הזמר אייל גולן פנה ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה למצות את הדין עם כדורגלני מכבי תל אביב, שכלפיהם נטען שקיימו יחסי מין עם קטינות. "זה חמור מאוד", זימר גולן.
טוב, זה עדיין לא קרה, אבל תחליף מוצלח כבר נמצא. ראש הממשלה בנימין נתניהו הזדעזע מהדלפת דבריו של ראש השב"כ נדב ארגמן בקבינט הקורונה לערוץ 12 ותבע מהיועץ אביחי מנדלבליט להורות על חקירה פלילית. משמע, נתניהו תובע מהתובע, מהקטגור המשוקץ בפיו כי הוא מעמיד אותו לדין באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים, להנחות את חוקרי המשטרה - החוקרים שחייבים לחקור בידי חוקרים אחרים, לדעת נתניהו - לחקור את שרי הממשלה והמשתתפים האחרים בדיונים, עד לגילוי המדליף והעלאתו על המוקד. מצד נתניהו זאת לפיכך הבעת אמון נדירה, מרגיעה ומשמחת, במקצועיותה של מערכת החוק.
וזאת רק האירוניה הקטנה. האירוניה הגדולה היא שנתניהו נגד הדלפות. במבט ראשון, פייק ניוז, כאילו ייחשף שהאפיפיור נשוי בסתר לנשות ההרמון של גואל רצון. נתניהו נגד הדלפות? נתניהו, בסדר, הדלפות, גם בסדר, אבל נגד? אותו נתניהו של מסמך שטאובר משיחות הקצינים עם סוריה בממשלת יצחק רבין וממצגת כיבוש עזה במבצע צוק איתן בממשלתו של מה-שמו? בישראל הכול יכול לקרות, אבל כדי שסיפור יתקבל במידה מזערית של אמינות עליו להיות מעוגן במציאות.
אל תפספס
אפשר להתנחם בכך שבמקרה מסוים זה, בלי לפגוע בזכויות, מותר למחוק את נתניהו מרשימת החשודים בהדלפה. ספקנים יאמרו שהעובדה שדרישת החקירה באה ממנו אינה מוכיחה כשלעצמה שלא הוא המדליף, אלא רק שהוא סומך על מנדלבליט שלא יחקור. לפי הגיונן הפתלתל של אגדות המזימה, החביבות כל כך על נתניהו ובני ביתו, די לציין שהעיתונאי המודלף הוא הרי מי שפרסם ידיעות מועילות להפליא לנתניהו ומזיקות לבני גנץ, כולל בענייני שב"כ/טלפון ושיחת יועץ/רב/עומר ינקלביץ'. בינגו.
ואולי אף שכח נתניהו, למרות גאוותו על חלוקת הקשב המאפשרת לו להישפט ולמשול ללא קושי, שההדלפה יצאה ממנו. בציטוט משוער מאחד הפזמונים ב"ביבי, המחזמר": "אם אתפוס את המדליף/ הוא יספוג מהמצליף/ שלושים מלקות, כי הפעם דומני/ שהמדליף איננו אני".
כי זאת לדעת: לא הדלפות מוציאות את נתניהו משלוותו, אלא הקלטות, מדומות - זאת שגרמה לו להתוודות קבל עם וטלוויזיה בניאוף ושלחה אותו למאסר עולם עם עבודת פרך בכלא שרה - ואמיתיות. נתניהו פוחד מהקלטות. הן מתדלקות את תחושת המצור שלו, את הפיכת אלטנוילד לפרנוילנד. שום מקום אינו בטוח. במעון אולי משוטטת עובדת ממורמרת המקליטה את גבירתה המתעמרת, ובממשלה יושב מולו שר שלא קיבל את התיק שהובטח לו, או פקיד בכיר שנעלב או זוטר שלא קודם כמובטח לבכיר, מפקיד את הטלפון הנייד בכוורת שבחוץ ומקליט את נתניהו והמתדיינים, בהפרת אמונים אך לא בניגוד לחוק האזנות סתר, בעט או בכפתור; אולי הוא בכלל המדובב של יאח"ה, שר הדיבוב וההפללה, שייתן לרשעים את ראשו של נתניהו תמורת מחילת עוונותיו.
כך כשהוא המוקלט ועוד יותר מכך כשהוא המקליט, באדיבות הרל"ש ארי הרו, וההקלטה קופצת ומכה בו כמוקש-נעל שהוטמן נגד פורצים בכניסה לבית בידי בעליו, נשכח ונדרך, התפוצץ ופצע אותו אנושות.
