בשעה שהעולם מפתח תשתיות אינטרנט חסרות תקדים, ישראל משתרכת מאחור

(בווידאו: השר הנדל אומר כי "לא אתן שיחצו קווים אדומים נגד התקשורת")

ישראל אמנם מובילה בכל מה שקשור לפיתוחים טכנולוגיים ותוכנות שמשנות את העולם, אך באשר לתשתיות, אומת הסטארטאפ, שכל כך כמהה לתשתיות מתקדמות - נותרה מאחור. בדירוג של גוף המחקר M-Lab, בו חברות גוגל ואוניברסיטת פרינסטון, ישראל דורגה במקום ה-72 בעולם במדד מהירות האינטרנט. השכנה קפריסין לדוגמה, דורגה במקום ה-64, מלזיה במקום ה-30, איטליה וקרואטיה במקום ה-47 וה-48 בהתאמה. הבשורה טמונה בסיבים האופטיים שנפרסים כאן בימים אלו, אך גם במדד זה ישראל נותרה מאחור. בהערכה גסה, רק 25% ממשקי הבית מחוברים לסיבים אופטיים.

הסיבים האופטיים מאפשרים מהירויות אינטרנט חסרות תקדים. אם כיום מהירות הגלישה היא 2-5 מגה-ביט העלאה ועד מאה מגה-ביט הורדה על תשתית בזק, או עד 500 מגה-ביט בתשתית הוט, הסיבים האופטיים מאפשרים הורדה והעלאה של ג'יגה-ביט אחד לשנייה, ובעתיד אף יותר. בחודשים האחרונים ראינו את חשיבות התשתיות האיכותיות בצורה הטובה ביותר. בתקופה שבה ארבעה חברי משפחה החיים תחת קורת גג אחת צופים בנפרד בנטפליקס, עובדים מהבית, מקיימים שיחות וידאו בזום ותוך כדי מחוברים לאינטרנט דרך הסמארטפון, תשתית של מאה מגה-ביט עשויה ליצור פקק באינטרנט הביתי ולהקשות על העבודה בשלט רחוק.

לתשתיות אינטרנט מתקדמות יש השפעה רבה על שגרת החיים, והן מאפשרות המשך עבודה רציפה מהבית. כך לדוגמה, בשעה שרבים עובדים מהבית, הצורך לגור במרכז הארץ יורד משמעותית. החסמים הקיימים כיום הם בין היתר תשתיות אינטרנט מתקדמות. סיבים אופטיים יאפשרו להמשיך לעבוד מכל מקום, לצפות בנטפליקס, לקיים שיחת וידאו ותוך כדי לגלוש באינטרנט ללא כל בעיה.

בשעה שמדינות כמו קוריאה הדרומית ואפילו ספרד עומדות על שיעורי פריסת סיבים אופטיים של 80%, ב-2018 שיעור הפריסה בארץ היה 2%-3%. המצב העגום נוצר בעקבות שתי חברות: הראשונה היא חברת בזק, שפרסה סיבים אופטיים ברוב המדינה, וחיברה יותר מ-60% מארונות התקשורת, כשהעבודה שנותרה היא רק לפרוס בין הארון שממוקם בקצה הרחוב לבניין. השנייה היא חברת IBC הישראלית, שהחלה לפרוס סיבים אופטיים על גבי תשתיות החשמל. אלא שבזק הבינה שלא משתלם לה להפעיל את הסיבים האופטיים בעקבות השוק הסיטונאי ופריסה אוניברסלית, חברת IBC לא התרוממה כמצופה, וישראל נותרה מאחור. מי ששילם את המחיר אלו האזרחים.

התנאים שהמדינה השיתה על חברות התקשורת הוותיקות עם פריסת הסיבים היו דרקוניים. כך לדוגמה, כשחברת תקשורת השיקה סיבים אופטיים באזור מסוים, היא חויבה להשיק את השירות בכל המדינה תוך שנה אחת בלבד. בבזק הבינו כי מדובר בצעד לא כלכלי, שכן פריסת סיבים אופטיים היא יקרה במיוחד, ובעיקר בבתים צמודי קרקע - שם נדרש לפרוס סיב אופטי עבור כל בית.

במשרד התקשורת הבינו שישנה בעיה, וכבר בדצמבר 2018 החלו לפרסם טיוטת מתווה סיבים, כשבמקביל הוקם צוות בין-משרדי שנועד להתמודד עם החלק הקשה ביותר - פריסת הסיבים האופטיים. המשרד גיבש שורת המלצות, בהן ביטול חובת הפריסה הארצית.

