(בווידאו: טקס זיכרון לציון 13 שנים למלחמת לבנון השנייה, 2019)
מלחמת לבנון השנייה, 26 ביולי 2006. יומיים אחרי הקרב הגדול והעקוב מדם בבינת ג'בל, שגבה את חייהם של שמונה חיילי צה"ל. כוחות חטיבת גולני וחטיבת הצנחנים הרגו 80 מחבלים, בהם 26 לוחמי קומנדו מיחידת עלית של חיזבאללה. הדרג המדיני לחץ על צה"ל להשיג קלפי מיקוח נגד הארגון, כדי להשיב בעסקת שבויים את חיילי המילואים החטופים אלדד רגב ואהוד גולדווסר. באותם ימים עוד העריכו כי הם נותרו בחיים.
סגן מפקד חטיבת גולני דאז היה תת-אלוף רסאן עליאן, שחילק את זמנו בין מפקדת החטיבה, שם היה יד ימינו של המח"ט אלוף תמיר ידעי, לבין הצטרפות למשימות בעומק לבנון עם הכוחות. לקראת הערב התקבלה המשימה - להעביר את גופות לוחמי הקומנדו של חיזבאללה מפאתי בינת ג'בל לישראל. ביצוע המשימה הוטל על מפקד פלוגת המסלול של גדוד 12, רב-סרן צפריר בר אור.
עליאן ניתח במוחו את המשימה, הפעיל שיקול דעת והחליט ברגע האחרון להצטרף. "נראה לי שזו משימה קשה מאוד. אני מצטרף לצפריר", הודיע למח"ט גולני. החושך כבר ירד והערפל כיסה את האזור, ועליאן מצא את עצמו מלווה את צפריר (שנהרג שמונה שנים לאחר מכן כסמג"ד גדס"ר גולני במבצע צוק איתן) וכוח שהורכב מטירונים של גולני, בצעידה ארוכה בין הכפרים עיינתא ומרון א-ראס, עד שהגיעו למתחם של גדוד 51 בפיקודו של תא"ל יניב עשור בפאתי בינת ג'בל.
עשור ועליאן, ששמעו זה את זה רק בקשר במשך תקופה ארוכה, שקעו תוך שניות בשיחה מקצועית ובהחלפת רשמים על המלחמה. במקביל לשיחה, הגופות של לוחמי חיזבאללה שכבו בשטח כמה ימים, והצחנה שעלתה מהן הייתה בלתי נסבלת. עבור המפקדים וטירוני גולני שהיו בשטח, זו הייתה הפעם הראשונה שבה ראו הרוגים, והם התקשו להתחיל במשימה. "זה נראה פשוט, תעמיס על אלונקות ותוציא את זה החוצה - אבל זה ממש לא ככה", נזכר עליאן ורמז על ניסיון העבר. "זה כבד וקשה לשים את הגופה בשקית, לקשור אותה לאלונקה, גם הריח קשה ביותר", הסביר. "לא סתם בחרתי להצטרף".
עליאן גדע את השיחה עם עשור וניגש לרס"ן צפריר, שעמד מסביב לגופות יחד עם הטירונים. "צפריר עוד לא שבר את הקרח עם הפלוגה שלו. זו הייתה פלוגת מסלול, ופתאום החיילים מוצאים את עצמם בסיטואציה כזו מורכבת". הוא סיפר כי הם לא דיברו ביניהם, אך ניתן היה לראות כי הם שואלים את עצמם "מי ניגש אליה ראשון? איך עושים את זה?".
"תפסתי את המפקדים ואמרתי להם: 'חבר'ה, עד שאתם המפקדים לא תעשו את הצעד הראשון, הלוחמים לא יזוזו'. החיילים היו בשוק מהמצב. פתאום אתה רואה את המפקדים ניגשים למשימה, ומתחילים לטפל". אחרי דקות ארוכות, מצא את עצמו סגן מפקד חטיבת גולני כשהוא סוחב אלונקה ועליה גופות, אבל המשימה ברורה לו מאוד, וגם התמורות שבקצה - חיזבאללה עוד ידרוש אותן, וישראל תבקש תמורה.
