הקורונה וברקזיט יפרקו את הממלכה? רוב הסקוטים בעד עצמאות

במשך רוב חייו, ג'יימס הנדרסון התנגד בחריפות לעצמאותה של סקוטלנד. כיום, הוא תומך בה, אם כי בהסתייגות. המהנדס הימי לשעבר בן ה-71, הצביע נגד עזיבת הממלכה במשאל העם על עצמאות האומה ב-2014. ואולם, אחרי הברקזיט, עלייתו של ראש הממשלה בוריס ג'ונסון ומגיפת הקורונה, הוא מאמין שסקוטלנד תצליח יותר בתור מדינה עצמאית.

הנדרסון חי בהלנסבורג, עיירת חוף בלשון הים של קלייד, מוקד לא צפוי של לאומנים סקוטים. באזור יש את אחד השיעורים הגבוהים ביותר של תושבים אנגלים בסקוטלנד, וכולם מכירים מישהו שעובד בבסיס הצוללות הגרעיניות הסמוך פסליין, סמל לקשרים המחברים את הממלכה המאוחדת.

הבסיס הוא מקום התעסוקה השני בגודלו בסקוטלנד, כשדגלי היוניון ג'ק מתנוססים בחצרותיהם של כמה תושבים. אם סקוטלנד תזכה בעצמאות והלאומנים יגשימו את הבטחתם להעביר את הצוללות מהמקום, אלפי משרות נמצאות בסכנה.

עם זאת, הלאומנות הסקוטית מתחזקת במקומות כמו אלו, וכן במעוזי תמיכה מסורתיים אחרים בממלכה המאוחדת. התופעה עשויה להטות את הכף לטובת פירוק האיחוד הפוליטי בין מאות השנים בין סקוטלנד לבין יתר הממלכה. "נראה שעצמאות היא בלתי-נמנעת עכשיו, אני לא מתכוון להישמע דרמטי", אמר הנדרסון. "אני פשוט מרגיש שאנחנו מתרחקים אלו מאלו ושסקוטלנד תצליח לבדה טוב יותר".

הקורונה מתחה את הקשרים שחיברו יחד את חלקי הממלכה. בסקוטלנד, שבה מגמה זו היא הבולטת ביותר, 54% תומכים בעצמאות, לפי סקר שנערך לאחרונה. זאת לאור ההרגשה שהממשל האוטונומי למחצה של סקוטלנד ניהל טוב יותר את הטיפול בהתפרצות הנגיף מאשר ממשלת בריטניה.

לפי מערכת השלטון המבוזרת של הממלכה המאוחדת, שגובשה לקראת תום המאה שעברה, לכל אחת מהאומות המרכיבות אותה יש אחריות לנושאים כמו בריאות, בעוד שהממשלה בלונדון אחראית לכלכלה ולמדינות חוץ וביטחון. כולן - אנגליה, סקוטלנד, וויילס וצפון אירלנד - נכנסו לסגר בערך באותו הזמן, אולם הן יצאו ממנו בקצב שונה. ההבדלים משקפים את החששות מכך שממשלתו של ג'ונסון, שהטילה סגר מאוחר מדי, ויוצאת ממנו מוקדם מדי.

ניקולה סטרג'ון, ראשת ממשלת סקוטלנד ומנהיגת המפלגה הסקוטית הלאומית התומכת בעצמאות, זכתה לשבחים רבים על התמודדותה עם המשבר, כולל מקרב אלו שהצביעו נגד העצמאות ב-2014. היא זכתה להוקרה על הכנות שלה, השליטה בפרטים והאימוץ של גישה זהירה יותר ביחס להסרת המגבלות. בסקוטלנד לא נרשמו בשבוע האחרון מתים מקורונה, בעוד שאנגליה דיווחה על יותר מ-12 מקרי מוות ביום.

ג'ון קרטיס, פרופסור לפוליטיקה באוניברסיטת סטרת'לקייד, אמר כי בפעם הראשונה יש יתרון לתומכי העצמאות. הוא הסביר כי המשבר הוכיח לסקוטים שממשלתם יכולה לנווט את מסלולה לבדה. "נגיף הקורונה שם את ממשלת סקוטלנד בחזית ובמרכז חייהם של אנשים", אמר. "זה שחק עוד קצת את התמיכה באיחוד".

