"צריכים עוזרי הוראה איכותיים, אני לא רוצה שיהיו בייביסיטרים בכיתות"

שנת הלימודים הקרובה תתנהל תחת שגרת הקורונה. המתווה שגיבש משרד החינוך "לומדים בביטחון" יעמוד למבחן, אולם הדרג המקצועי ואנשי הוראה בשטח מתריעים כבר עתה על בעיות רבות שיקשו על הפעילות השוטפת. מי שישלם בסופו של דבר את המחיר הם לא רק המורים, אלא גם התלמידים וההורים.

לקראת 1 בספטמבר, שוחחנו עם מנהלי בתי ספר תיכון, חטיבת ביניים ויסודי על הבעיות המרכזיות שעומדות על הפרק. בין היתר, שאלנו אותם על המחסור בכיתות, היעדר ציוד קצה המקשה על למידה מרחוק, ועל הפערים בין הוראות המטה לשטח. כתבה שלישית ואחרונה בסדרה.

שם המנהלת: רחל קידר
שם בית הספר: בית הספר היסודי עדיני בראשל"צ
מתי הוקם: 1991
מספר תלמידים: 700

"קיבלנו את המשבר בהפתעה, אני מניחה שכמו כל הציבור. מתוך ניסיון להיות יצירתיים ולחשוב מה יהיה נכון בעת הזאת, התאמנו את עצמנו, שמנו בצד את כל מה שאנחנו מכירים, וניסינו לחשוב איך נכון יותר לפעול בעת כזאת. פתאום המציאות נעצרה, מסתבר שהקושי העיקרי היה השהות הממושכת בבתים.

הילדים איבדו את הצד החברתי ועם כל הכבוד למערכת הטכנולוגית, הניתוק מהחברים, אובדן סדר היום, מחויבות, משמעת עצמית, יש ילדים שהלכו לאיבוד. הקושי העיקרי היה רגשי, יש ילדים שפתחו חרדות בגלל המצב".

"יש משפחות שיש בהן הורה חולה או ברגישות גבוהה, והילדים נדרשו לסגר מוחלט יותר מאחרים, יש כאלה שירדו ופגשו חברים ויש כאלה שבכלל לא. ניסינו לאתר את הילדים האלה ולתת להם מענה רגשי, למנוע חרדות, שמנו בעיקר את הדגש על התקשורת החברתית והרגשית לפני הלימודים. אחרי השבועיים הראשונים, שמנו דגש על הצד הלימודי, אבל לאורך כל התקופה הדגש היה גם על המצב האישי".

"אחת הבעיות שהיה לי קשה להתמודד איתן היא המורים שבסיכון. לא היה לזה פתרון מערכתי של משרד החינוך, עד עכשיו אין לזה פתרון. בתקופה שכל התלמידים חזרו לבית הספר, סדר היום השתנה לחלוטין - חמש שעות לימוד ללא הפסקות, והילדים צמודים למורה כל היום. בתקופה הזאת כל כיתה יצאה להפסקה בשעה אחרת עם המורה שלה, לאזור מתוחם, והם לא נפגשו עם ילדים מהכיתות האחרות.

הקושי הגדול להתמודד זה מורות שהן בסיכון וברגישות, ולא יכלו ללמד בבית הספר. הן הסכימו ללמד מהבית, אבל לא קיבלו אישור ללמד מהבית וכך נוצר מצב שהיו לי מורות שלא יכלו לעבוד. להביא ממלא מקום לא היה רלוונטי כי איך אפשר ללמד בזום מהמחשב, כשהמורה לא מכיר את הילדים והילדים לא מכירים אותו. יש פה בעיה אמיתית ומשרד החינוך לא נותן לה פתרון מספק".

"למורים בסיכון עדיין אין פתרון ממשרד החינוך, גם במתווה החדש לא מתייחסים אליהם בכלל. אבל יחד עם זאת, ממה שאני מבינה מהמתווה אני יודעת שנותנים תוספת של כוח אדם, אבל עוד לא ברור איך.
הרשויות גם מתגייסות.

אני עשיתי את החשבון בבית הספר שלי, ואני צריכה שבעה מורים נוספים, אז אני אקח מורים שעבדו אצלי בתל"ן לטובת תוספת המורים שאני צריכה מהמתווה שפרסם משרד החינוך אתמול. אני מחכה שמשרד החינוך יחשוב על סוגיית המורים בסיכון, ויפרסם לנו את ההנחיות הברורות מה עושים עם מורים שנמצאים במצב כזה. אני יכולה להבין למה יפה בן דוד דיברה על הנקודה הזאת, זוהי נקודה בעייתית".

