איטיות, פגיעות, ללא רישיון: כך מסכנות הקלנועיות את חיי הנהגים

הקלנועית, כלי הרכב החשמלי הוותיק המזוהה עם אוכלוסיית הקשישים, רושם גידול עקבי בשנים האחרונות בעולם וגם בישראל, בעקבות העלייה בתוחלת ואיכות החיים, ויחד איתה הרצון והצורך לשמור על יכולת עצמאות. עם זאת, אותו גידול טומן בחובו גם סיכון לא מבוטל, שהמענה אליו מוגבל מאוד.

"זה פחד אלוהים, אם אתה רוצה להוציא את ההורים שלך להורג תקנה להם קלנועית". כך תיאר ציון ביטון, מורה לנהיגה מחדרה, את התרשמותו מהתנהלות הקלנועיות על הכבישים בעיר. לטענתו, השימוש בכלי הרכב החשמלי "זו הפקרה של האנשים האלו. הם נוהגים הרבה פעמים בחוסר הבנה של סדרי תנועה, עם מגבלות ראות, במיוחד בחורף כאשר הקלנועיות שלהם מכוסות בניילון להגנה מהגשם. הנקודות שמתאר ביטון חוברות לתמונה עגומה של רמת הסיכון הגבוהה של משתמשי הקלנועיות על הכבישים".

תקנות התעבורה מגדירות קלנועית כרכב מנועי בעל שלושה או ארבעה גלגלים בעל מנוע חשמלי, שרוחבו אינו עולה על מטר, ההיגוי בו נעשה על ידי כידון או מוט, מיועד לנוסע אחד או שניים, מוגבל במהירותו ל-12 קמ"ש ועוד. היא מיועדת לתנועה על גבי מדרכה בלבד למעט מקרים מסוימים בהם מותר לנוע לפרק זמן קצר על הכביש. כמו כן, הנוהג בה פטור מחובת רישיון, והכלי פטור מאגרות רישוי וביטוח.

פרמטרים אלו ההופכים את השימוש בכלי לזמין ונוח, מסגירים חלק מהבעייתיות שבשימושו. את הסכנות שמעלה כלי הרכב הוותיק, ניתן לחלק לשלושה היבטים שונים: האוכלוסיה שעושה בו שימוש, התשתית והכלים עצמם.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מאז שנת 2013 נהרגו 16 משתמשי קלנועיות ובכל שנה ישנם מאות פצועים בדרגות קושי שונות. כך עולה מתאונות המדווחות למשטרה ומנתוני מרכזי הטראומה של בתי החולים. מניתוח של עמותת אור ירוק לנתוני הלמ"ס עולה כי בשנת 2019 נפגעו 231 בני אדם בתאונות דרכים שבהן היו מעורבות קלנועיות. זאת לעומת 185 בני אדם שנפגעו בתאונות עם קלנועיות בשנת 2018 - עליה של 25%.

עוד עולה מהנתונים כי בשנת 2019 בלבד אירעו 134 תאונות במעורבות קלנועיות לעומת 105 תאונות שאירעו בשנת 2018 - עליה של 28%. מדוח של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עולה כי בכל סוגי התאונות - קלות, קשות וקטלניות, חלקה של אוכלוסיית האזרחים הוותיקים הינו יותר מ-60% כשמרביתם מעל גיל 75.

בקבוצות גיל אלו, ירידה ביכולות הקוגנטיביות, קשיים מוטוריים בתפעול הכלי, פגיעה בראיה בכלל וראיה מרחבית בפרט הן לא דבר נדיר וכאשר אלו חוברות להשתלבות בתנועה - זה קוקטייל נפיץ. ולמרות שהאינטרס הוא להעביר את קבוצות הגיל האלו לקלנועית במקום לכלי רכב מנועי רגיל - רמת הסיכון גדלה.

בהיבט התשתית, יש להבהיר שעל פי החוק, הקלנועית מחויבת לנוע אך ורק על מדרכות. כך גם במדינות נוספות בעולם כמו ניו זילנד, ארצות הברית וקנדה. כמו הולכי רגל, אסור להן לנוע בשבילים ייעודיים לאופניים. גם מבנה הכלי אינו מותאם לנסיעה בכביש, החל במערכת המתלים וההיגוי וכלה בהיעדר אמצעי איתות או מראות בחלק מהמקרים.

