(בווידאו: סיגל סדצקי מתריעה מפני גל שני של קורונה, בחודש שעבר)
במכתב באורך 3,995 מילים, שטחה היום (שלישי) ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' סיגל סדצקי, את תורתה בכל הנוגע למתווה הרצוי לטיפול במגיפת הקורונה. במכתב, בו הודיעה כי היא עוזבת את תפקידה (צעד הדורש אישור של שר הבריאות ומנכ"ל המשרד, אך ככל הנראה יאושר), פירטה פרופ' סדצקי את שיטות הפעולה הדרושות לדעתה למיגור המחלה, חשפה את התנגדותה למהלכים שביצעה המדינה בנושא והגיבה לטענות שהושמעו נגדה לאורך המשבר.
מלבד שמו של מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' חזי לוי, אליו מיענה סדצקי את המכתב (אותו פרסמה בפייסבוק) - לא הזכירה אף שם של שותפיה למשרד, ובהם מנכ"ל משרד הבריאות היוצא משה בר סימן טוב ושר הבריאות הנכנס יולי אדלשטיין - חרף העובדה שהתייחסה להחלטותיהם ולהתנהלותם במשבר.
לקריאה נוספת בנושא
במכתבה כותבת סדצקי כי "בשלב הראשון לפרוץ המגיפה, ההתמודדות עמה התאפיינה בשרשרת קצרה יחסית של קבלת החלטות ובעדכון המדיניות בהתאם להתפתחויות בשטח. הישגי ישראל התבטאו בהשטחת עקומת התחלואה, והצעדים שנקטנו מבעוד מועד היו מקור השראה, שזכה לשבחים במדינות אחרות שהתמודדו עם המגיפה. לעומת זאת, בשלב השני, שהתאפיין בפתיחה חיונית אך מהירה וגורפת של המשק, ההליך הפך למסורבל ואיזון השיקולים הגיע לממדים הדוחקים את שיקולי הבריאות".
בדברים אלה כיוונה סדצקי לפורום המצומצם בו התקבלו ההחלטות בתחילת הגל הראשון - בר סימן טוב, היא וראש הממשלה בנימין נתניהו. אפילו המשנה למנכ"ל, פרופ' איתמר גרוטו, לא לקח בו חלק מהותי. עם התקדמות המאבק, החל מעגל מקבלי ההחלטות להתרחב וחשיבות דעתה של סדצקי הלכה ופחתה. עם מינויו של אדלשטיין לתפקיד השר, כוחה אף נחלש עוד יותר לצד עירוב של גורמי מקצוע נוספים וגריעת תחומי אחריותה, ואלה לתפישתה דחקו את שיקולי הבריאות.
"את הגל הראשון אפיינה מנהיגות מקצועית וערכית, ששמה את חיי האדם בראש ומעל לכל שיקול אחר. תחושתי היא שעם הזמן הפכנו מאנשי מקצוע המגיבים לאירועים בצורה פרואקטיבית לבעלי אחריות נטולי סמכות המגיבים באיחור אחר האירועים".
גם כאן קשה לטעות בכוונתה של פרופ' סדצקי, שכן "המנהיג" שעמד בראש המשרד כבר לא נמצא בראשו, והוא משה בר סימן טוב. המנכ"ל היוצא נהג לסמוך על דעתה של פרופ' סדצקי, והיא למעשה היוותה הגורם המקצועי הבכיר ביותר שלחש באוזנו, ואף לראש הממשלה (פרופ' גרוטו כאמור לא זכה לכך). בהמשך, כשהתבררו המחירים הכלכליים של הסגר בו תמכה, עורבו גורמים פקידותיים וממשלתיים אחרים שדחקו את שיקולי בריאות הציבור בהם דגלה - ולמעשה סימנו את המשך מתווה המאבק בנגיף, ולא ההיפך.
