(בווידאו: זירת הרצח של פאא ג'והר מסארווה בטייבה)
בשנים 2017-2019 נרצחו בישראל 67 נשים, יותר ממחציתן (54%) ערביות, יותר מפי שניים וחצי משיעור הערבים באוכלוסייה בישראל (כ-21%). זאת, על על פי נתוני משטרת ישראל שפורסמו בשנתון הסטטיסטי של המשטרה לשנת 2019. מנתוני "יוזמות אברהם" עולה כי מתחילת 2020 נרצחו כבר 8 נשים. ע"פ נתוני "אמאן", המרכז למאבק באלימות, נרצחו 9.
כשליש מ-42 המקרים בהם דנה הוועדה הבין משרדית לבדיקת מקרי רצח של נשים בידי בני זוגן בשנים 2013-2016 היו של ערביות, גם נתון זה עולה על שיעורן באוכלוסייה. גם מבין הנשים שחוו ניסיונות רצח בשנים 2007-2016 וכן ב-5 החדשים הראשונים של 2017 היו כמחצית נשים ערביות.
נתונים אלה פורסמו על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת במסמך בנושא "רצח וניסיונות לרצח של נשים, בדגש על רקע של אלימות במשפחה", ב-2017.
עוד עלה במסמך, כי שיעור גבוה של מי שנרצחו על-ידי בני זוגן בשנים 2015-2016 היו מוכרות למשטרה (כשליש מהנשים) או לרווחה, (כמחצית הנשים ולאו דוקא על רקע של אלימות במשפחה). גם לפי פרסום של משרד הרווחה מאוקטובר 2019, בו נתוני הנרצחות על ידי בני זוגן בשנים 2017-2004 מצטיירת תמונה דומה.
יו"ר הוועדה למיגור הפשיעה בחברה הערבית, וסגן יו"ר הכנסת, ח"כ מנסור עבאס: "בנושא רצח נשים אנחנו נדרשים להפסיק לדבר על סטטיסטיקה ומספרים, וחייבים להתמקד במחדל המתמשך ברמת תפקוד רשויות המדינה והחברה בכלל. אפשר למנוע מרבית מקרי וניסיונות הרצח והאלימות נגד נשים, אם מיישמים את ההחלטות בנדון. יש להקצות את התקציבים שיועדו למטרה זו, ולשפר את רמת התיאום בין הרשויות השונות".
"לצערנו בדו"ח שהונח לפנינו עדין חסר פילוח הכרחי כדי ללמוד על היקף התופעה שאנו נדרשים לדון בה", אומרת לוואלה!NEWS חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, עובדת סוציאלית בהכשרתה ומי שעשרות שנים כעובדת קהילתית ומנהלת מתנ"ס עבדה עם משפחות אסירים משוחררים, נערות במצוקה והציבור בכלל. "ראיתי כיצד התופעה הזו מכה שורשים בכל מקום", היא אומרת, "מדובר בתופעה קשה ביותר שתדירותה לצערנו רק הולכת ומתגברת וכתוצאה ממנה משלמת החברה הערבית בישראל מחירים גבוהים מאוד. הרובד המימסדי-ממשלתי צריכים לקחת אחריות על הפשיעה המאורגנת. אנחנו ניתן את המלצותינו כיצד יש לטפל בתופעה לאחר שנפגשנו עם גורמים שונים הקשורים לנושא ולאחר שהועדה הפעילה את שיקול דעתה. אני מעודדת לפחות מהעובדה כי המודעות לתופעה עלתה ודנים בדרכים להיאבק בה. אני מקווה שבקרוב מאד תהיינה תכניות בפועל ושהן תיושמנה".
עוד בוואלה!
במסמך מרכז המחקר והמידע משנת 2017 עלו כמה סוגיות ופערים בעניין הטיפול של גורמי רווחה ומשטרה בנשים בסיכון, שיוצגו בפני הוועדה. כך למשל אין עדיין בסיס נתונים מלא ושקוף המספק נתונים אודות מאפייני הנרצחות. המשטרה לא מספקת נתונים מובחנים על האוכלוסייה הערבית, בטענה שנתונים מפולחים עלולים להוביל לתיוג אוכלוסיות בהיבטי פשיעה ולפגיעה ברגשותיהן של אוכלוסיות שונות. עוד טוענת המשטרה שתיוג זה "עלול לגרור פגיעה בשלום הציבור וביטחונו כתוצאה מתגובת האוכלוסייה הרלוונטית לתיוגה".
