לפחות 20 חיילים הודים נהרגו בעימותים פיזיים עם כוחות סיניים ביום שני, באזור גבול שנוי במחלוקת, בתקרית הקטלנית ביותר במקום בעשורים האחרונים. סין לא מסרה פרטים על קורבנותיה בעימות.
אז מה הסיבות להתקלחות בין שתי השכנות הגרעיניות?
לקריאה נוספת על העימות החריג בהימלאיה
השטח השנוי במחלוקת
שתי המדינות תובעות שליטה על עמק גלוואן שבאזור לדקה, שבמערב הרי ההימלאיה, שם מוצבים כוחות הודיים וסיניים אלו מול אלו מאז תחילת מאי. האזור השנוי במחלוקת עובר דרך הרים מבודדים וטרשיים ונהרות שוצפים שבקצה הצפוני של הודו, ונוגע בקצה של אקסאי צ'ין, שטח מינהלי בשליטת סין שאותו רואה הודו כשטחה שלה. האזור שוכן בגובה של 4,250 מטר והטמפרטורות באזור נמוכות לעתים מאפס. לפי דיווחים, חלק מההרוגים לא הצליחו לשרוד את הכפור בלילה.
הסכם שנחתם בין שתי המדינות ב-1993 קובע כי אף אחת מהן לא תשתמש בכוח לאורך קו השליטה המעשי (LAC), המשמש גבול בפועל. עם זאת, תגרות אלימות פרצו כמה פעמים, מבלי שנורו יריות, ולפי התיאורים, שני הצדדים החליפו מהלומות עם אלות ממוסמרות ומוטות ברזל וזרקו אבנים אלו על אלו. חלק מהחיילים צנחו אל מותם מהאזורים הגבוהים.
מדוע העימותים פרצו עכשיו?
שתי המדינות תובעות שליטה על שטחים נרחבים בטריטוריות אחת של השנייה לאורך 4,056 ק"מ של גבול העובר בהימלאיה. כמה מחילוקי הדעות נעוצים בשרטוטים שערכו גורמי המינהל הבריטים בתקופת הקולוניאליזם.
מומחים צבאיים אומרים כי אחת הסיבות למתיחות הנוכחית היא שהודו בנתה כבישים ונמלי תעופה כדי לשפר את קשרי התחבורה ולצמצם את הפער העצום בתשתיות של סין מעבר לגבול.
בגלוואן, הודה השלימה את סלילתה של דרך לנמל תעופה באוקטובר האחרון, למרות התנגדות סינית. בהודו אומרים שהיא פועלת בחלק שלה בגבול.
אלו היו ההרוגים הראשונים בתקרית גבול בין שתי המדינות מאז מותם של מאות חיילים משני הצדדים בהתנגשות גבול גדולה ב-1967 בין השכנות הגרעיניות, שהן שתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם. סין הכניעה את הודו במלחמה קצרה בלדקה ובצפון-מזרח הודו ב-1962.
מה קרה בעבר?
חוסר אמון הדדי בין המדינות הוביל להתלקחויות ספורות מאז. עבודות תשתית בקרבת שטחים שנויים במחלוקת או בתוכם בדרך כלל מובילות למתיחות באזור. ה-LAC עובר ברובו לאורך קו הפסקת האש שסיים את המלחמה ב-1962, אך ניו דלהי ובייג'ינג חלוקות על היכן הוא עובר.
המחלוקת הגדולה האחרונה הייתה ב-2017, במישור דוקלאם הנידח, הסמוך לגבולות הודו, בהוטן וסין. לאחר מבוי סתום שגרם למתיחות, שני הצדדים הסכימו ל"התפנות מזורזת" של הכוחות.
מה היו התגובות?
ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי ספק ביקורת מצד האופוזיציה על תגובתו המאוחרת, שהגיעה יממה אחרי התקרית הקטלנית. הוא הבטיח שמותם של החיילים "לא היה לשווא", אולם בניגוד לתקריות דומות עם פקיסטן, השכנה הגרעינית ממערב, הרטוריקה של הגורמים הבכירים בניו דלהי הייתה מתונה. זאת לאור הבדלי הכוחות הגדולים בין שתי המדינות.
"יש את התמונה הגדולה של עוצמה לא שווה", אמר סריקנת' קונדפאלי, פרופסור ללימודי סין מאוניברסיטה בניו דלהי. "התמ"ג של סין הוא 14 טריליון דולר, ואילו של הודו פחות משלושה טריליון. סין משקיעה קרוב ל-220 מיליארד דולר על הצבא, בעוד שהודו 52 מיליארד דולר".
כלי התקשורת הרשמיים בהודו, לעומת זאת, נקטו קו תקיף נגד סין. "הכפפות הוסרו, עם העימות בעמק גלוואן, סין דחפה חזק מדי", נכתב במאמר מערכת בעיתון "טיימס אוף הודו". "על הודו לדחוף בחזרה. בייג'ינג לא יכולה להרוג את חיילינו בגבול ולצפות להרוויח מהשוק הענק שלנו", במאמר קראו להטיל סנקציות על מוצרים מסין.
בסין לא נרשמה התייחסות רבה לאירועים, והיא לא אישרה שספגה אבידות כפי שטוענים בצד ההודי.
האו"ם, ארצות הברית והאיחוד האירופי הביעו דאגה מהאלימות וקראו לאיפוק, ואילו שיחת וידאו בין שרי החוץ של רוסיה, הודו וסין, שהייתה אמורה להיערך בשבוע הבא, נדחתה למועד שלא פורט.
(עדכון ראשון: 11:14)