בשלב זה, פלוגת הלוחמים עלתה על גבעות ונכנסה לוואדיות. בכל פעם שהם התקרבו לשיא גובה באחד הכפרים, כרסם ברסאן החשש שמא תצא חוליית נ"ט של חיזבאללה מתוך הסבך, ותשגר לעברם טילים. "זו לא משימה תחת אש, היא לכאורה לא קרבית, אבל היא דורשת מנהיגות. תראה את המרחק, המשקל, הריח הקשה. מסוג הדברים שאתה לא תשכח כל החיים", הסביר עליאן.
"כשהגענו היה כבר כמעט אור יום. הדבר הראשון שעשינו היה להחליף מדים", סיפר רסאן ועיוות את פניו כשנזכר במשימה ובמיקום שלו כמפקד. לאחר מכן, הוא תיאר רגעים קריטיים בהם היה לצדו של מח"ט גולני אלוף ידעי ברגעי היתקלויות, וגם כשהגיעו הודעות על לוחמים הרוגים או כשנדרש להעביר את הפקודות על תחילת התקפות על חיזבאללה. הוא היה לצדו גם כשטנק דרס למוות את לוחמי גדוד 51.
"אחרי הכדור הראשון - הכול נראה שונה"
כיום, תא"ל עליאן הוא אחד ממפקדי השדה הבכירים של צה"ל ובעל ניסיון קרבי רחב - מה שהופך אותו לאחד המרצים המבוקשים בצבא על שיטות לחימה ומנהיגות בשדה הקרב. את ניסיונו הרב צבר החל משנות ה-90, בהיתקלויות מול חוליות חיזבאללה בדרום לבנון, כשהיה קצין המבצעים של חטיבת גולני בפיקודו של ארז גרשטיין. לאחר מכן, הוא לחם ופיקד במבצע חומת מגן מול קני הטרור הפלסטיני, היה סגן מפקד חטיבת גולני במלחמת לבנון השנייה וגם במבצע עופרת יצוקה.
בשנים שלאחר מכן, פיקד עליאן על החטיבה המרחבית מנשה, ולשיא הקריירה הצבאית הגיע כשהיה מפקד חטיבת גולני במהלך מבצע צוק איתן, כולל בלחימה במרחב שג'אעיה, שם כמעט נהרג מפגיעת טיל ופונה במצב קשה לבית החולים. כקצין צנחנים ראשי וחי"ר, הוא הוביל את דרכי ההתמודדות מול הפגנות הענק לאורך גבול רצועת עזה, שאיימו לחדור לישראל. הוא גם שילב צלפים בתהליך חניכה סדור, באופן שהוגדר כסיפור מבצעי מוצלח שמנע הרג של מפגינים.
השבוע, אחרי שהסתיים הטקס ששודר בזום לנטיעת חורשת מפקדי חטיבת גולני, שבו השתתפו גם מפקדים ממלחמת העצמאות, הוא התפנה להרצאה בפני מפקדי הפלוגות ומפקד גדוד 12, שנערכה אף היא בזום. הצימאון לסיפורים ולמידע מקצועי מהמבצעים והמלחמות התגבר בשנים האחרונות בקרב הדרג הזוטר, שלא חווה לחימה או אירועים תחת אש. "השיחה התמקדה במנהיגות, מה זה להיות מפקד, הניסיון והחוויות שלי מלבנון השנייה וצוק איתן", הסביר עליאן, עם תחילת האזכרות המתקיימות השבוע לזכר חללי מערכות אלה.
"מה שמעניין אותם זו המוכנות של הפלוגה למלחמה, הפיקוד תחת אש, האימונים. "פעילות הביטחון השוטפת משפיעה על היכולת להתאמן", הוסיף הקצין המנוסה. "פנה אליי מי שהיה לוחם באגוז במהלך מבצע צוק איתן, ואחרי שש שנים הוא הולך להיות מ"פ. עברו שני דורות של לוחמים מאז, ללא לחימה", הסביר. "אותו קצין אמר שהאתגר הפיקודי יהיה מאוד גדול, כי הוא לא התנסה בלהוביל מסגרת תחת אש. היום מ"פים יכולים לסיים תפקיד ולא היה להם אירוע אש אחד".