"אופי מגיפת הקורונה בישראל בימים אלו הינו של מחלה מפושטת המתפרסת על יישובים רבים בכל הארץ (יותר מ-130 יישובים), כוללת את כל טווח הגילאים, וכל קבוצות האוכלוסייה. האוכלוסייה היחידה שעדיין מוגנת במידה מסוימת היא אוכלוסיית הקשישים עליה שומרים בזהירות יתרה על ידי צמצום ביקורים, הקפדה על מיגון ובדיקות. עם זאת, לא לעולם חוסן. אני משוכנעת שלא ניתן לשמור על אוכלוסייה כקפסולה סטרילית לאורך זמן, בייחוד לנוכח העובדה שאוכלוסייה זו תלויה במטפלים צעירים וזקוקה לקשר ומגע עם משפחה ותומכים נוספים מהקהילה הרחבה. ברור שבמצב של תחלואה קהילתית מפושטת, המחלה תחדור בהיקף נרחב גם לתתי האוכלוסיות המוגנים ולכן התרעתי בשבועות האחרונים ומיד עם תחילת העלייה במספר מקרי התחלואה, כי נבחין גם אם באחור, בעלייה חדשה במספר החולים הקשים, המונשמים וגם הנפטרים, למרבה הצער. הערכה זו היוותה סוגיה לדיונים והתנצחויות וניתוח העובדות היה ונותר במחלוקת".
פרופ' סדצקי זלזלה בתחילת המשבר בתחלואה האפשרית בבתי האבות והדיור המוגן, ולמשרד הבריאות לקח זמן רב להתייחס לנושא. הדבר הוביל בסופו של דבר לעשרות קשישים שמתו מהמחלה בעקבות התנהלות כושלת במניעת חדירתה לאוכלוסייה המוחלשת. על כן, משמח לראות את החשיבות שמגלה כיום ראש שירותי בריאות הציבור באוכלוסייה הקשישה, אך תמוהה הביקורת שלה כלפי אלה המתנצחים והמנתחים עובדות, לאור זה שהיא בעצמה עיכבה את הטיפול בנושא בגל התחלואה הראשון.
"גם יעילות הטיפול ב'יישובים אדומים' ע"י הכרזה עליהם כאזור מוגבל על כל המשתמע מכך אינו הצעד היעיל ביותר בשלב זה. האזורים המוגבלים משתנים בתזזיתיות, הארץ כולה בוערת ממקרים ולמרות שאני תומכת בנקיטת פעולות ממוקדות 'תפורות נסיבות' בהנהגת הראשויות המקומיות ובהכוונה המקצועית של משרד הבריאות, אני סבורה שלעת הזו השקעת המאמצים ב'מודל הסגרים' לא יוביל לתוצאות הרצויות", כתבה.
עוד שטחה סדצקי כי "במצב שנוצר, יעילותו של כל טיפול ממוקד ע"י בידוד, או סגר מקומי בלבד, פוחתת ויש לחזק את צעדי המניעה של ההגנה האישית והריחוק החברתי של כלל האוכלוסייה, תוך הפעלת עקרון של ביצוע צעדים עם מקסימום אפקטיביות בהפחתת ההדבקה בנגיף תוך שמירה מקסימלית על אי פגיעה בכלכלה. במקום נקיטת צעדים מתחייבים כאלה, מזה שבועות שאני צופה בכאב בהכחשת הנתונים וצפי ההמשך ובהמשך פתיחה בלתי מבוקרת של המשק. קולות של 'מכחישי קורונה' בתקשורת ["זו עוד שפעת", אמר מי שאמר], הדהדו בחלק מהדיונים בהם השתתפתי".
אחד מיוזמי הטיפול ב"יישובים האדומים" הוא מנכ"ל הדסה, פרופ' זאב רוטשטיין. בין השניים קיים בעקבות המשבר דם רע, וקשה להתייחס לטענה זו מבלי להזכיר זאת. בתחילת המשבר אמר פרופ' רוטשטיין כי מדובר בעוד סוג של שפעת, אך בהמשך התנצל על דבריו וחזר בו. עם זאת, במסגרת התוכנית "המקור" בערוץ 13, השמיע דברי ביקורת חריפים על התנהלותה של פרופ' סדצקי בניהול המגיפה.
בשיחה שערך היום עם וואלה! NEWS ניסה לסיים את קשריו המקצועיים עם סדצקי ברוח טובה, אך בכל זאת בחר לבקר אותה. "הייתה לי התנגדות עצומה להחלטות שלה, ולאור העובדה שהן עברו כמו בצינור משומן הלאה להחלטות של משרד הבריאות", אמר. "היה מקום ללבן את זה, לשבת, לדבר עם מומחים, ולא אוטומטית - ממנה לביצוע. לא פעם ולא פעמיים היתה לי ביקורת קשה על הריכוזיות, ואני חושב שהיום ברור שהמחשבה שלה היתה לא נכונה. זה היה טעות, והיה הרסני. זה לא מוריד כהוא זה מההערכה שלי כלפיה כבעלת מקצוע".