גורם מעכב נוסף לפריסה הרחבה היה השוק הסיטונאי. עד אז, משרד התקשורת עודד את התחרות, והכריח חברות כמו בזק והוט לאפשר לחברות אחרות להשתמש בתשתיות שלהן ולשווק באמצעותן אינטרנט ביתי. כך, חברה מסוימת יכלה לפרוס סיבים, להשקיע סכומי עתק ולאחר מכן לראות חברות מרוויחות על חשבונה.

בשנים האחרונות הוקם צוות שבראשו עומד ד"ר עופר רז-דרור, סמנכ"ל בכיר באגף הכלכלה של משרד התקשורת. הצוות נועד לתת מענה על הפריסה האיטית, כשהמטרה היא להגיע ל-100% פריסה בעשור הקרוב. בין הרעיונות שהועלו היה הקמת קרן ציבורית שתמומן על ידי 0.5% מהכנסות חברות התקשורת. עם הכסף שייכנס אל הקופה הציבורית, יממנו את הסיבים האופטיים במקומות הפחות כדאיים כלכלית לחברות התקשורת השונות.

לפי התכנית, הקרן תקום בשנה הבאה ותהיה באחריות משרד התקשורת, יחד עם ועדת מכרזים בין-משרדית. היא למעשה תחלק את הכסף בין החברות השונות, וכשהמפה מחולקת לשחור ולבן, הרעיון הוא ש"הכתמים" השחורים ירדו - לפי כדאיות כלכלית. ככל שהכדאיות באזורים תרד, כך המשרד יקצה עבורם יותר תקציב וינסה לפצות על הפער.

זו תהיה קרן חוץ-תקציבית, שתשמש אך ורק למען פריסת תשתיות מתקדמות באזורים הללו, וייקבעו מנגנונים בחוק שיבטיחו זאת. היא תנוהל על ידי ועדת מכרזים, בהתאם לכל כללי המנהל התקין. התכנית המקורית להשקתה הייתה אמורה להתחיל ב-2022, אך עם כניסתו של שר התקשורת יועז הנדל למשרד הוא דרש כי היא תחל לפעול בהקדם האפשרי, וכך זה אכן קרה.

מדובר במודל ייחודי ויוצא דופן. אף מדינה בעולם לא לקחה על עצמה את החובה לפרוס סיבים ב-100% משטחה. זהו מודל ישראלי, שמדגיש כי המדינה מבינה את חשיבות הסיבים האופטיים, וכי עליה לשנות כיוון ביחס כלפי הנושא.

בכיר בעולם התקשורת אמר לוואלה! NEWS כי אם אכן יתממש, הרעיון יביא בשורה "אדירה ומשמעותית" לפריפריה. "לולא המנגנון, רוב מדינת ישראל הייתה נשארת מחוץ למהפכת הסיבים. הדבר יוביל לצמצום פערים ויאפשר צמיחה של תעשיות ומיזמים גם במקומות אלו". לדבריו, "חיבוריות מהירה הינה בלון חמצן, בלעדיו אין זכות קיום דיגיטלית. בנוסף, מודל זה עשוי לייצר תמריצים להקמת חברות תקשורת נוספות, אולי אזוריות, אולי אפילו שכונתיות - בשורה גדולה שגם יכולה להביא ליצירת משרות נוספות בפריפריה".

למרות חשיבות חיבור הפריפריה, במשרד התקשורת הבהירו לנו כי לא מדובר ב"פריפריה נגד מרכז". עם זאת, ציינו כי נעשה כל מאמץ לקדם את הנושא, ואף חיברו ערים כמו באר שבע ואילת לאחרונה. השיקול הכלכלי העיקרי הוא חיבור בתים צמודי קרקע נגד בנייה רוויה. חיבור הבתים נחשב לבלתי כדאי כלכלית, בעוד שחיבור בניין משתלם לחברות השונות. כדי לחבר בית צמוד קרקע לתשתית סיב אופטי יש לפרוס סיב עד לארון התקשורת שנמצא בפינת הרחוב, בעוד שבבניין, הפעולה הרבה יותר פשוטה וניתן לחבר מאות דירות עם אותה התשתית.

במשרד הדגישו כי בהחלט ישנן ערים שיצטרכו לקבל תמרוץ לפריסה, אך מדובר בעיקר ביישובים קטנים המאופיינים בבתים צמודי קרקע. עוד הדגישו במשרד כי ייאסר על חברות שיבחרו שלא להיכנס לאזורי התמרוץ, לפרוס בהם תשתיות לאורך פרק זמן שייקבע. זאץ, תוך תקווה שבזק, פרטנר, סלקום ואולי גם הוט, ינסו לפרוס בצורה רחבה ככל האפשר כדי להימנע מהאיסור.