עם זאת, במקרה של תשתיות לא מתאימות כמו מדרכות שבורות או צרות, הם נאלצים לנוע על הכביש, שם החיכוך עם כלי רכב מהירים מהם יוצר סכנה ממשית. רחלי טבת ויזל, מנכ"לית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מציינת כי התאונות הקטלניות בהן מעורבות קלנועיות מתרחשות ברוב המוחלט של המקרים בכביש בין עירוני.

ההיבט השלישי העוסק בכלי עצמו מצביע על כך שייעודו לנהגים בעלי מוגבלויות, ומכאן הגבלת המהירות לאיטית, מגביר את הבעייתיות שבשימושו בכביש. כך למשל, לא אחת מתועדים כלים אלו מתחילים לחצות צומת באור ירוק, ומסיימים לחלוף בשטח הצומת כשהאור כבר התחלף לאדום. מנגד, כלים האלו המוגבלים ל-12 קמ"ש עשויים להיות מהירים מדי לתנועה על המדרכה לצד הולכי רגל. בנוסף, עליה של אחד מהגלגלים על מכשול או ירידה לא זהירה מהמדרכה מסתיימת לעיתים בהתהפכות של הכלי.

לנהיגה בקלנועית לא נדרשים רישיון נהיגה, או הכשרה. המשמעות היא שדווקא על הכלים הפגיעים האלו עשויים למצוא את עצמם אותם אנשים מבוגרים או עובד סיעודי המטפל בהם כשהם על הכביש, בלי הבנה של מערכת חוקי התנועה סביבם.

"יש דיסוננס בין הרצון שיהיה לך את הכי הרבה מידע וידע ורישיון נהיגה, לבין ההבנה שלא לכולם יהיה רישיון נהיגה ויש אנשים שיתקשו להוציא את הרישיון", אמרה טבת-ויזל. "לבקש מנכה בן 14 (הרשאים מבחינת החוק לנוע בקלנועית ק.כ) רישיון נהיגה זה לא ריאלי, ואז אתה מונע מאנשים שזו הדרך היחידה שלהם להתנייד את היכולת הזו".

עלויות האחזקה המזעריות של הקלנועית, והעובדה שהיא פטורה מאגרות, ביטוח ונטולת בעיות חניה - הפכו אותה בשלב מסוים לאטרקטיבית לא רק כאמצעי תחבורה למוגבלי תנועה אלא גם כזה שאטרקטיבי למשתמשים אחרים. "אנחנו זיהינו תחילת ייבוא בהיקפים גדלים של קלנועיות עם מרכב סגור שממש משמשות כרכב זעיר", אמרה מנכל"ית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, "הבנו שיש פה בעיה אמתית ויחד עם משרד התחבורה עצרנו את היבוא שלהן כדי למנוע את השימוש בהן על ידי מי שאינו קהל היעד המקורי שלהן".

מכיוון שאינה מצריכה רישיון, רישוי או ביטוח, מעמדה של הקלנועית עשוי להיות בעייתי מאוד בהיבט הביטוחי במקרה של תאונה. עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין ומומחה לדיני ביטוח, הסביר לוואלה! NEWS כי "בין אם מדובר על כלי רכב שטעון רישוי והוצאת רישיון ובין אם לאו - החוק זהה ומטיל על כל המשתמשים בדרך חובת ציות לחוקי התנועה, בדומה לאופניים, קורקינט או הולך רגל".

מכאן, אמר ורשה, "כאשר מתרחשת תאונה, תיבחן מידת הסטייה של נהג הקלנועית מהחוק ואופן הפרת החובות שמוטלות עליו, הן במישור הפלילי והן במישור הנזיקי. ברמה העקרונית, ניתן להגיש כתב אישום כנגד נהג קלנועית ולהרשיעו בדין. מבחינת תביעת פיצויים אזרחית - נדרש התובע להוכיח כי נהג הקלנועית התרשל, בין אם מדובר על הולך רגל ובין אם על מכונית שניזוקה בעקבות כך".