משפטנים אוהבים לשנן שההודאה היא מלכת הראיות, אבל מעליה במדרג, בוודאי בבית הדין של הציבור הצופה והמאזין, נמצאת קיסרית הגרסאות - ההקלטה. בתוכן, ולעתים, כמו בנימה הנרגשת של הפסיכולוגית בי-אי-אמ-אי, באווירה שאינה ניתנת להמחשה בכתב.
כדי לנצח בקרב הגרסאות שעוד עלול לבוא בין שני הקושרים, ולחילופין לקעקוע חשד עתידי שבאמת ניהל עם נוני מוזס מיקוח על שוחד, יזם נתניהו אותן הקלטות אומללות שהיו לתשתית תיק 2000. המקליט, במו"מו מקליט, ואינו יודע לאן יתגלגל קובץ הקול ומתי הוא ישמש את השלישי שבצמד להיחלץ ממצוקתו הפרטית.
ויש עוד סוג של הקלטה, בסמכות וברשות: תיעוד חקירה, פתוחה או באזהרה. הקלטות מתומללות של עדויות יכולות להיות מופנות נגד החשוד והמערכת כאחת. החשוד, בגלל עבירה לכאורה. המערכת, אם היא מעדיפה להתעלם ממנה.
ביחסו למנדלבליט, נתניהו הוא אלוף כפויי הטובה. בארבע השנים האחרונות צלל מנדלבליט למעמקים כדי להעניק כל הקלה אפשרית לנתניהו, אשתו ובנו, וגם לחביבם המשותף, ראש המוסד יוסי כהן. הפרקליטים שמתחתיו ממליצים להחמיר, והוא סוגר או מרכך (מה שמפריך את טענת האיוולת שמנדלבליט נסחט בידי שי ניצן).
אתמול, כשנתניהו הנסער מהקלטות ארגמן שהודלפו שיווע לחקירה בהנחיית מנדלבליט, הוא לא ידע שקדמה לו ביממה פנייה למנדלבליט בעניין הדלפה אחרת, ביטחונית. המדווח על ההדלפה היה חבר ותיק של נתניהו, ספק הסיגרים והשמפניה ארנון מילצ'ן, ישראלי המתגורר בחו"ל, והוא ייחס את ההדלפה לנתניהו.
וכך נכתב בפנייה למנדלבליט, באמצעות דובריו:
1. בכתבה ב"הארץ" (12.6.20) מתאר גידי וייץ הבט של יחסי נתניהו-מילצ'ן שזכרו לא בא בכתב האישום נגד נתניהו בתיק 1000. התעלמות זו, מעבירה לכאורה ההולמת את דפוס ההתנהגות של נתניהו, נוגדת את מדיניות היועץ המשפטי לממשלה בעניין גילוי סודות רשמיים (סעיפים 113 עד 117 בחוק העונשין) ומטילה על היועמ"ש את עול השכנוע שאינו נוקט באכיפה בררנית - מחמיר כלפי אחרים המעורבים בגילוי סודות ונוטה חסד לנתניהו.
2. שלטונות ישראל, בהתעקשות מחלקת ביטחון מידע באמ"ן והממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב) ובאכיפת הצנזורה הצבאית, מונעים מהתקשורת הישראלית לפרסם מהו אותו "כלי טיס" שדובר צה"ל מודיע תכופות על הפעלתו לתקיפת מטרות בעזה ובגזרות אחרות. לפי פרסומים זרים, זהו כלי טיס בלתי מאוייש (כטב"ם), המזוהה לעתים גם כמטוס ללא טייס (מל"ט), מטוס זעיר ללא טייס (מזל"ט) או כלי-טיס מאוייש מרחוק (כטמ"ם). מערכות נשק כאלה נפוצות בעולם ומופעלות בידי צבאות מתקדמים זה כ-20 שנה, אך שיוכן לצה"ל נאסר, מנימוקים שונים. עיתונאי, או אזרח אחר, שיחליט להתגרות באיסור ולפרסם את המידע, צפוי להליך פלילי.
3. לפי תמליל חקירתו של מילצ'ן, הנעדר סמכות לקבל מידע מסווג, הגם שלפנים היה סייען של מערכת הביטחון, נתניהו חשף באוזניו סוד זה. בנוסף, מסר לו גם סוד תקיפה חשאית של חיל האוויר בסוריה.
4. כתבת וייץ מתארת רגע בחקירת מילצ'ן בידי סגן ניצב מומי משולם, ב-11.12.16, מעמוד 44 ואילך.
