המאבק להצלת אזרחי ישראל בכבישים לא מעניין את מקבלי ההחלטות

(בווידאו: שרת התחבורה מירי רגב בהשקת האוטובוסים החשמליים בירושלים)

המלחמה הישראלית בכבישי המדינה כבר מזמן הפכה להיות "החזית הרביעית", לצד החזית הצפונית, הדרומית ואיו"ש. מאז הקמת המדינה, נהרגו בדרכים יותר מ-34 אלף בני אדם, מהם 5,150 ילדים ובני נוער. מתחילת השנה כבר ציינו 144 הרוגים, כשאת שנת 2019 סיימנו בצער רב עם 355 - עלייה של 12% ביחס לשנת 2018.

למלחמה בקטל בכבישים יחסי ציבור גרועים וסדר עדיפויות שגוי. המאבק להצלת אזרחי ישראל בדרכים פשוט לא מספיק מעניין את מקבלי ההחלטות. לא לחינם שרי התחבורה לדורותיהם נמנעים מלעסוק בתחום, ומעדיפים לרוץ לגזירת סרט במחלף חדש או להצטלם עם ראש הממשלה בקרון מחושמל. הקטל בכבישים לא מקבל תקציבים ומשאבים מותאמים כמו מלחמות אחרות ונדחק לרוב לקצה העיסוק הפוליטי, הציבורי והתקשורתי.

הבעיה השנייה כאמור, היא דחיית הנושא מסדר העדיפויות הלאומי. משרד התחבורה והגופים האמונים על הבטיחות בדרכים מציפים לא אחת את המחדלים בתחום, אך מציעים בעיקר פתרונות קצרי טווח במקרה הטוב, ולעתים פתרונות המותאמים למאה הקודמת, במקרה הרע. לדוגמה, כבר היום ידוע לכולנו כי הגורם האנושי, זה שאחראי למרבית תאונות הדרכים הקטלניות - עליו להיות המוקד המרכזי במאבק.

סקר של משרד התחבורה האמריקני קבע, כי טעויות אנוש היוו את הסיבה העיקרית ל־94% מתאונות הדרכים. אך בישראל כמו בישראל, במקום למקד, לזקק ולבחון פתרונות הנוגעים לאלמנט האנושי, אנו רואים איך פעם אחר פעם, בוחרים להוביל תחומים הקשורים דווקא לתשתיות ואכיפה, בשעה שהקדמה הטכנולוגית בעולם התחבורה כבר דופקת על דלתנו שנים רבות.

חשוב להדגיש, אינני מתעלם מהפתרונות קצרי הטווח, אני מאמין בהם ואף מקדם אותם: לא אחת יזמתי פעילות פרלמנטרית, חקיקה ופעילויות שטח בנושא - שינוי הליך הוצאת רישיון הנהיגה לרוכבי אופנוע; שינוי והתאמת התשתיות ומעקות הבטיחות בכללי ולרוכבי אופנוע בפרט; זירוז תיקון מוקדי סיכון עירוניים ובין-עירוניים; שילוב לימודי משמרות זה"ב לכל ילדי ישראל, ניתוק קו הטלפון לנהג אשר נתפס משתמש בסלולר בזמן נהיגה והטמעת מערכות בטיחות פסיביות ואקטיביות אשר לסייעו לשמירה על הנתיב ובלימת הרכב במקרי קיצון. אך כל אלו מציגים מצב ברור, בו המדינה לא משקיעה מספיק בפתרון הטכנולוגי והאוטונומי בפרט בו אני מאמין. החזון האוטונומי הוא מרכיב ראשוני וחשוב במהפכה החכמה בעולם התחבורה.

קידום המהפכה, שאינה דורשת תקציבי עתק כלל, הוא זה שיוביל לשינוי המיוחל - בו יוכלו הגורמים הרלוונטיים להתגאות. הפתרון האוטונומי לדוגמא, ימנע את טעויות האנוש, יקטין משמעותית את תאונות הדרכים ויוביל לחיסכון אדיר בתקציב המדינה. החדרת כלי רכב אוטונומיים, שיתופיים וחשמליים צפויה לבסוף להקל את הגודש בכבישים, להפחית את זיהום האוויר, להעלות את פריון העבודה ועוד. מדובר בשינוי המציאות בה אנו חיים.

בשבוע שבו החלפתי את ח"כ יעקב מרגי וכיהנתי כיו"ר ועדת הכלכלה, התקיים דיון ראשון לכנסת הנוכחית בנושא הבטיחות בדרכים ודיווח על פעילות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד). בדיון, כמו בכל הפלטפורמות בהם ניתנת לי האפשרות לדבר, הצגתי שוב את חזוני. לצד זה, ביקרתי את ממשלת ישראל בהיעדר נכונות לכניסה למלחמה עיקשת ואמיתית להצלת חיי אדם. נכון עשתה המדינה לפני מספר שנים, כשהקימה את הרלב"ד, אך שגתה בצורה חריפה כשקיצצה את תקציבי הרשות, ובשונה מהמל"ל, יצרה ישות חסרת שיניים שבעיקר ממליצה למשרדי הממשלה ולרשויות המקומיות, ולא כזו שקובעת מדיניות.

בסיכום הוועדה, דרשתי ממשרד התחבורה לבחון מחדש את פעילותה, מעמדה, סמכויותיה ומיצוי הפוטנציאל של הרשות לבטיחות בדרכים כגורם מתכלל ומוביל במאבק להצלת חיי אדם. לצד זאת, דרשתי מהמשרדים השונים ובעיקר ממשרד התחבורה, להציג את עבודתם, לגלות שקיפות מלאה בתחום הבטיחות בדרכים ולפתח חזון ברור, החלטי וטכנולוגי כחלק מהמלחמה בקטל בכבישים.

בימים האחרונים אנו רואים כיצד הממשלה מנהלת מלחמות, מתאגדת ומזרימה משאבים. הקורונה היא דוגמה לכך ובכוונה אני בוחר לא להיכנס להחלטות עצמן, שמתקבלות בימים אלו. עם התכנסות ועדת הכלכלה, אדרוש שוב מהממשלה להתייחס לקטל בכבישים כמו למלחמה - נתאחד כולנו, נערך בהתאם וביחד, ננצח כמו שמדינת ישראל יודעת לנצח מלחמות. זה אפשרי, צריך רק את החזון, החשיבה מחוץ לקופסה, התאמת הפתרונות, האומץ והמנהיגות הנכונה.

ח"כ בועז טופורובסקי מסיעת יש עתיד-תל"ם הוא חבר בוועדת הכלכלה ויו"ר השדולה למאבק בקטל בדרכים והשדולה לקידום התחבורה הציבורית והתחבורה החכמה