מכל עשר המועמדות שג'ו ביידן בחן לתפקיד סגנית הנשיא, קמלה האריס מביאה הכי הרבה נכסים והכי פחות חסרונות. ביידן רוצה לחדש את הקואליציה הדמוקרטית הגדולה של נשים, צעירים, מיעוטים - שחורים, היספנים ואסיאתיים, מהגרים ופועלים - שלא פעלה בבחירות הקודמות לנשיאות וגרמה לתבוסה של הילרי קלינטון מול דונלד טראמפ.
האריס נולדה למשפחת מהגרים משכילים מהודו ומג'מייקה. היא צעירה, שחורה ואסיאתית ואמורה להביא לקלפיות את הקבוצות האלה. יש לה ניסיון ביצועי משמעותי בתחומי החקיקה, המשפט ואכיפת החוק בכל המישורים: המקומי - תובעת בעיר ובמחוז סן פרנסיסקו; המדינתי - תובעת של מדינת קליפורניה, והארצי - סנאטורית מטעם קליפורניה וחברה בולטת ומרשימה בוועדות לענייני תקציב, משפט, מודיעין וביטחון הפנים.
היא שומטת את שני הקלפים האסטרטגיים שבהם טראמפ תכנן להשתמש נגד הדמוקרטים: היא נמנית על האגף המתון במפלגה הדמוקרטית ובהיותה תובעת קשוחה לשעבר, אי אפשר להגיד עליה שאינה שומרת על חוק וסדר. טראמפ רצה להוקיע את הדמוקרטים כמי שמציעים סדר יום כלכלי וחברתי רדיקלי לארצות הברית, ותומכים בהתפרעויות הקשות שהיו חלק מההפגנות ההמוניות נגד גזענות ויחס המשטרה לשחורים.
טראמפ מציג עצמו, בעיקר ללבנים ולמעמד הביניים, כמחסום היחידי והאחרון מול הכאוס של השחורים ובעלי בריתם. אילו ביידן היה בוחר מועמדת מהאגף הרדיקלי של המפלגה, הוא היה חושף את הדמוקרטים לאסטרטגיה הזו. האריס היא אישיות של חוק וסדר, אבל גם של רפורמות.
עוד בנושא
בתפקידיה השונים, היא פעלה בנושאים מרכזיים שהוצפו והוחמרו במהלך משברי הבריאות והכלכלה של מגיפת הקורונה וההפגנות נגד הגזענות, שגם יעמדו במרכז מערכת הבחירות הנוכחית. היא הציעה ויישמה תכניות לרפורמות בתפקודי המשטרה ומערכת אכיפת החוק; במשבר הכלכלי הקשה של 2008, ריסנה את תאוות בעלי דירות למקסם רווחים על חשבון שוכרים חסרי אמצעים; הגבילה את התנהלות הבנקים והחברות הגדולות; ותמכה בלגליזציה של בני מהגרים לא חוקיים וברפורמות בתחומי הבריאות והרווחה.
האריס גדלה בסביבה עירונית של ליברלים לבנים ואינטלקטואלים שחורים, והיא מדברת בשפה שלהם. מהוריה שלחמו לשוויון זכויות לשחורים בשנות ה-60 היא ספגה ערכים ורוח לחימה על שוויון וצדק. על אף שהייתה יכולה להתקבל ללימודים אקדמיים באחת מהאוניברסיטאות המעולות של קליפורניה, היא בחרה ללמוד לתואר ראשון במדע המדינה ובכלכלה באוניברסיטת הווארד השחורה בוושינגטון. שם הכירה שחורים שזו הייתה אחת הדרכים היחידות שלהם לזכות בהשכלה אקדמית, ושם גם הכירה מקרוב את המערכת הפוליטית האמריקנית.
אחד האתגרים של ביידן היה לאחד את המחנות במפלגה הדמוקרטית: המתונים והרדיקלים שמכנים עצמם פרוגרסיביים. הוא נמנה על המתונים, והפרוגרסיביים רצו שימנה מקרבם מועמדת לתפקיד סגנית הנשיא, כמו הסנאטורית אליזבת וורן.
בבחירות הקודמות, הפרוגרסיביים לא תמכו מספיק בקלינטון וזו הייתה סיבה נוספת לניצחון טראמפ. בידין למד את הלקח הזה. האריס היא התחליף הטוב ביותר למועמדת פרוגרסיבית. היא מכנה עצמה פרוגרסיבית-מתונה ויש לה רקורד מצוין תחומים שקרובים ללבם. הפרוגרסיביים אכן ברכו על המינוי שלה, וביידן מצפה שהיא תביא אותם לקלפיות.
מכל המועמדות שביידן בחן, האריס היא הטובה ביותר לשמירה על האינטרסים החיוניים של ישראל בוושינגטון. היא נשואה לעו"ד יהודי, בעלת קשרים עם הקהילה היהודית בקליפורניה, ומכירה היטב את מורכבות העימות הישראלי-פלסטיני ובעיות הביטחון של ישראל. היא קרובה יותר לאיפא"ק, השדולה הוותיקה הפרו-ישראלית בוושינגטון מאשר לשדולה השמאלית ג'יי סטריט, שלא תמכה בה בבחירות לסנאט.
כמו כל הדמוקרטים, היא תומכת בפתרון שתי המדינות ונגד התנחלויות נוספות וסיפוח בגדה. בשונה מעמדות הפרוגרסיביים, היא נגד לחץ על ישראל וכפיית פתרון, נגד התניית סיוע צבאי בשינוי מדיניות כלפי הפלסטינים, ונגד תנועת ה-BDS והאפליה שהאו"ם נוקט כלפי ישראל. היא אף ביקרה בחריפות את התוקפנות של חמאס.
האריס הפגינה תמיכה בישראל לא רק במילים, אלא גם במעשים. היא חתומה על החלטה של הקונגרס נגד יוזמת אובמה להעביר במועצת הביטחון את הקביעה שההתנחלויות בשטחים הן לא חוקיות, מפרות את החוק הבינלאומי ומהוות מכשול עיקרי להסדר שלום. ביוני 2017, היא גם תמכה בקריאה לטראמפ למלא אחר החלטת הקונגרס מ-1985 להעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים.
האריס היא קלף בחירות חזק במיוחד, ולכן היא מחזקת משמעותית את סיכויי ביידן לנצח בבחירות לנשיאות. הבחירה בה מהווה מהלך אסטרטגי נבון של ביידן. משום שהוא אינו מועמד כריזמטי ואישיות כובשת, היא רק צריכה להיזהר שלא להאפיל עליו. יחסית לכל המועמדות לתפקיד, האריס היא גם הכי פרו-ישראלית.
פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה לארה"ב וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.