"המסר שלי פשוט - אחרי הכדור הראשון, הכול נראה שונה", הבהיר עליאן. "איך מגשרים על הפער? מתאמנים בשטח הכי קרוב למציאות. איך מרגישים לחימה ברב קומות? מתאמנים על רב קומות. מביימים אויב". הוא סיפר כי "באחד התרגילים הכי גדולים שערכנו בגדוד 12, הרמטכ"ל אביב כוכבי היה אז אלוף פיקוד צפון, הוא ביקר באימון. הבאנו פלוגה שלמה מאגוז, שבמשך שבועיים למדה את שיטות הלחימה של חיזבאללה, עם טילים וקלצ'ניקובים ומדים מתאימים". הוא הסביר כי החלק המשלים לזה צריך להיות "כושר נשיאת משקלים ויכולת לבצע ריצות קצרות כמו בקרב מבית לבית ומכשולים".
עוד אמר עליאן כי "הרמטכ"ל כוכבי הוא פריק של פרטים. אין לי ספק שאם הוא היה יושב איתנו בשיחה הוא היה אומר לעשות הפרדה ברורה בין הרמה הגבוהה לבין מה שקורה בשטח. כשהוא היה מגיע לאימונים, מיד היה מתעסק בפרטים הקטנים ולא באסטרטגיה. זה מאוד חשוב". הוא הסביר כי לא משנה כמה המ"פ יתכונן או ינסה להכין את הכוחות למצב בשטח, המציאות בלחימה מייצרת אירועים מורכבים, כמו אירוע הנגמ"ש בהתקפה על שג'עאיה וחטיפת גופתו של סמ"ר אורון שאול.
"מדובר במ"מ צעיר עם מחלקה שנכנסת להתקפה, ונגמ"ש שנתקע", סיפר. "יש פה התקפה של כוח מחבלים מיוחד באמצעות אר.פי.ג'י". עליאן הוסיף כי "אני אומר להם בהרצאה: 'נסו להתעלם משאלת הנגמ"ש, מה אתם מצפים מהמ"מ באותו זמן? מהפלוגה? ממ"פ הטנקים שהיה ליד? על בסיס זה נסו ללמוד את האירוע. האם המ"מ שפרק מהנגמ"ש עשה אבטחה של 360 מעלות?'". לדבריו, זה הבסיסי ביותר שנלמד בהקשר האחריות.
"אם יש בית כמה מטרים מהנגמ"ש, מה אני עושה? שולח שני חיילים ואומר להם 'תתמקמו בבית ותחפו לאחור'. אלו הדברים הבסיסיים ביותר", המשיך עליאן. "למשל, במבצע צוק איתן, הנמרים (נגמ"שים, א.ב) שלי מצאו את עצמם בתוך מטע זיתים. מעולם לא התאמנתי לנוע בתוך מטע זיתים. פתאום נגמ"ש נעלם בקו הראייה לנמרים האחרים. יש פה דברים שאם נדע לפרק אותם לפרטים קטנים, נגיע לרמה מקצועית מאוד גבוהה".
הוא הסביר כי "למ"פ נותנים סמכות ועולם ומלואו, צריך לנצל אותה עד הסוף. לא להסתכל למעלה ולהגיד 'אכלו לי, שתו לי'. צריך גם להקשיב לחיילים, לטפל ולדאוג להם. עד כדי כך, שאם אתה לא דואג לכוננות ולרמה המקצועית של החייל שלך - אתה פוגע בערכי הצבא. חייל מקצועי הוא חייל יותר טוב בקרב. צריך לנצל כל דקה באימון, כי הדברים האלה לא חוזרים".