הוועדה הבין-משרדית לבדיקת רצח נשים על ידי בני זוגן אמנם כן מפלחת את נתוניה לפי קבוצות אוכלוסייה, אולם היא דנה אך ורק במקרים של רצח נשים בידי בני זוגן, ולא במקרים של רצח נשים על-רקע מגדרי על-ידי קרוב משפחה אחר והוועדה אינה עוסקת במקרים שבהם האישה הנרצחת הייתה חסרת מעמד חוקי בישראל.
עוד ב-2017 צויין כי גובשה הצעת נוהל המבקשת להרחיב את אוכלוסיית היעד של הוועדה ולכלול בתחומי העיסוק שלה גם מקרים שבהם נשים או בני משפחה אחרים נרצחו בידי בן משפחה אחר, ונכון למועד פרסום המסמך בשנת 2017 הנוהל "נמצא בהליכי אישור סופיים לקראת הפצתו". מרכז המידע והמחקר שפנה למשרד הרווחה בבקשה לקבל את הנוהל הנזכר לעיל, אך ממשרד הרווחה נמסר לו כי הנוהל המעודכן אכן גובש ונוסח אך טרם הופץ. זאת, "לאור קשיים וחסמים משפטיים בהעברות מידע, שנמצאים בימים אלה בטיפול של משרד המשפטים". לאור זאת, נכון להיום הוועדות עודן מתכנסות רק לצורך בדיקת רצח נשים בידי בני זוגן.
נטען גם שהנתונים שמוצגים במסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שעסק בנושא הם חלקיים ואינם מייצגים את מלוא היקף התופעה, עקב מקרים של רצח נשים על ידי זר, למשל כאלה שהוזמנו על ידי קרוב משפחה תוך שימוש ברוצחים שכירים ומקרים בהם לא נמצאה גופה, מקרי אישה נעדרת, או שבהם המוות סווג כמוות טבעי ושלמעשה הם מקרי רצח.
במסמך יש התייחסות לנוהל טיוב התיאום בין משרד הרווחה והשירותים החברתיים ומשטרת ישראל בתחום אלימות במשפחה, בדגש על נשים בסיכון גבוה. מטרת הנוהל ליצור תיאום מיטבי בין הרשויות כדי להביא לצמצום פערי המידע והטיפול בין המשטרה לשירותי הרווחה בתיקי אלימות במשפחה, ובעיקר בעניינן של נשים נפגעות אלימות המצויות בסיכון גבוה. כחלק מהנוהל, בכל תחנת משטרה אמורה הייתה להיות מגובשת רשימה של נשים המצויות בסיכון על רקע של אלימות במשפחה. אבל מרכז המחקר והמידע של הכנסת מוסר היום לוועדה שפנה לאחרונה אל המשרד לביטחון הפנים בכדי לקבל את נתוני המשטרה אודות אופני יישום הנוהל (לרבות פירוט על רמות האיום שהוגדרו ותדירות המפגשים שהתקיימו בין המשטרה לבין גורמי הרווחה) ואודות מספר הנשים המצויות ברמות הסיכון הגבוהות ביותר בהתאם לנוהל, אולם עד למועד הגשת המסמך לא התקבלה התייחסות המשרד לשאלות אלו. לטענת מרכז המחקר והמידע של הכנסת במאי 2020 פנה שוב באמצעות לשכת השר לביטחון הפנים לבקש את נתוני המשטרה בדבר מספר הנשים שהוגדרו כנמצאות בסיכון גבוה בהתאם לנוהל, אולם עד כה טרם קיבל מענה.
"הנשים הערביות משלמות מחיר כבד מנשוא השילוב בין הגמוניה פטריארכאלית השולטת בחיי נשים ומשתמשת באלימות על כל סוגיה כולל רצח עם הזנחה פושעת של הממשלה וזרועותיה בטיפול בבעיות אלו כולל תשתיות רעועות של השירותים החברתיים והרווחתיים והעצמה קהילתית מכבידות על הנשים ומסכנת את חייהן", אומרת ח"כ עאידה תומא-סלימאן, מייסדת עמותת "נשים נגד אלימות", "עכשיו עם משבר הקורונה מנגנוני והשתקת הנשים וסבלן בתוך הבתים מתעצמות והופכת אותן לשק החבטות של התסכול והמציאות הכלכליות הקשה. בימים של מצוקות הולכות מתעצמות ונגישות בלתי נסבלת לכלי נשק נשאר לנו לספור גופות. התערבות מיידית וחירומית של המדינה נדרשת במיידי. בינתיים נשים ערביות מתות מפשעי רצח ולא מקורונה".