מתווה החזרה ללימודים החדש נראה יותר כמו סרט אימה מאשר כמתווה חינוכי. אולי בפקודת מבצע צבאי המתווה נראה כעומד בדרישות, אבל לחנך את תלמידי כיתות ה'-ו' בבתי הספר ובלמידה מרחוק 3-4 ימים בשבוע וביתר הימים להשאיר אותם בביתם? נראה יותר כמו "שכחו את הילדים בבית" גרסת קורונה 2020.
בשם השמירה על השגרה בצל הקורונה והבטחתו התקינה של המשק הכלכלי נבנה מתווה עתיר "חורים", שנראה יותר כמו גבינה שוויצרית מאשר מתווה המיועד לחנך את ילדי ישראל, להכין לחיים ולעתיד את הרופאים והרופאות, המורים והמורות, המהנדסים והמהנדסות, המנהיגים והמנהיגות - ובעיקר לדאוג שאזרחי הדור הבא במדינה יהיו אנשים חושבים, ערכיים ובריאים בגופם ונפשם.
ילדים בני עשר לא יכולים להישאר לבד בביתם 4-3 ימים בשבוע לאורך השנה כולה. כלומר, פיזית הם יכולים, אך מישהו חשב על הסכנות שהם חשופים אליהן? למידה מרחוק לאורך שעות רבות אינה יעילה ויכולת הריכוז מול המסך מתפוגגת במהירות. בבית הספר הם פוגשים מולם עיניים מתבוננות, לב אוהב ומוח חושב של מורה או מחנכת שרואה אותם. מי יראה אותם כשהם ספונים וסגורים בבתיהם?
אל תפספס
נראה כי מישהו שכח שמדובר בילדים. ילדים צריכים מבוגר, לא רק שישגיח עליהם כשההורים עובדים לפרנסתם. ילדים צריכים דמות חינוכית ומודל לחיקוי, הם צריכים חברה, זקוקים לקבוצת השווים שלהם בני גילם. הם גם צריכים פעילות רב-גונית, מעניינת, חקרנית ומעוררת סקרנות. כל אלה כרוכים במשוב חינוכי, ובמציאות של מבוגר שייתן מענה לצרכים אלה לאורך כל שעות היום.
מישהו שכח גם מה הוא חינוך. חינוך הוא לא שמרטף, חינוך הוא לא מסגרת שמטרתה לשמור על ילדים מ-08:00 עד 13:00 כדי לפנות את ההורים לפרנסתם. התפיסה הזו הייתה מקובלת במאה ה-19, בתקופה בה בתי היזע היוו את המודל לצמיחת בתי הספר הראשונים.
תרבות, חברה ופיתוח עצמי
ילדים צריכים לקבל יסודות חינוכיים יציבים, שצורתם ותוכנם אינם נתונים להשפעה חיצונית. שלושת העקרונות המרכזיים עליהם מבוסס החינוך הינם: תרבות, חברות ופיתוח עצמי. לחינוך תפקיד של מתן כלים, הכוון וסיוע לכל הנדרש לחיים נורמטיביים בחברה, החל מהתנהגות נאותה ועד למציאת פרנסה. המבוגרים נדרשים להתאים את עצמם לצרכי הדור, לפיתוח הטכנולוגי ולקדמה.
ילדים זקוקים לחזרה על פעילויות לשם הכשרתם ועיצוב אישיותם. המפגש עם ערכים של צדק, שוויון וכבוד, ובתוכם ערכים אידיאולוגיים של אמונה ודת כלשהי, הם הבסיס לפיתוח התנהגות תקינה ולהנחלת נורמות חברתיות מקובלות בחברה ערכית.
תפקידה של החברה הוא לסייע בחינוך הצעירים, בהכשרתם ובשילובם בחיים על בסיס הנורמות המקובלות ובאמצעות חיקוי חיובי של מבוגרים המצליחים בחברה. השארת ילדים בבית היא מנוגדת בכל תכלית של ניגוד למטרות החינוך המרכזיות, ולמידה מרחוק היא לא תחליף לכל האמור לעיל.
לחינוך תפקיד מרכזי בהתפתחות היחיד, בניגוד לעקרונות התרבות והחברה - המגבילים והמטשטשים את יכולת הפיתוח והצמיחה של הילד. עיקרון זה נותן ביטוי להתפתחותו של היחיד כיצור אנושי בעל יכולות מולדות לוויסות רגשי ולמימוש עצמי.
יש במדינה אלפי סטודנטים וסטודנטיות שלומדים, מתנסים ומתמחים בהוראה במיטב המכללות ומוסדות ההכשרה להוראה. אפשר ליצור "קפסולות" קטנות יותר ולהפוך את ההוראה לאישית, רגשית, קרובה ותומכת יותר. צריך ללמד את המחנכים ללמד מרחוק. ללמד נכון מרחוק, ולא רק לשבת מול מחשבים ולדבר. צריך לשלב הוראה היברידית, להשתמש במתודות "הכיתה ההפוכה", ללמד לאורך שעות היום ולא רק בבקרים. בקיצור, להיות הרבה יותר יצירתיים וקשובים לאתגרי החינוך לנוכח מגבלות הקורונה.
בישראל יש ריכוז של מוחות יצירתיים בתחומי החינוך, ההייטק, החשיבה ההמצאתית וההבנה הניהולית. תנו לחינוך לנצח. לימוד הילדים בבית, מרחוק, פירושו כישלון החברה בהכשרת אזרחי המחר. את המחיר נראה בעוד שנים, כשאותם ילדים כבר לא יהיו ילדים, אלא יגדלו למבוגרים שבעטיה של הקורונה מישהו שכח אותם בבית וכתב מתווה רק כדי לסמן וי.
ד"ר יונית ניסים היא ראש הפקולטה לחינוך ולהוראה מכללת אוהלו בקצרין, מכללה אקדמית לחינוך ולהוראה