"אתה שומע מסוק נוחת עם פצועים ואתה נטרף לגמרי"
ב-20 ביולי, ימלאו שש שנים לתחילת התמרון הקרקעי של חטיבת גולני בפיקודו של עליאן לעבר מרחב שג'עאיה, שבו פועל אחד הגדודים החזקים בזרוע הצבאית של החמאס. אחת השאלות השכיחות בהרצאות של עליאן על צוק איתן היא מיקוד המפקד. "בליל הכניסה הקרקעית, בסביבות השעה 23:00, תכננתי לנהל את הקרב החטיבתי ממפקדת החטיבה בעורף. יש לי סד"כ (סדר כוחות) ענק שנכנס להתקפה, כל כך הרבה גורמים - אני אייצב את החטיבה עד חמש לפנות בוקר ואז אכנס ואחבור למפקדים. אבל באמצע הלילה אני מקבל החלטה שאני נכנס פנימה", סיפר. "זו החלטה דרמטית. אני מקבל אותה רק עם עצמי. לא התייעצתי עם אף אחד. אני אומר להם: 'תכינו לי את הנגמ"ש, אני נכנס פנימה עכשיו'. כולם היו בהלם".
"קיבלתי את ההחלטה אחרי מספר אירועים - האירוע של הנגמ"ש, וגם האירוע ההתקלות בו נהרג שון כרמלי, בנוסף ההיתקלות בגדס"ר ופציעה קשה מאוד של מ"מ טנקים".
"אני חובר אל המג"דים שלי", הוא מסביר. "מספיק רק להניח את היד על הכתף שלו וללחוש באוזנו. גם אם הייתי מחזיר את הגלגל לאחור - הייתי עושה את אותו הדבר. כשהחטיבה נלחמת עם עשרות אירועים כאלה, אני חייב להיות מלפנים. אני יודע מה מרגיש מ"מ שהמ"פ שלו פתאום מגיע אליו, מג"ד שמגיע למ"פ ובטח מח"ט שמגיע למג"ד. גם אם הוא לא מראה את זה - הוא מרגיש ביטחון בפנים".
טיל אר.פי.ג'י שוגר לתוך המבנה בו שהה עליאן במרחב שג'עאיה. הטיל חלף בינו לבין קצין האג"מ של חטיבת גולני. הוא עף מהפיצוץ, ופניו נשרפו והתמלאו ברסיסים. הדם הקשה עליו לראות. פציעתו הוגדרה כקשה והוא פונה לבית החולים סורוקה בבאר שבע, עם חשש כבד לראייתו. ברשתות החברתיות כבר פשטה השמועה שהוא נהרג. חלפו כמה שעות, ודובר צה"ל דאג להפריך את השמועות.
אחרי פחות מיום הוא התאושש, אך עדיין נותר מרותק למיטה. ואז הגיע רגע מאוד מורכב, ששום אימון לא יכול היה להכין אותו אליו, אותו הסכים לשתף כעת בריאיון. "הקושי הגדול ביותר שלי הוא ששכבתי בבית החולים, הייתי מתוסכל מאוד, כי לא הייתי עם החיילים שלי", סיפר עליאן. "אתה יודע שיש פצועים שמגיעים במסוקים ויש הרוגים, ואנשים מדברים איתי ושואלים אותי מי אני רוצה שיספיד כל חייל". גם מפקד גדס"ר גולני רועי לוי נפצע באורח קשה.
"בערך 24 שעות אחרי תחילת התמרון, פתאום אני מקבל את יונתן רום (מפקד אגוז שנפצע באורח קשה מרסיסי מטען חבלה, א.ב). הוא הגיע במסוק", המשיך. "אחי, שישב ליד המיטה שלי, העיר אותי ואמר לי שיונתן הגיע במצב אנוש". עליאן תיאר שהוא אמר לעצמו "אלוהים ישמור, מה קורה פה?". הוא קיבל החלטה ואמר לאחיו לקחת אותו אליו באותו רגע. "על כיסא גלגלים אני יורד למטה ומגיע ליונתן. הוא מחובר למכשירים, מונשם. אם לא הייתי רואה אותו היה לי יותר קל", שחזר.
"הדבר הכי קשה קרה כשיצאתי מהחדר שלו, והמשפחה שלו נכנסה. אני פוגש את אשתו מאיה, והיא אומרת לי: 'רסאן, מה המצב?'. אני עונה לה: 'כנסי. אני מקווה שיהיה טוב'". ליונתן נקרע העורק הראשי מרסיס מטען החבלה. "אחרי שהוא התאושש, הוא ראה אותי כשצילמו אותנו. כל הפרצוף שלי שרוף - והוא צוחק עליי", סיפר.
