המסלולים לפתרון הזיהום במפרץ חיפה

לפני שבועות ספורים שמענו הצהרות מפי השרה להגנת הסביבה על כוונתה לפעול לסגירת בתי הזיקוק לנפט בחיפה עד לשנת 2030. יש לברך את השרה גילה גמליאל על הכיוון הנכון. בתי הזיקוק, והתעשיות הנלוות להם באותו מתחם, הם מתקנים תשתיתיים גדולים, ישנים ומזהמים המהווים פצע פתוח בלב מטרופולין חיפה.

כשהם הוקמו, בשנת 1938, הם היו קטנים יותר ורחוקים יותר מהאוכלוסייה. הפיתוח של חיפה, נשר והקריות מאז קום המדינה הביא אוכלוסייה רבה יותר לקרבה מסוכנת לזיהום של המתחם הפטרוכימי, ונתוני משרד הבריאות המראים תחלואה גבוהה מהממוצע הארצי באזור זה בסוגי סרטן שונים מבהירה זאת.

במתחם בתי הזיקוק ובמפעלים נוספים במפרץ חיפה מאוחסנים חומרים מסוכנים רבים, חלקם דליקים או אפילו נפיצים, היוצרים סיכונים למרחקים שונים באזור. זה עתה ראינו בנמל ביירות עד כמה צריך לקחת ברצינות סיכונים מסוג זה.

לא זו בלבד שפליטת הזיהום מהמתחם גדולה בשל ממדי המתקנים ואופי הפעילות, הרי שבתי הזיקוק גם אינם מצטיינים בהתנהלות סביבתית אחראית. חריגות מהתקנים ואי ציות לכללים והנחיות, הגורמים לזיהום של האוויר, הקרקע, והמים בסביבה מככבים בקביעות בדוחות האכיפה של המשרד להגנת הסביבה. זאת, מבלי להזכיר את הפליטות הגדולות של גזי חממה ממפעלי קבוצת בז"ן, בפרט כעת, בתקופה שבה חלון ההזדמנויות לעצור את נזקי שינוי האקלים הולך ומצטמצם והמגמה העולמית הולכת ומתהפכת לכיוון של הפחתת השימוש בדלק מאובנים.

עם זאת, טרם הגענו לגמילה מוחלטת ממוצרי נפט. אמנם ייצור החשמל שלנו מבוסס כיום על גז טבעי ובמידה הולכת וגדלה על אנרגיות מתחדשות, ואכן יש תכניות לפיתוח של תחבורה חשמלית, אבל בכמה תחומים עדיין לא הבשילו טכנולוגיות שיכולות לייתר את הנפט לחלוטין, כגון בענפי התעופה האזרחית והצבאית, ספנות וייצור מוצרי המשך מנפט. יש גם לזכור כי בתי הזיקוק והתעשייה הנלווית להם מספקים במעגל הראשון והשני אלפי מקומות עבודה, וכן מכניסים למדינה כסף זר בשל ייצוא חלק ממוצריהם.

לנוכח כל אלו דרושה גישה אחראית ופעולה נחושה, רגישה ומהירה בשני מסלולים מקבילים: הוצאת מפעלי מתחם בתי הזיקוק ממפרץ חיפה, תוך מתן אופק פיתוח לאזור המפרץ ולצפון כולו, וצמצום הזיהום עד לפינוי המפעלים.

הוצאת בתי הזיקוק תארך שנים. היא גם תצריך תכנון ויישום של חלופות, כמו למשל הקמת תשתיות לייבוא תזקיקי נפט ולהגדלת כושר האחסון וההולכה, מציאת פתרונות תעסוקה לעובדים והפנית תקציבים גדולים למהלך. יש צורך להשלים את הבדיקות הנחוצות ביסודיות אך במהירות.

אמנם בוצעה בדיקה ראשונית על האפשרות לעשות כן באמצעות דוח מקינזי, שבאופן שערורייתי הועבר לציבור רק לאחר מאבק משפטי של עמותת אדם טבע ודין כשמרביתו מוסתר, אבל אין די בבדיקה זו. דוח מקינזי בדק אך ורק עלויות ישירות של ארבע חלופות, והגיע למסקנה, מנקודת ראות כלכלית צרה בלבד, שהחלופה המשתלמת ביותר היא לסגור את מפעלי בז"ן מבלי להקים בית זיקוק חליפי בדרום. כנהוג במחוזותינו, הדוח לא כלל את המחיר הסביבתי והבריאותי של הזיהום באזור.

צריך לבדוק ולתכנן את החלופות ולהבין את כלל המשמעויות שלהן. גם ההשלכות הסביבתיות צריכות להיבדק במטרה למזער כל נזק אפשרי, ולמנוע פתירת בעיה סביבתית אחת תוך יצירת אחת אחרת. יש לעשות הכול בהידברות עם מפעלי בז"ן ובצורה הוגנת ורגישה, אולם לאחר כל הבדיקות יש לקבל את ההחלטות ולגשת ליישום בהחלטיות ובמהירות.

עד שכל אלו מתבצעים, אין לנוח על זרי הדפנה ולחכות לקבלת החלטה בנוגע לבתי הזיקוק. יש צורך להגביר את האכיפה והפיקוח על תקני הסביבה ולגלות אפס סבלנות לחריגות ולהתנהלות סביבתית בלתי אחראית. כמו כן, יש צורך בעצירה מיידית של התכניות להרחבת בתי הזיקוק, שממשיכות להתקדם במקביל.

צעידה בשני המסלולים המוצעים תפחית את הזיהום ותקל על חייהם של תושבי האזור. היא צריכה להיעשות בד בבד עם תכנון אופק לפיתוח אורבני של האזור, שיגדיל את הרווחה, התעסוקה, איכות החיים ואיכות הסביבה, ויהווה עוגן לצפון כולו.

ד"ר אריה ונגר הוא ראש תחום זיהום אוויר באדם טבע ודין