בצפון אירלנד, שם הפוליטיקאים המבקשים להתאחד עם אירלנד חולקים את השלטון עם היוניוניסטים, תכנית הממשלה המקומית להסרת הסגר דומה יותר לגישה הזהירה של הרפובליקה של אירלנד, מאשר לזו של ממשלת ג'ונסון. מומחים אומרים כי המגיפה אפשרה למפלגת שין פיין הלאומנית לקדם את סוגיית האחדות האירית, דרך קריאה למדיניות כוללת בכל רחבי האי.

בסקוטלנד, התמיכה בעצמאות התחזקה גם בעקבות הברקזיט. המשך החברות של בריטניה בגוש האירופי הייתה הבטחה מרכזית שניתנה לתומכי ההישארות באיחוד ב-2014, ורוב מכריע מקרב הסקוטים הצביע בעד הישארותה של בריטניה באיחוד האירופי שנתיים לאחר מכן.

רבים בסקוטלנד חשים שהם הוצאו מהגוש על ידי ממשלה שמרנית שלא הצביעו לה, ושאותה הם רואים כמתנשאת ויהירה. ג'ונסון מאוד לא אהוד שם. בנוסף לכל זה, הלאומנים עומדים לזכות ברוב בבחירות לפרלמנט הסקוטי בשנה הבאה. אם הסקרים יצדקו, הם יטענו שיש להם זכות פוליטית ומוסרית כדי לערוך משאל עם נוסף. הם אפילו בטוחים שייקחו את דומברטון, הכולל את הלנסבורג וכפרים אחרים סביב הבסיס הגרעיני. המושב הוא רק אחד משבעה, שהלאומנים מעולם לא גרפו ישירות מאז כינון הפרלמנט הסקוטי ב-1999.

אלסדיר ג'יימיסון, מנהיג מקומי של המפלגה הלאומית, אמר כי אם הם יזכו במושב זה, תהיה זו עדות להתארגנותה מחדש של הפוליטיקה הסקוטית. "אם התמיכה בלאומיות גוברת כאן, אז היא חייבת לגבור בכל מקום", אמר.

חברת הפרלמנט הנוכחית המייצגת את האזור, ג'קי ביילי מהלייבור, שמרה על המושב שלה רק בזכות פער של 109 קולות בבחירות האחרונות ב-2016. למרות זאת, העצמאות של סקוטלנד לא תהיה מידית או בלתי-נמנעת.

כדי לקיים משאל עם נוסף בהתאם לחוק, סקוטלנד זקוקה לאישור הפרלמנט הבריטי. ג'ונסון, שזכה לקריאות בוז בעת ביקורו סקוטלנד ביום חמישי כדי לחזק את התמיכה באיחוד, אמר כי משאל העם בשנת 2014 היה מכריע ויש לכבד אותו. ואולם, אם הלאומנים יזכו ברוב, עשוי להתפתח עימות חוקתי על הזכות לערוך משאל עם נוסף.

בטווח הארוך, הבעיה הגדולה ביותר של תנועת העצמאות עשויה להיות הכלכלה. קצב הצמיחה בסקוטלנד קטן בכחצי מהממוצע בבריטניה והאבטלה גבוהה יותר. ביילי, שמודה כי המושב שלה בסכנה, אמרה כי ההשלכות הכלכליות של המגיפה עשויות לשכנע את המצביעים להימנע מתהפוכות חוקיות נוספות כעת.

"שינוי החוקה לא ישים לחם על השולחן. הוא לא ישים נעליים על רגליהם של ילדים. הם עשויים לרצות את זה עכשיו, אבל סדר העדיפויותהישתנה", אמרה.

לעומתה, אנדרו ניסבט, מנהיג מקומי בקמפיין של הלנסבורג להשארת סקוטלנד בבריטניה לפני שש שנים, אמר כי התנועה הלאומנית נראית כעת בלתי-ניתנת לעצירה. "למרבה הצער, אני חושש שהאיחוד לא יצליח לשרוד".