עליאן המשיך ותיאר את התחושות שחווה עם הפציעה. "החיבור הזה בבית החולים היה לי קשה מאוד. זה לא פשוט כשאתה יודע שהחיילים שלך נלחמים ואתה שוכב במיטה", אמר. "הייתי במחלקת עיניים, והרבה מאוד חיילים שכבו לידי כשהם פצועים. אתה שומע את המסוק בלילה נוחת עם פצועים ואתה נטרף לגמרי. אי אפשר להסביר את זה".
אחרי פחות מ-36 שעות בבית החולים סורוקה, התעקש עליאן עם רופאיו על שחרורו. הוא לבש מדים וחזר אל מפקדת חטיבת גולני בגבול רצועת עזה, כשעל פניו כוויות ופציעות מרסיסים. "ראשית, אני מתגאה בזה שהחטיבה עמדה במשימה. הגדירו לנו לאתר חמש מנהרות ואיתרנו אותן. המחיר היה קשה, לקח לנו זמן. מדובר במנהרות ענקיות, אבל בסוף הגענו לכולן", סיפר. "הדבר השני הוא העוצמה והחוזק של החטיבה. אחד הנושאים שאני מדבר עליהם היא היכולת של המסגרת להתאושש. אם לא הייתה לכידות של החטיבה, הגדודים, הפלוגות והצוותים - זה לא היה קורה".
אחרי כל המכות וההיתקלויות שחטפה החטיבה, הכוחות המשיכו לנוע קדימה. זו עוצמה של מפקדים וחיילים", הוסיף עליאן. "עשינו סקר בחטיבת גולני אחרי צוק איתן על שאלה אחת: מה גרם לך לעשות את מה שעשית? סקר דומה מאוד עשו בגולני אחרי הקרב בתל-פאחר במלחמת ששת הימים. התוצאות היו זהות. התשובה השכיחה ביותר הייתה 'הצוות והחברים'. עוד תשובה שרבים ענו הייתה 'המפקדים'. חיילים תיארו כי הם נלחמו גם בשל הפיקוד מלפנים והחיבור למשימה. עוד תשובה שעלתה היא 'אהבת המולדת'. לא התפלאתי".
לאורך ההרצאה בפני המפקדים, הוא חוזר פעם אחר פעם על הטיפול באנשיו לפני המלחמה, תוך כדי, והמורכב ביותר לדבריו - השלב שאחרי הלחימה. "זה בדיוק השלב שיקבע איך המסגרת תראה בהמשך. לא רק המלחמה, אלא היציאה ממנה. צריך לעשות את זה נכון ומקצועי", הסביר. "שאלו אותי איך שילבתי בין 16 הרוגים ומשפחות שכולות, עריכת תחקיר המלחמה והשלמת מפקדים שנהרגו. תהו איך אני עושה את כל זה ויוצא לאימון, ושאלו 'איך מצאת זמן לעצמך?'". לדבריו, "אני משתדל להיות קר רוח. אני לא דרמטי ויש כלים שקיבלתי ממפקדים שלי בעבר ובהווה". במהלך השיחה ציין עליאן כמה פעמים את הנופלים, ואת החובה המוסרית שלו כמפקד לקחת אותם על לבו וללוות את בני המשפחות.
"מצת אחד יכול להבעיר את כל יהודה ושומרון"
אחרי המבצע, מונה עליאן לתפקיד קצין חי"ר וצנחנים ראשי, ולאחר מכן ראש מטה פיקוד המרכז. ביוני 2019 מונה לראש המנהל האזרחי, במעבר חד לעיסוק ביטחוני עם ממשק אזרחי פלסטיני וישראלי. שינוי זה לווה בסדרת משברים אזרחיים ומתיחויות, בהם משבר כספי הסילוקין כשהדרג המדיני בישראל הנחה למנוע את העברתם לרשות הפלסטינית, שלוש מערכות בחירות ומשבר הסחר - עם כולם הוא התמודד בהצלחה.