"כשפניתי למפקחת שלי לשאול מה יהיה עם תוספת כוח אדם, אז היא אמרה לי שמשרד החינוך פנה למכללות ההוראה כדי לגייס. אני יודעת שאין שם מספיק כוח אדם, הם פתחו קורסים להכשרה מהירה של כמה חודשים ברוח התקופה, להוראה. במשרד נאמר לי שהם עוסקים כבר בהכשרה, בבית הספר שלי גייסתי מורה ששחררתי בשנה שעברה, ולקחתי מורים שעבדו אצלי בשיעורי תל"ן. אכניס אותם במסגרת התכנית לתגבור כוח האדם, יחד עם זאת, אני לא יודעת עדיין אם אני מסודרת ב-100% לקראת תחילת השנה".

"חבל לי שהמתווה פורסם מאוחר כל כך, כמובן שאם זה היה מתפרסם קודם היה לנו זמן להתארגן בצורה טובה יותר, יחד עם זאת אני מבינה את המציאות שאנחנו חיים בה. אני לא חושבת שמתעלמים מאיתנו במכוון, המציאות מורכבת ואנחנו קצת עם שאוהב לקטר.

אנחנו המנהלים, קיבלנו מתווה של מה שהשר פרסם, גם אני הייתי במתח ורציתי לקבל את המתווה, אבל מצד שני אני מבינה שיש פה התלבטויות אמיתיות. אני מקבלת את ההשהיה הזאת בהבנה. ניסיתי לחשוב עם עצמי איך אני נערכת בכל מיני תרחישים, הכנתי לעצמי רשימה של אנשים שאני אולי אפנה אליהם, היום יותר ברור לי שהמשרד הקצה תקציב לכוח אדם".

"הייתי מצפה שימצאו פתרון לכל הילדים שאין להם מספיק מחשבים בבית, אצלי באוכלוסיית בית הספר היו בודדים שלא היו להם מחשבים ובית הספר עצמו היה צריך לספק את המחשבים לבתים, אבל מה עושים במשפחה של 3-4 ילדים שצריכים ללמוד מרחוק? זאת מציאות קשה, גם ההורים עובדים מהבית. נוצר מצב שאם יש מחשב אחד בבית זאת מציאות כמעט בלתי אפשרי, ולכן אני חושבת שהרשויות או המשרד צריכים לזום מהלך, שתהיה אפשרות של קנייה מוזלת של מחשבים לתלמידים שזקוקים".

לדבריה של קידר, "זוהי סוגיה שצריך לתת עליה את הדעת, התקצוב של משרד החינוך היום לאמצעי קצה הוא לא ברמה הפרטנית לילד הבודד אלא יותר לבתי הספר, לי לא ידוע כרגע על הערכות לסבסד במחיר מוזל מחשבים לילדים ברמה הפרטית. בית ספר כמו שלי, שבו לארבעה תלמידים אין מחשב, יכול להתמודד. אבל באזורים אחרים שבהם יש יותר ילדים בלי מחשבים זאת בעיה, במיוחד במשפחות עם הרבה ילדים יהיה קשה להתמודד".

"אם מלמדים בקפסולות אז צריכים הרבה יותר כיתות לימוד. אם יש לי שמונה כיתות ג' ו-ד' ואני צריכה לפצל אותן לשתיים, אני צריכה 16 חדרים. זה אומר שחסרות לי כיתות, אז כשכיתות ה' ו-ו' לא יגיעו ללמוד אני אשתמש בחדרים שלהם, אבל אני רוצה שהתלמידים יגיעו לפחות שלוש או ארבע פעמים בשבוע. במצב כזה אין לי חדרים אחרים לתת להם. המתווה דורש שהם יגיעו לפחות פעמיים בשבוע, אבל בפועל אין כיתות לימוד.

בהרבה בתי ספר יחסרו כיתות לימוד, אני יודעת שבעיריית ראשון לציון מנסים למצוא מבנים סמוכים שבהם יהיה אפשר להיעזר, קצת למידת חוץ, אבל אי אפשר לבנות על זה יותר מדי. זה נוח לשעה או שעתיים, אבל אי אפשר להושיב תלמידים בחוץ ליום שלם".

"בסופו של דבר אני צריכה למצוא כוח אדם איכותי, אני לא רוצה שיהיו בייביסיטרים. כוח אדם איכותי אומר שאני צריכה להכשיר את כולם כמה שיותר מהר וכמה שיותר טוב. פתרון פיזי של חדרים שאני אוכל להביא את הילדים למקסימום ימים ושעות, ולא רק לפי מה שהמתווה מחייב. צריך למצוא פתרון למורים שנמצאים בסיכון, וגם פתרון של אמצעי קצה לילדים בבתים. צריך גם לעבוד עם הילדים על הצד הרגשי, הם חוו תקופה קשה, בלי חוגים, קייטנות, טיולים. המציאות של הילדים מאז מרץ השתנתה וצריך לראות מה זה עשה לילדים".