5. מילצ'ן (מצטט את נתניהו על נוני מוזס): "'הוא מתקיף אותי וזה ממרר לי את החיים, ממרר לאשתי את החיים. צועקים עלי מהבוקר עד הערב שאני לא עושה כלום, שאני לא מתפטר ממנו, ואני מכיר מישהו כמוך שיש לו מיליארדים...אני הולך ואומר לי, תעשה לי טובה, קנה את זה...אני מת להתפטר ממנו (מוזס). תעזור לי... אנחנו בצרות עם האיראנים, יש להם טילים. עוד מעט יטילו עלינו פצצת אטום, כן?...אני יושב איתך ומספר לך כמה סודות שאף אחד לא יודע, איך התקפנו את הסורים'...תשמע, הוא (נתניהו) אלוף האלופים בלתת לך להרגיש... יש שני אנשים שבאחד על אחד אי אפשר לעמוד (בפניהם), זה קלינטון וביבי. באחד על אחד הוא יספר לך איזה מזל"ט אחד שתקף שמה את ההוא וזה ואתה עף. אתה מבין? אתה יוצא משם האיש הכי מורשם בעולם, כמו ג'יימי (פאקר), הוא עשה את זה לג'יימי, דרך אגב... 'בחייך, בשביל לעזור לעם ישראל, בשביל לעזור לנו אחרי מה שקרה בשואה' - ואני משתמש במילים שלו - 'אנחנו עומדים בפני שואה עכשיו, אז עזוב אל תספור את ה(כסף)...כי אחרת אני נופל. אם אני נופל, עם ישראל נופל'".
משולם: "איך אתה יודע שהוא אמר את זה?"
מילצ'ן: "איך אני יודע? כי ככה הוא מדבר גם איתי"
1. משמעות הדברים, שלא הוכחשה בידי נתניהו לאחר פירסומם, ברורה: מילצ'ן מעיד שנתניהו חושף סודות בפניו וככל הנראה גם בפני האזרח הזר ג'יימס פאקר, קושר את החשיפה לסיוע כלכלי שהוא מבקש משניהם וטוען שבלי סיוע זה הוא - נתניהו "נופל" ואיתו גם "עם ישראל". לטובת הישרדותו, המזוהה בפיו עם הישרדות המדינה, מוכן נתניהו למסור סודות תמורת סיוע כספי.
2. כידוע לכם, פעולות אלה מחשידות את עושיהן, שהוא עובד הציבור, בעבירות לכאורה לפי סעיפים 113 עד 117 של חוק העונשין, שהקל ביניהם עוסק בגילוי בהפרת חובה - מסירת ידיעה למי שלא היה מוסמך לקבלה - ושכולם נושאים עונשי מאסר.
3. לנתניהו רקע עשיר של חשיפת סודות רשמיים או לפחות של התרשלות בשמירתם (אחד מסעיפי המישנה בסעיף 117), מ"מיסמך שטאובר" ב-1995 ועד למצגת כיבוש עזה ב-2014.
4. עיון בארכיון לשכת היועמ"ש עשוי להניב תקדים משנת 1997. אז הזמין רה"מ נתניהו אזרח זר וכמובן נעדר סמכות לידיעת סודות רישמיים, ארתור פינקלשטיין, כדי שיסייע לו בצימצום הנזקים התקשורתיים לנתניהו בעקבות פרשת ההתנקשות הכושלת בחאלד משעל. תלונה ליועמ"ש אליקים רובינשטיין הופנתה לנתניהו, שהכחיש שבפני פינקלשטיין נחשפו סודות. לא נערכה כל בדיקה. עוזר היועמ"ש, נועם סולברג, כתב למתלונן שאין עילה לפיקפוק בנכונות ההכחשה.
5. העבירה לכאורה על סעיף 117, או חמור ממנו, לא נחקרה וממילא גם לא נכללה ברשימת הנושאים שהיועמ"ש החליט להשאיר מחוץ לכתב האישום בתיק 1000. לחקירה ממוקדת בנושא זה יש חשיבות כשלעצמה ולשיקום אמון הציבור בשיקול הדעת ותום הלב של גורמי מערכת החוק.
6. נא תגובתכם, האם בדעת היועץ להורות למשטרת ישראל לחקור את נתניהו (ולהעיד את פאקר ולפעול להשלמות חקירה מול מילצ'ן) בנושא זה.
דוברי מנדלבליט ענו, די בזריזות. יש להם תבנית מוכנה: אבל"ן. "אין בדעתנו להגיב בנושא". נתניהו יכול להירגע. גם תיקו טוב לו. כנגד סירוב לדרישתו לחקור את הקלטות ארגמן ואת הדלפתן, יקבל סלחנות מנדלבליטית רגילה כלפי נכונותו לפטפט מידע ביטחוני רגיש. אוי לאזרח שיגלה סודות, אבל לנתניהו הכול מותר, ומה שעדיין לא מותר לו, תתיר לו החקיקה הבאה לטובה, קדימה ואחורה, באדיבות בני גנץ, מנדלבליט ובג"ץ.