"מקור חלק ניכר מההדבקות בגל השני נובע מפתיחת מערכת החינוך בצורה שאינה מותאמת להתפרצות הקורונה ומהתקהלויות (בדגש על חתונות המהוות מקור הדבקה). המלצתי הייתה להימנע מפתיחה כוללת ומבלי שהוכנו תנאים מספקים בבתי הספר ובגני הילדים. ההדבקה בהתקהלויות מסוג זה, חוצה אזורים גיאוגרפים, ואחראית להתפרצויות גדולות בקרב אוכלוסיות המקיימות קשרים הדוקים זו עם זו ומעבירות את הנגיף ממקום למקום".
עמדת משרד הבריאות בהובלת בר סימן טוב ופרופ' סדקצי ערב פתיחת מערכת החינוך מחדש היתה שמרנית ביותר, אולם בסופו של דבר נדחתה ברובה לטובת שיקולי משרד החינוך וגורמים פוליטיים אחרים. אכן, מרבית אירועי ההדבקה בפתח הגל השני היו בבתי ספר (הגימנסיה בירושלים, לדוגמה).
"אין להתפתות לצעדים שאין בהם תועלת אפידמיולוגית (סגרים תזזיתיים, כתיבת תנאי תו סגול מפורטים שלא תואמים את התרבות הישראלית, או בדיקות נרחבות באוכלוסיות א-תסמיניות). ביצוע בדיקות הינו חשוב, אך אלה אינן מהוות תחליף למניעת העברת הנגיף מאדם לאדם על ידי אימוץ הרגלי חיים המאפשרים שגרת קורונה יעילה. תכונות המחלה החדשה גורמות לכך שאין כל אפשרות ביולוגית וטכנית לאתר את כל החולים או את כל המדביקים במחלה, ולכן ההתמודדות אתה לא יכולה להישען אך ורק על זיהוי ובידוד האנשים שעלולים להפיץ את המחלה. ההתמודדות לבלימת התפשטות הנגיף מחייבת שילוב אסטרטגיות שכל אחת מהן תפחית במידה מסוימת את שיעור ההדבקה בנגיף ורק פעולתן המשותפת תוריד את מקדם ההדבקה ותאפשר חיים בשגרת קורונה".
בתדרוך לכתבי בריאות ב-18 במרץ אמרה פרופ' סדצקי כי "98% מהישראלים שסובלים עכשיו מחום ושיעול, הם בלי קורונה, ובשביל 2%, לא שווה בכלל לעשות את הבדיקות. זה לא הגיוני לבדוק וזו לא שאלה של עלות כלכלית, אלא של רפואה". יש לציין כי היא עמדה על דעתה לאורך תקופה ארוכה, עד שהגיעו אדלשטיין ופרופ' לוי, שהחליטו להרחיב את הבדיקות גם לאנשים ללא תסמינים. הבכירה טענה שהדבר נעשה בהסכמתה ובתמיכתה, אך כעת ברור כי היא מתנגדת לכך.
"בישראל, התקבלו בתחילת האירוע החלטות קשות שנראו אז דרמטיות ובלתי 'הגיוניות'. ההחלטה על הרחבת הגדרת אזור התחלואה מהעיר ווהאן לכלל סין שהוכלה בישראל הרבה לפני הגדרת ארגון הבריאות העולמי, התקבלה כהתרסה מסוכנת וכהגזמה וההגבלות על הגעת תושבים מסין לישראל פורשו כאסון דיפלומטי. כל הרחבה של מדינות להגדרת סיכון ונקיטת אמצעים לצמצום ההדבקה מהן עברו ביקורת נוקבת ולוו באמירות חד משמעיות על כך שלא ניתן לסגור את העולם וכי בימינו אי אפשר לנקוט בפעולות כאלו. בפועל, הגיעו כל המדינות הנגועות להגבלות במעברי הגבול לעיתים במחירים כלכליים כבדים ולאחר קריסת מערכת הרפואה ותשלום משמעותי בחיי אדם (ודי אם נזכיר את איטליה, אנגליה, ספרד ארצות הברית ומדינות דרום אמריקה)".
אכן ישראל הייתה מהמדינות הראשונות לאסור כניסה מסין, אך בהמשך התמהמה מלהכניס את השבים מאיטליה לבידוד ואף לאסור משם כניסה לישראל. זאת, חרף העובדה שבשלב זה היה ברור שמדובר במוקד התפרצות משמעותי יותר מכמה מדינות אחרות במזרח מהן ואליהן הופסקו הטיסות.