"ביטלו את החובה להגיע לבית הספר ואמרו שההורה מחליט אם הילד מגיע לבית הספר או לא, אנחנו מצאנו את עצמנו עם כ-2% מהתלמידים שלא שיתפו פעולה בלמידה מרחוק ובתקשורת חברתית מרחוק. הייתה לנו משפחה שבה הבת כן נכנסה לשיעורים המקוונים ושלחה משימות למורה וקיבלה התייחסות, אבל אחיה שצעיר ממנה בשנה לא מילא נוכחות, לא נכנס לשיעורים, לא מילא משימות ואפילו לא ענה למורה לטלפונים, אין תחליף ללימודים מרחוק באופן חלקי.

עד שלא נוכל להחזיר את הילדים בצורה מלאה לבית הספר, חלק מלמידה תהיה מרחוק. עכשיו צריך לראות איך מתמודדים עם אותם מורים שלא מתמודדים עם הילדים. זה אתגר שלא מצאתי לו פתרון, פה אני לא מרוצה מהפתרונות שלי. מספרית, 2% מהתלמידים זה מעט, אבל זה הרבה. כל ילד שמתנתק מהלמידה מרחוק זה לא טוב. במקומות שבהם יש קושי בסמכות ההורית, גם החוק מתקשה לעזור. גם אם היה חוק זה לא היה משפר את הסמכות".

"ההורים נחלקים לכמה קבוצות. יש כאלה שאומרים שמקסימום ילדים צריכים להגיע לבית הספר במגבלות הריחוק ומסיכה, ויש הורים שהעמדה שלהם שונה לגמרי. יש כאלו שאפילו פעלו ופנו לראש העיר רז קינסטליך כדי להביא לסגר. יש גם תופעה שבה במקרה שתלמיד חלה בקורונה, רוצים לדעת מי זה, הורים הכפישו תלמידים בוואטסאפ ואני הייתי צריכה להתערב. אסור לפרסם מי החולה וברוב המקרים הציבור שיתף פעולה יפה מאוד, אבל היה מקרה אחד לפחות שלא הייתה התנהגות חברתית".

"עם הילדים היה הכי קל, מסתבר שבזמן שאת מדברת ברור רוב הילדים מקבלים את ההנחיות. הם הגיעו עם מסיכות ושמרו על מרחק, והיו מקסימים. המורים הרבה יותר מוכנים לקראת הבאות, הם יודעים שהם צריכים לצפות למציאות שונה. הלחץ בעיקר נמצא אצל המורים שבסיכון, יש קושי של מורים שלא יכולים ללמד ילדים בקבוצות, צריך לשמור על ריחוק, שמקשה על המורים כי המגע של המורים לילד הוא מגע קרוב. הקשר האישי מאוד חשוב ופה זה קשה".

"יש כל הזמן ישיבות מנהלים, המפקחות מזמינות אותנו לישיבות, הכל דיגיטלי כמובן. עולות שאלות ומה שלא ידוע, מעבירים את השאלות למטה ומחזירים תשובות. לא תמיד התשובות מספקות, אבל בדרך כלל כן. למשל סוגיה שמאוד הרגיזה היא הדרישה לשמור על מרחק של שני מטרים בכיתה, איך מדברים על זה, זה לא מציאותי. הכיתות שלנו הן 49 מ"ר, אם יש 18 ילדים בכיתה, איך המתמטיקה הזאת עובדת? למה להגיד דבר שהוא בלתי אפשרי מלכתחילה? אומרים לנו 'תמצאו פתרונות יצירתיים', אבל איזה פתרון אפשר למצוא? להושיב ילדים במסדרונות?".

"אני מתרשמת שהוא מתייחס ברצינות לתחום החינוך, חשבתי שהוא יתרכז יותר בביטחון, אבל בתחושה שלי הוא שם בשביל החינוך, והתחושה שלי טובה. הייתי מציעה שקודם יגיעו הנחיות לציבור ולאנשי ההוראה, לפני התקשורת. כשהוא נכנס לתפקידו זאת הייתה תקופה שבה הילדים הגיעו לבית הספר, והיינו צריכים לשמור על ריחוק חברתי. אי אפשר היה לעשות את זה כשעשרות תלמידים מגיעים ביחד לבית הספר.

אז חילקנו ודירגנו את ההגעה לבית הספר, ויצרנו מצב שבכל כמה דקות שכבה אחרת תגיע, עשינו ריחוק בכיתות, ואז יוצא השר גלנט בתקשורת ואומר שממחר בתי הספר פתוחים משבע וחצי. פתאום כל הילדים הגיעו בשבע וחצי, אז מה עשינו בזה? מה עושים עם כל הילדים מגיעים ביחד? איך שומרים על ריחוק? לכן ההצהרות מהסוג הזה, שאולי יש להן כוונה טובה, פוגעת בדברים שנקבעו. הוא רצה לעזור להורים שרוצים ללכת לעבודה, אבל אי אפשר להחזיק את החבל בשני הקצוות".