דוגמה טובה לכך היא המקרה שבו הרשות הפלסטינית החליטה לעצור את ייבוא העגלים ממגדלי בקר ישראלים, ובתגובה נעצר ייבוא ישראלי של ירקות. בשל כך, הפלסטינים איימו לעצור את ייבוא מוצרי המזון, בדגש על מוצרי חלב מחברות גדולות במשק הישראלי בהיקף של מאות מיליוני שקלים בשנה. הצדדים ניסו לגשר על הפערים ללא הצלחה, עד שנכנס לתמונה עליאן.
"היה לי מאוד קל להתחבר למרחב האזרחי, אני מכיר את העולם הפלסטיני", סיפר. "הייתי מח"ט מנשה, עשיתי פה תעסוקות מבצעיות. אתה תמיד עם נמצא עם ראש מפקדת תיאום וקישור, ואתה לומד. בשורה התחתונה - או שיש לך את זה או שאין לך".
לדבריו, צריך להכיר את החיים ולחשוב על ההיגיון שלהם. "אני מכיר שפה ומנהגים, וכל זה נותן לי יתרון. כשהתחלתי לטפל במשבר העגלים, מהר מאוד התייחסתי לזה כמו אל משימה צבאית. הייתי בשירות צבאי 29 שנים, אני לא מכיר משהו אחר. אם לא הייתי עקשן, בלי יוזמה והתקפיות, לא הייתי שובר את הקרח בין הצדדים. אני קורא לזה שיעור במשא ומתן. הכי חשוב זה שהמשבר נפתר והצדדים עובדים".
הזמן במנהל האזרחי עובר מהר, ואחריו הגיעו שורת משברים נוספים. זאת, במיוחד בחודשיים האחרונים במיוחד לאור כוונת החלת הריבונות, המצב הכלכלי באזור, הפסקת התיאום האזרחי והביטחוני, ושני הגלים של מגיפת הקורונה. עם זאת, ניסיונו המבצעי והיכרותו את הצד הפלסטיני חיזקו את מעמדו במרחב. "אני ומפקד אוגדת יו"ש מדברים בעיניים. מפקד האוגדה לא מגבש הערכת מצב מלאה בלי הערכת המצב של המנהל האזרחי, ולהיפך", תיאר.
"המשימה העיקרית של כולנו היא יציבות ביטחונית, ויש פה יציבות שלא הייתה בשנים האחרונות. לפעמים יש פיגועים ופעילות חבלנית עוינת", אמר עליאן. "יש קשר ישיר בין המצב האזרחי ביהודה ושומרון לבין היציבות הביטחונית. אנשים עושים את החושבים שלהם אם לצאת להפגין או לא. אם יש להם מה להפסיד - הם יחשבו שוב".
הוא הסביר כי "זה לא אומר שמצב כלכלי טוב ירחיק מלחמה. גם לפני האינתיפאדה השנייה המצב הכלכלי היה מעולה, ועדיין הפלסטינים שברו את הכלים. גם פה יכולים לשבור את הכלים". על השוני בין התקופות הוא אמר כי "היום אנחנו כבר לא מדברים על מרקם חיים פלסטיני, אלא על איכות חיים. הפלסטיני היום לא מסתכל על עזה ולבנון ועושה השוואות - הוא מסתכל עלינו".
בעקבות הצהרות ממשלת ישראל על החלת ריבונות ביהודה ושומרון, אין תיאום ביטחוני או אזרחי בין המנהל האזרחי לרשות הפלסטינית עד להודעה חדשה. המוסדות הפלסטינים בנתק מוחלט, ובהתאם המתח עולה משבוע לשבוע. כדי לייצב את המציאות, הצביע עליאן על מטה מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) ועל מאות חיילים, קצינים ועובדי המנהל האזרחי שפועלים מסביב לשעון על מנת לקדם שירות לאזרחים, להגיש סיוע אזרחי והומניטרי, לייצר ביטחון באמצעות כלים אזרחיים ולהרגיע את השטח.