"בניהול המגיפה כיום, תהליך ניתוח הנתונים וקבלת ההחלטות הפכו מסורבלים ואיטיים. ברגע זה נראה שאנו עוברים לקבלת החלטות תזזיתיות ולא-מבוססות, וזאת מבלי לשקול את ההשלכות הרחבות על בריאות הציבור לטווח הביניים והארוך תוך הזנחת העיקר וההכרחי. מדובר במגיפה קטלנית, ערמומית וזריזה והטיפול בה חייב להיות נחרץ וחד. בכל מקום בו הטיפול והמהלכים אינם תואמים את האתגר התשלום כואב ומר".
כאן מטיחה סדצקי אשמה ישירה בהתנהלות הממשלה ובהתרת הרסן הבריאותי בידי אדלשטיין ופרופ' לוי. אם בתחילת המשבר שיקולי בריאות הציבור היו קודמים בכל דיון, כעת הם נדחקים מאחורי שיקולים כלכליים וחברתיים שמעצבים את התפיסה הבריאותית - ולא להפך.
"תחושתי היא כי בפועל כיום מושקע זמן אינסופי בהרגעת הרוחות וניהול השותפויות (שהן כאמור לא רק מבורכות בעיני אלא הכרחיות), זאת בעוד שהעשייה בשטח אינה מקבלת את תשומת הלב והמקצועיות הנדרשים. זמן רב מידי מושקע בוויכוחים, דיונים, יועצים, פורומים וגורמים מטעם עצמם בעוד שרמת התפעול והפרטים הנדרשים להצלחת המבצעים השונים אינם מקבלים את תשומת הלב הראויה ולוקים בחסר. במקביל וכתוצאה מכך נוצר מצב בו דיונים רבי משתתפים לוקים בחוסר הבנת התמונה המורכבת ונוצרות כפילויות המלוות בטיפול כוללני ובלתי מספק, וזאת בעוד שכח האדם שנותר לטיפול ביישום ההחלטות קטן מידי, שחוק ומתוסכל".
דבריה של סדצקי מכוונים ככל הנראה למשרד הביטחון ולמי שעמד בראשו בעת התפרצות הגל הראשון, נפתלי בנט. בין בנט לסדצקי ובר סימן טוב התעוררו ויכוחים מקצועיים חריפים. בעוד בכירי משרד הבריאות סירבו להעניק מסמכויותיהם למשרד הביטחון, בנט לא ויתר והמשיך להפיץ את תורתו וביקורתו בתקשורת, וזכה לתמיכה ציבורית. הוא קיים דיוני "היפכא מסתברא" עם בכירי מערכת הבריאות, ואף הצליח להעביר כמה סמכויות לידי צה"ל ובהן הקמת מרכז המידע והידע, פיקוח על החיסון במכון הביולוגי וייצור מכונות הנשמה - אך כל העת נתקל בהתנגדות מקצועית ופוליטית, עד שלבסוף נדחק מהמשבר.
"בעוד שבהצהרת הפתיחה הוכרז כי ההחלטות ישונו והמהלכים יהיו כפופים להשפעת הצעדים בשטח, בפועל, הפתיחה התקדמה תוך קצור משמעותי בלוחות הזמנים וללא צעדי 'הליכה אחורנית' - וזאת למרות שגרף התחלואה הצביע שהמצב הלך והחמיר. למעשה, רק בסוף השבוע שעבר, החלו ניצני מוכנות לחזרה לפעילות מניעה כשלהי שהיא להערכתי מעטה מידי ומאוחרת".
זוהי ביקורת ישירה על ראש הממשלה ומקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי הבכיר. עת התרת ההגבלות, הצהירו הבכירים כי אם יחולו התפרצויות חדשות, יוחמרו התנאים בהילוך חוזר - ולא כפי שנעשה בפועל על ידי הטלת סגרים מקומיים והגבלות מקלות שלא היו קיימות לפני כן. ניתן להניח כי פרופ' סדצקי הודרה מקבלת ההחלטות בנושא, או לכל הפחות דעתה לא נשמעה, ובנקודה זו התגבשה החלטתה שכובד משקל דעתה פחת ואולי נעלם, ועל כן היא מעוניינת לסיים את תפקידה.