נוכח תבוסה ודאית בבג"ץ וחוסר הסיוע מהיועץ המשפטי לממשלה, החליטה ועדת ההיתרים בשבוע שעבר לא לאשר לבנימין נתניהו לקבל 10 מיליון שקלים ממיטיבו ספנסר פרטרידג'. השבוע היא אמורה לפרסם את נימוקיה להחלטה. הוועדה התייחסה הן לכסף שלא יינתן והן לזה שכבר הועבר, 300 אלף דולר - 1.1 מיליון שקלים, לפי חשבונה - במישרין למשרד עורכי-הדין של ד"ר יעקב וינרוט המנוח.
עד שהנימוקים יופיעו באתר מבקר המדינה, ניתן להסתמך על נוסח שלהם שהגיע לנטעאל בנדל ("הארץ") ופורסם אתמול. אלה נימוקים מוניציפליים, אם מותר לכבד בתואר זה את יו"ר הוועדה, השופטת בדימוס נחמה מוניץ, להבדיל מנימוקים אוניברסליים, משום שהנימוקים האלה תפורים למידותיו של נתניהו עוד יותר מהחליפות שקיבל מפרטרידג' ושיהיה עליו להחזירן או לשלם את שווה ערכן. הצעת הגשה: למכור אותן ביוקר להלבשת דמותו במוזיאון השעווה של מדאם טוסו. כך יעלו בגדי המלך הישנים יותר מהחדשים, החינמיים.
אל תפספס
ועדת ההיתרים שפועלת במסגרת משרד מבקר המדינה שבראשו מתניהו אנגלמן, המכהן תחת נתניהו, חישבה ומצאה שמתוך 300 אלף הדולרים שזרמו בערוץ מיליקובסקי-וינרוט, תשעה קבין שולמו בגלל שרה נתניהו ורק קב אחד בגלל בעלה. לכן, אמרה הוועדה, השימוש בכסף להגנת שרה מותר, ואילו זה שלהגנת ראש הממשלה - פסול. 30 אלף אלה יוחזרו לשולח מאמריקה.
תימהון, מונח הכולל בצדק רב את המילה הון, אינו מתחיל לאפיין את התגובה שמעוררת החלטת ועדת ההיתרים בראשות מוניץ. אפשר להבין את תסכולם של חברי הוועדה, שהתמנו כדי לתת לנתניהו את מבוקשו, אך נחסמו בדרכם לספק את הסחורה; אבל תירוציהם לוויתור בסעיף 270 אלף דולרים הם פריכים והופכים לאבק במגע קליל.
דבר במציאות לא השתנה מאז 20 בפברואר 2019, כאשר הרכב קודם, רציני ומפוכח של הוועדה, הדף את מהלכי נתניהו, שנהנו באותה עת מגיבוי של היועץ אביחי מנדלבליט ושל המבקר דאז, יוסף חיים שפירא. לנתניהו הייתה סיבה טובה להצטער על התעקשותו לערער על סירובים קודמים. העובדות שנוספו מדיון לדיון היו כולן לרעתו.
עד אז, נתניהו לא גילה לוועדה - ונאלץ לעשות זאת בדיעבד, פן ייחשף ויגונה - שאינו מבקש רק מימון עתידי, אלא כבר קיבל מאות אלפי דולרים. לקראת אותה החלטה של פברואר 19' הודיע נתניהו, במאמץ להלבנת הון מילולית, לא פלילית, כי 300 אלף דולרים ניתנו בשנים 2017-18 למשרדו של וינרוט, לכיסוי שכרם של וינרוט, שותפו עמית חדד, שכנם בבניין ברחוב ויצמן ז'ק חן ועמיתם יוסי כהן. בעודו מדווח על כך לאחור, ויתר נתניהו על מימון עתידי ממיליקובסקי, כי נחשפו קשריהם הכספיים, ובמקום חלוקה שוויונית בתרומות בין פרטרידג' למיליקובסקי נשאר רק עם פרטרידג'.
ועדת ההיתרים דאשתקד, בראשות השופט בדימוס עוני חבש, הזדעזעה מנכונות נתניהו, מפי סנגורו החדש (לרגע, עכשיו לשעבר), נבות תל צור, להכפיש את וינרוט ולטעון שמצבו הבריאותי לקראת סוף חייו פגע בניהול ההליך בפניה. בפומבי, סיפר נתניהו על קשריהם הנפשיים העמוקים, אך כשחמד את המיליונים, הטיל על וינרוט המנוח את האחריות לכישלון.
משרד וינרוט, שהתפלג לאחר מות מייסדו ואיבד את ייצוג נתניהו דיווח על שכר טרחה, שהקיף את השירות אשר הוענק לשני בני הזוג נתניהו. ועדת חבש לא קיבלה פירוט פנימי של חלוקת העבודה בין תיקי רה"מ ורעייתו. עכשיו, לפתע, נודע לוועדת מוניץ שהיחס היה 9:1. לפי תעריף של 400-600 דולר לשעה, המשמעות היא שסניגורי שרה השקיעו כ-500 שעות בהכנותיה לתיק המעונות, שלא להגיע לשלב ההוכחות ושהסתיים בהרשעתה בהסדר טיעון, ואילו בעלה התלת-תיקי, הכופר בכל ונערך למלחמת התשה, הסתפק בכ-50 שעות עבודה של עורכי-דין, ולו גם מהיקרים ביותר. יחיאל וינרוט, בנו וממשיכו של הסנגור, שביקש על נפשה של שרה אצל היועמ"ש הקודם יהודה וינשטיין, העדיף אתמול שלא להשיב לשאלות הבהרה.
בנוסף, בהחלטתה לתת משהו למשפחת נתניהו, אם לא 10 מיליון שקלים לפחות עשירית, העדיפה ועדת מוניץ להתעלם מהכלל הרואה בבני-זוג תא משפחתי שאינו בר-פיצול, שאם לא כן כל שוחד היה מגיע לרעיית עובד ציבור או לבעלה של עובדת. בהצהרות ההון נדרש דיווח על הכנסות השניים. כלל זה מופיע בכל חוק ותקנון ישימים. חזקה על השופטת מוניץ שהייתה אוסרת על מר מוניץ לקבל מתנה יקרת-ערך מנאשם שהופיע בפניה, מקטגור או מסנגור.
יוצא שאחרי כל התרגילים, השלים הזוג נתניהו סיבוב סרק שעלה לו בגילוי פרטים מוצנעים על היחסים עם מיליקובסקי. מצבו היה רע פחות אילו מימש את התחייבותו הנדיבה - עקרונית, בלי לנקוב במספרים - להשתתף ממקורותיו העצמיים במימון הגנתו. בדרך, הוכתם שמו של וינרוט, הזדקרה מעורבות מיליקובסקי ונתניהו בפרשת תאגיד סידריפט ונפתח צוהר לעתירה נגד החלטת ועדת מוניץ להחשיב 270 אלף דולר כמיועדים לייצוג משפטי של האזרחית הנשואה לראש הממשלה ומותרים במתנה.