בתפקידי כשר אוצר וכיו"ר ועדת הכספים הבאתי לאישור שמונה תקציבי מדינה. שניים מהם כיו"ר ועדת הכספים, ושישה כשר אוצר. אישור תקציב המדינה נערך באותם ימים במשך ארבע ישיבות, שהתפרסו על ארבעה חודשים: הראשונה בחודש יולי, והאחרונה בחודש אוקטובר, בה אושר התקציב בהצבעה בממשלה.
בישיבה הראשונה נערך דיון על מצב המשק ועל דוח בנק ישראל בגין השנה הקודמת. בישיבה השנייה נקבע יעד הגירעון בהתבסס על תחזית ההכנסות וכן קביעת גג ההוצאה הממשלתית. בישיבה השלישית נקבעו סדרי עדיפויות, התוספות והקיצוצים, במסגרת התקציב שנקבע בישיבה הקודמת.
בישיבה הרביעית והאחרונה, שנמשכה יומיים, נקבעו תקציבי המשרדים הממשלתיים וזאת בהתאם לגג התקציב, גודל הגירעון וסדרי העדיפויות שקבעה הממשלה. עד היום הראשון בחודש נובמבר הונח התקציב על שולחן הכנסת, וזאת בהתאם לחוק.
אל תפספס
בוועדת הכספים התקיימו דיונים במשך חודשיים, כדי לדון בתקציב. חמש ישיבות בשבוע. שרי הממשלה והצוותים הבכירים של משרדיהם הופיעו לפני הוועדה, לרוב ליום דיונים שלם, כמו כן הופיעו בפניה גם ראשי הגופים שעסקו בתשתיות עיקריות כמו משק החשמל, משק המים, משק האנרגיה ותשתיות התחבורה, הגורמים המרכזיים במשק וכמובן נגיד בנק ישראל.
בנוסף לספרי התקציב שהונחו על שולחן הכנסת, הוצגו שני מסמכים נוספים: הראשון, מסמך שנערך על ידי בנק ישראל המנתח את מצב המשק ואת התחזית הכלכלית לשנה הבאה. המסמך השני הוצג מטעם משרד האוצר והוא מספק תחזיות ומבט על המשק לגבי חמש השנים הבאות.
כל מה שמתואר כאן, הן בממשלה והן בוועדת הכספים, לא קיים יותר. הדיונים מאוד מצומצמים והביקורת של הכנסת חלשה ביותר.
צרכיו האישיים של נתניהו משפיעים על החלטותיו
בשלב מסוים בסוף שנות ה-2000, כשבנימין נתניהו כיהן כראש ממשלה ויובל שטייניץ כשר אוצר, החלה מדיניות של אישור תקציב דו-שנתי. בעיניי הייתה זו החלטה שגויה, שאין לה לפי מיטב ידיעתי אח ורע באף אחת מהמדינות המפותחות בעולם. הסיבה להחלטה הייתה פוליטית, כדי למנוע דיונים ראויים מדי שנה בכנסת וזאת מתוך נוחות פוליטית לראש הממשלה ולשר האוצר.
ומכאן, לענייננו, לנושא השנוי במחלוקת: האם מדינת ישראל צריכה במועד זה לאשר תקציב ליתרת שנת 2020 ולאחר מכן ללא כל קשר את תקציב 2021, או לאשר בבת אחת את שני התקציבים? עמדתי נגזרת מהצרכים הכלכליים האמיתיים של המשק הישראלי במשבר הגדול בו אנו נמצאים, ואיני מתייחס לשיקול הפוליטי הזר - המנחה את ראש הממשלה.
ההצעה לאשר בשלב זה רק תקציב לשנת 2020 תביא לכך שהתקציב בכנסת יאושר לקראת חודש אוקטובר, לאחר תשעה או עשרה חודשים בהם בפועל בוצעה ההוצאה התקציבית ונקבעו מסגרות הוצאה נוספות בגין המשבר הכלכלי בהיקף עצום של כ-150 מיליארד שקל.
במקרה כזה התקציב לשנת 2021 ידון מאוחר יותר, ככל הנראה מתוך כוונה לסיימו בכנסת בחודשים הראשונים של שנת 2021, ואם חלילה יחליט אז ראש הממשלה כי ברצונו ללכת לבחירות, התקציב לשנה הבאה יוכל להיות מאושר רק אחרי הבחירות והקמת הממשלה החדשה, כלומר רק אחרי אוגוסט 2021. במצב כזה למעשה, לא יהיה תקציב בשנה המשברית הגדולה ביותר בתולדות המדינה, על כל המשמעויות החמורות הנגזרות מכך.
לעומת זאת, אם נלך במסלול הנכון, יוגש בספטמבר תקציב ליתרת שלושת החודשים של שנה זו, ותקציב חדש ומתאים לשנת 2021. לתקציב זה יצורף חוק הסדרים רחב אשר ישנה וישפר את הפעילות הכלכלית בתחומים רבים, והממשלה תוכל גם להציב מטרות מרכזיות כמו בניית רכבת מהירה לבאר שבע, שדה תעופה בינלאומי בנבטים, התחלת פרויקט המטרו באזור המרכז ופעולות רבות נוספות שיניעו את המשק.
חוסר האחריות הגלום באי-אישור תקציב 2021 במהירות, גדול אף מחוסר האחריות של תקיפת הגופים החשובים למדינה כגון המשטרה, הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה ובתי המשפט.
אנחנו יודעים כי צרכיו הפוליטיים והמשפטיים של ראש הממשלה קודמים בעיניו לצרכי המדינה ולשמירת אבני היסוד עליהם מושתתת מדינת ישראל. גם כאן, מה שמכתיב את עמדתו והחלטותיו, הם צרכים אלו.
נגיד בנק ישראל, הצוות הבכיר באוצר, כלכלנים בעלי שם - כולם כאחד תומכים בהגשת תקציב דו-שנתי שיכלול את יתרת שנת 2020 ואת שנת 2021. זהו התקציב הנכון לישראל.
אברהם בייגה שוחט כיהן שר האוצר מטעם מפלגת העבודה בממשלות רבין, פרס וברק