"המדיניות שלנו מלמעלה היא לטפל באוכלוסייה גם כשאין תיאום", הסביר. "העובדה שהרשות הפלסטינית החליטה לעצור את התיאום האזרחי והביטחוני, הופכת את המציאות למורכבת מאוד. תחשוב איזה מתח מנהלים אנשי המנהל האזרחי בנושא הפעילות הצבאית ההתקפית של צה"ל, משטר התנועות הפלסטיני בכבישים, העברת המזון ובעיות רפואיות. ברגע שהבנו שזה רציני, החלטתי לפתוח את דלפקי השירות לפלסטינים במנהל האזרחי (דלפקים שלא היו פתוחים לכלל השירותים יותר מעשור, א.ב). חלק מהשירות הוא אישור יציאת חולים פלסטינים לטיפולים מצילי חיים בישראל".
הציבור הפלסטיני לא מיהר להתייחס להצהרות על סיפוח בצד הישראלי, ולאיומים של בכירי הרשות וקבע שכל עוד מדובר בהצהרות - הוא לא מתרגש. עובדתית, עד כה הציבור הפלסטיני צדק. "המשבר הכלכלי בצל הקורונה הוא כל כך קשה ברחוב הפלסטיני שהוא עוסק בעצמו, בפרנסה ובכלכלה שלו", אמר עליאן. "אנחנו מאפשרים כניסה של פועלים, מטפלים בסוחרים, ומאפשרים טיפול רפואי בישראל. בגל הראשון של הקורונה סייענו רבות, אבל בגל השני, בהיעדר תיאום - אין פניות. הרשות הפלסטינית לא מבקשת עזרה, ונכון לעכשיו הם מראים סימנים שהם מסתדרים. באופן כללי, המגמה מאוד בעייתית".
"
בשלב זה, האיום שמרחף באוויר ומאיים לדרדר את יהודה ושומרון, יכול להתפתח, לדבריו של עליאן, מאירוע אחד קטן. "הפגנה קטנה בה יהרגו אנשים, פיגוע בהתיישבות או פשיעה לאומנית, הצטלבות של אירועים", הסביר. "אנחנו כל הזמן עסוקים בניטור של המציאות". הוא הוסיף כי סדר האיומים משתנה. "היום הגל השני של הקורונה זה הדבר העיקרי שמעסיק את כולם פה, המושך המרכזי ביהודה ושומרון. חד משמעית. הדבר השני הוא הכלכלה, והשלישי הוא החלת החוק. לפני חודש המצב היה אחר - החלת החוק הייתה במקום הראשון".
לדבריו של עליאן, פעילות תג מחיר של אנשי ימין קיצוני כלפי אוכלוסייה פלסטינית היא אחד מהגורמים המשפיעים על הערכת המצב ביהודה ושומרון. "חלק מהאירועים נגמרים בנזק, אבל יש גם תקריות בהן אנשים נפצעים. המערכת הביטחונית, על כלל מרכיביה, רואה את האירוע הזה כחמור מאוד", אמר. "מדובר בקומץ. הם גורמים נזק לרוב בהתיישבות עם אוכלוסייה מדהימה ונורמטיבית. המרחק בין פגיעה באנשים לפגיעה ברכוש הוא קטן. הפעולות הללו הן לא ערכיות, ולא מתאימות לנו כעם וכחברה".
עליאן סיכם את דבריו ואמר כי "המצב ביהודה ושומרון בתקופה רגישה מאוד, יש הצטלבות של הרבה מאוד וקטורים שליליים. לפעמים צריכים רק מצת, שיכול להיות שהוא לא קשור לכל האירועים הללו, שיבעיר את המרחב הזה". הוא הוסיף כי "אני לא חושב שנגיע לאובדן שליטה בשפה של אינתיפאדה שלישית, אך גובה ההסלמה תלוי בעוצמת האירועים ולפעמים גם באיך שאנחנו נוהגים ומגיבים. אנחנו יכולים להיות זרזים לאירוע כזה או אחר".
מהצד השני, הוא הסביר כי ההתנהלות של הכוחות בשטח בשנה האחרונה היא זו שמנעה הסלמה. "אנחנו צריכים לדייק את הפעילות, להבדיל בין המעורבים בטרור ולפגוע בהם - ולאלו שלא, לאפשר להמשיך לחיות. לתת לחיים לעשות את שלהם", אמר. "המשך החיים פה חזק יותר מכולנו. רמאללה רואים את בית אל, ובית אל רואים את רמאללה. כולם נוסעים באותו כביש ועוצרים באותו רמזור".