט - כשהנתונים מצביעים על פערים משמעותיים בין המגזר הכללי למגזר החרדי והערבי.

"יישום הוראה מרחוק במערכת החינוך בישראל באופן נרחב וממושך עשוי להעמיק את הפערים בין התלמידים מרקע חברתי-כלכלי שונה, שהיו גבוהים מאוד ביחס למדינות ה-OECD עוד לפני משבר הקורונה", נכתב בדוח של הכלכלן הראשי. "הממצאים מלמדים על פערים ניכרים במוכנות ללמידה מרחוק בין יהודים לא-חרדים, לערבים וחרדים המגיעים לעשרות אחוזים; דבר המעמיד בשאלה את יעילות ההוראה במתכונת זו בקרב קהלים אלה".

בארגון עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, פנו בנושא המחסור באמצעי למידה מרחוק למשרד החינוך, ואף עתרו לבג"ץ, שדחה את העתירה. בתגובת בית המשפט צוין כי אם לא יינתן פתרון, יוכלו לחדש בארגון את העתירה.

במשרד החינוך אמרו לאחרונה כי כ-50% מאמצעי הלמידה מרחוק צפויים להגיע עד לסוף ינואר. אך קול קורא שפרסם המשרד וכולל מחשבים ניידים, מודם, חבילות תקשורת וכן טלפונים ניידים לתלמידי המגזר החרדי, ייפתח להצעות רק ב-2 בספטמבר.

בחינוך החרדי הלמידה מרחוק נעשתה אצל רבים באמצעות שיחות ועידה בטלפון. מרים, אמא לשישה ילדים שלומדים בחינוך החרדי בירושלים ומתגוררים בדיור ציבורי, מתארת כיצד נאלצה להשתמש בתלושים שקיבלו, על מנת לרכוש טלפון נייד ללימודים של בנה. "השיעורים היו בשיחות ועידה והם לא הסתדרו. רכשנו עוד מכשיר וזו היתה הוצאה בשבילנו", מספרת מרים. "קיבלתי תווי קניות של רמי לוי, ופשוט הלכתי לקנות טלפון כי לא היתה ברירה".

בנוסף לכך, היא מסבירה כי המשפחה התמודדה עם קשיים נוספים בשנת הלימודים האחרונה, כשהילדים היו בבית. "חשבון הטלפון זה הכי קשה כי את התלוש קיבלתי, אבל צריך לשלם 800 שקלים על טלפון ואין לי את כל החבילות כי אין לי אינטרנט. אני משלמת יקר על השיחות שאני מוציאה. אין לי עודף, אף פעם אני לא נשארת עם עודף".

מבין ילדיה, בני 4 עד 12, שניים צפויים להישאר לפחות חלק מהשבוע בבית במהלך שנת הלימודים הקרובה, בעת שהיא ובעלה עובדים. "מאוד קשה לילדים להיות בבית, כי כשבא להם הם יקשיבו לשיעור בטלפון, ואם לא בא לו רגע אז הוא יילך לאכול. זה מבלבל אותם מאוד".

מרים מתארת את ההשפעות של חוסר הוודאות. "זה לא רק חוסר הוודאות, זה גם האנרגיות. זה מכניס ללחץ - האם אני יכולה ללכת לסופר עכשיו או לא. בעלי היה תקופה בחל"ת. לי שילמו בקורונה, אבל כבר קיבלתי מכתב שאני צריכה להחזיר כסף, וזה הכי מפחיד אותי", היא אומרת.

בחלק מהכפרים הבדואים בנגב המצב חמור במיוחד, כאשר אין חשמל באופן סדיר, תשתיות האינטרנט לקויות והגלישה נעשית בעיקר בעזרת טלפונים ניידים. נג'יב אבו בניה, חבר ועד הכפר ואדי א-נעם ואב לשבעה, מספר כי בשלב זה לא ידוע עדיין אם שנת הלימודים תיפתח, וזאת לאחר שמאז מרץ הילדים לא הגיעו לבית הספר בגלל הקורונה. "כל המערך של למידה מרחוק קרס, לא עובד, הילדים בזבזו שנה שלמה", הוא מספר.

גם בביתו, אין מחשבים עבור הילדים ללמידה מרחוק, כמו רבים מהבתים, אך גם לגלוש מהטלפון זה בעייתי בשל תשתיות האינטרנט הלקויות. "מתוך 1,000 בתי אב, אולי ב-10 או 15 יש מחשבים, בעיקר לסטודנטים", הוא מספר. "אין דרך לעשות למידה מרחוק. חצי שנה הילדים לא למדו כלום".

לדבריו, המדינה היתה צריכה בזמן שחלף מתחילת המשבר להשקיע באינטרנט, ובהשתלמויות למורים איך ללמד מרחוק, אך דבר לא נעשה. "היום יש תקציב לחלק מחשבים למשפחות נזקקות, אנחנו מנסים לגייס צעירים שיעזרו ללמידה מרחוק כי לרוב ההורים אין מושג במחשבים. הרבה לא יודעים אפילו קרוא וכתוב".

הוא מוסיף כי "אם היו מנצלים את ששת החודשים שעברו, גם בשנה הזו היה אפשר להוציא משהו. אנחנו כהורים מנסים לגייס פה ושם מחשבים למשפחות מסוימות". אצלו, הוא מספר, מנסים ללמד את הילדים בבית כמה שאפשר. "אז אנחנו מסתדרים, אבל לאנשים אחרים זה קשה מאוד", הוא אומר.