ורשה התייחס לשאלה האם במקרה בו אדם ללא רישיון עולה על הכביש עם קלנועית, מדובר בליקוי מבחינת החוק. לטענתו, "המצב מורכב כיוון שמחד, קלנועית אינה טעונת רישיון נהיגה ולפיכך, גם לא ניתן לפסול אדם מלנהוג בה. מאידך, משטרת ישראל ביצעה לא אחת מבצעים להורדה מהכביש של נהגי קלנועיות שנפסל רישיון נהיגתם על רכב. העילה לכך הייתה סיכון חיי אדם. אולם המדינה לא יכולה להחזיק את המקל משני קצוותיו. כל עוד לא נקבע באופן חד משמעי כי קלנועית היא רכב מנועי - לא ניתן לחייב להוציא רישיון לגביה, על כל המשתמע מכך".

ככלל, ההגדרה של קלנועית, ממש בדומה לאופניים חשמליים, לעניין הכרה כרכב מנועי טעון ביטוח חובה, עדיין לא הוכרעה. קיימות פסיקות משפטיות סותרות בנושא שמשפיעות על זכאותו של הנפגעים בתאונה במערובותה לקבל פיצוי.

"אנחנו חושבים שצריך להוריד את המהירות שלהן, כי אם זה נוסע על מדרכה, זה צריך לנסוע במהירות של הולך רגל, 12 קמ"ש זה גם יחסית מהר להולך רגל", אמרה טבת-ויזל בהתייחס להמלצות הרשות לשיפור הבטיחות בקלנועיות. על פי המלצות הרלב"ד היא צריכה להיות 6 קמ"ש על מנת להתאים אותן למהירות של הולכי הרגל במדרכות. ובכך כוללת גם את הפיקוח על היעדר האפשרות לשנות ולשפר את הקלנועית בהעלאת המהירות שלה.

היבט נוסף הוא ההבנה את מי אמורה לשמש הקלנועית. "צריך לוודא שהכלי הזה מגיע למי שצריך אותו, שיהיה איזה שהוא אישור שיש לך מגבלה רפואית או שאתה מעל גיל מסוים". בנוסף ערכה הרשות קמפיין לאכלוסיות המשתמשים לפני כשנה וחצי ועורכת הדרכות ומפגשי הסברה בריכוזי מגורים של בני הגיל השלישי.

על חלק מהנקודות האלו מסכים גם ארז קיטה, מנכ"ל עמותת אור ירוק: "על פי החוק נסיעה בקלנועית מיועדת אך לאוכלוסייה אשר נזקקת להתנייד בסוג כלי הרכב הזה. מדובר בכלי תחבורה איטי ופגיע שנוסע בין כלי הרכב בכביש ומסכן את הנהג עצמו ואת שאר משתמשי הדרך. לנוסעים אין כמעט הגנה והם חשופים לפגיעת כלי הרכב האחרים. בכל שנה נפגעים עשרות בני אדם בתאונות דרכים שבהן מעורבות קלנועיות. חוסר הסדר, הציות לחוקי התנועה והתקנות והיעדר אכיפה מספקת מעמידים בסיכון גבוה את האדם הנוהג בקלנועית אשר עלול להיפגע בתאונות דרכים. הגיע הזמן לעשות סדר בתחום הזה, להגביר את ההסברה והמידע אודות החוקים בקרב קהל נהגי הקלנועיות ובמקביל לוודא כי מי שעולה על הכביש עם כלי כזה ינהג על פי חוקי התנועה".

לעומת זאת לאריה, בעל קלנועית בן 78, יש זווית אחרת. "הקלנועית הזו היא הרגליים החדשות שלי, כי אלו הישנות שלי כבר לא כל כך טובות", אמר. "אני משתדל להיזהר ותמיד לנסוע על המדרכה, אבל זה קשה ברחובות צפופים עם כיסאות של בתי קפה והרבה אנשים" הוא מסביר אודות הקושי ומסיים: "אבל אני גם פונה לנהגים, אתם רואים אותי בכביש, תאמינו לי, שלי זה הרבה פחות נעים ונוח - אז קצת סבלנות, קצת להיזהר עלינו".