לצד הצורך באמצעי מיחשוב, השהות של התלמידים בבית גם מייקרת את ההוצאות. במצב זה על ההורים לספק לילדים פעילויות פנאי, הוצאות החשמל והמזון גדלות, כשתלמידים הלומדים יום לימודים ארוך (עד 16:00) זכאים לארוחה חמה במוסדות החינוך.

זיוה (שם בדוי), אם חד הורית לשלושה מירושלים, מתארת אף היא את הקשיים שליוו את הסגר בגל הראשון, והחשש מתקופה דומה גם כעת על אף פתיחת שנת הלימודים. "ההוצאות בתקופת הקורונה גדלות. הילדים כל היום בבית ואי אפשר להוציא אותם. זה הוצאות על אוכל, חשמל - הכול", היא אומרת ומצפה לפתיחת שנת הלימודים. ילדיה הם בני 4, 6, ו-9, צפויים ללמוד בכל יום, ולשמחתה זמן קצר לפני תחילת משבר הקורונה קיבלה מחשב אחד במסגרת פרויקט "מחשב לכל ילד".

"בכיתה למדו עם מחשב מהבית, הוא (בן ה-9, מ"ה) לא למד כל כך, אני לא מצאתי גם זמן לשבת איתו, והוא גם לא כל כך הבין בלמידה דרך הזום", היא אומרת. לדבריה, "כרגע אני עוד לא יודעת מה יהיה עם הילד - אם זה ילך חלק. ועכשיו גם האמצעי עולה לכיתה א'. אני בטוחה שיהיה לי קשה, כי יש לי מחשב אחד לשניהם. אז הייתי רוצה שיהיה להם עוד אחד כדי שגם השני ילמד".

מלבד המחסור בציוד וההוצאות הרבות, בקרב חלק ממבקשי המקלט מתווסף גם קושי שפתי, כשפעמים רבות ההורים אינם מבינים את ההנחיות ולא יכולים לסייע בלימודים. סרנאי, מבקשת מקלט מאריתריאה, מספרת כי אמנם יש להם אינטרנט ומחשב עבור בנם שמתחיל כיתה ו', "אבל ללמוד מרחוק זה לא קל, צריך לעזור לילדים ואנחנו לא יכולים לעזור בגלל השפה. ובקהילה שלנו יש הרבה שקשה להם לעזוב ולהתחבר לזום, גם לא לכולם יש מחשבים ואינטרנט".

יומיים לפתיחת שנת הלימודים, היא אומרת שטרם עודכנה לגבי מספר הימים שילמדו בבית הספר, ומספרת כי בסגר בעלה לא עבדה וגם היא היתה יותר בבית ולכן אמרו לבנם מתי להתחבר לשיעורים, אך כעת שניהם עובדים. "אם אנחנו לא היינו איתו בבית הוא לא היה עושה את זה, זה לא פשוט. הוא לא ילמד אם אנחנו לא נהיה, ואנחנו חייבים לצאת לעבודה".

ד"ר סראב אבו רביעה קווידר, מרצה במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון, מזהירה כי המצב עלול להוביל לנשירה של תלמידים, בפרט באוכלוסיות המוחלשות. "ברור שהורים ממעמד בינוני ומעלה יכולים לרכוש עזרה לילד, בין אם מורים פרטיים או אמצעים אחרים. אבל אצל אנשים שאין להם, זה פשוט עלול להוביל לילדים שנפלטים מהמערכת", אמרה.

לטענתה, "הסכנה לדעתי היא שתהיה נשירה גדולה של ילדים, שייפלטו ולא ישלימו 12 שנות לימוד", היא מוסיפה. "כשההורים בעבודה והילדים בבית - מי באמת ידאג שהם לומדים, מי יסביר להם? יודעים שיש בעיות ללמידה מרחוק ולמידה עצמאית בעיקר אצל ילדים ביסודי, אז מי יתווך את החומר? נוצר מצב שמשרד החינוך מתנער מהאחריות ומטיל את הכל על ההורים והילדים וזה עלול לפגוע ולהתנגש גם בפרנסה".

היא מדגישה כי "להורים באוכלוסיות המוחלשות קשה שבעתיים ואין על מי לסמוך. משרד החינוך מקבל החלטות שגויות ולא מסתכל על ההורים והתלמידים בכל מתווה - אם זה במעבר ללמידה מרחוק, שם היו טעויות והיה עיוורון חברתי טוטאלי כלפי אוכלוסיות קצה, ועכשיו עיוורון טוטאלי להורים".

קווידר מדגישה את המצב הקשה בחברה הערבית, ובדומה לאבו בניה מציינת כי המדינה לא עשתה דבר בחצי השנה האחרונה. "אלה הרשויות העניות ביותר ובתי הספר לא מוכנים ללמידה מרחוק". היא תוהה "מה עשתה המדינה, הממשלה ומשרד החינוך כדי להתכונן לקראת 1 בספטמבר? האם הוכשרו מורים, האם סופקו מחשבים? בין היתר, המלצנו על הוספת מבנים יבילים כדי שיהיה מקום לילדים ללמוד בקפסולות וכמה שיותר ימים בבית הספר. האם הממשלה עשה דבר כזה כדי להתכונן? לא".

קווידר, אמא בעצמה, חוששת שזו "תהיה שנה שפשוט תתמסמס בין הידיים. אם אנחנו ההורים השנה לא נשב בבית לכוון את הילדים ולתווך להם את הלמידה המקוונת והעצמאית זו השנה שתלך לאיבוד. ובאוכלוסיות מוחלשות שם חיים בצפיפות, אין הרבה מחשבים ויש מספר ילדים גדול מהממוצע הארצי, על מי אפשר לסמוך? מי יעזור לילדים האלה בבית?".