שיר לכת

איש של חסד שמוכר לכל תושב: הטברייני החייכן שהיה למפעל התנדבות

משה אבדלחק עלה ממרוקו כילד והשתקע בטבריה. עם שחרורו מהצבא התנדב במשטרת התנועה, בארגונים רפואיים וביד-שרה. לאורך עשורים היה מוכר בעיר כאיש שידו הייתה מושטת לכל נזקק. מאות הגיעו לנחם את משפחתו לאחר מותו בגיל 72 בשבוע שעבר: "אוהב אדם שתמיד שם את הזולת בראש"

  • טבריה
  • התנדבות
צילום: אלי אשכנזי, וואלה!NEWS

(בווידאו: סיפורה של משפחת חייט, שהתגוררה במגדל השמירה של תחנת החשמל בטבריה בשנות ה-30)

מאות בני אדם הגיעו מאז יום ראשון לבית משפחת אבדלחק בשכונת רמת טבריה שבעיר טבריה, לנחם את בני המשפחה על מותו של משה, אב המשפחה. דמותו החייכנית של אבדלחק הייתה מוכרת כמעט לכל תושב בטבריה, והוא היה מוכר כאיש של חסד ונתינה שמוכן לכל קריאה ובקשה לעזרה.

התרומה לקהילה הייתה חלק מרכזי בחייו, אך אפילו הקרובים לו ביותר לא הכירו את כל רוחב היריעה של מפעל ההתנדבות הפרטי שלו. אנשים שפנו אליו בשעת צרה וביקשו עזרה זכו ליד מושטת, ולא אחת סיפור המעשה והסיוע שהוגש נותר בינו לבין הנזקק.

משה אבדלחק נולד ב-21 באוקטובר 1947 בעיר מרקש שבמרוקו להוריו עישה ויקיר (לעזיז), אחד מתוך שישה ילדים. בהיותו תינוק עברה המשפחה לקזבלנקה, שם למד בבית ספר "אם הבנים" שבעיר.

"ידו ולבו תמיד היו פתוחים בפני כל אדם". משה אבדלחק (צילום: אתר רשמי, -)

בהיותו ילד, בשנת 1956, עלתה המשפחה לישראל והגיעה לטבריה. ההורים, ששת ילדיהם ואמו של יקיר התגוררו כולם בצריף קטן במעברה. רכוש שהצליחו להוציא איתם ממרוקו עלה באש במחסנים בהם אופסן באזור חיפה.

תמר אמיתי, אחותו של משה, זוכרת תקופה של חיים בתנאי מגורים קשים, צפיפות, חום כבד בקיץ, קור ובוץ בחורף. היא זוכרת שאביהם לא הצליח למצוא עבודה, "אבל למרות הכל, תמיד הייתה אווירה טובה ושמרנו על אופטימיות", כלשונה. אחרי שלוש שנים, כשהחלו להיבנות בנייני מגורים בטבריה עילית, עברה המשפחה להתגורר בשיכון ד' בעיר. כשהגיע זמנו של משה להתחיל את לימודיו בבית הספר התיכון, הוא עבר ללמוד בישיבה התיכונית שבקרית הנוער בירושלים.

כשסיים ללמוד שב למשפחתו בטבריה, ובשנת 1967 התגייס לשירות צבאי כלוחם, ובמהלך השנים שירת לתקופות ממושכות כחייל מילואים בחיל הקשר, בעיקר אחרי מלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון הראשונה.

"הוא כל הזמן היה בעשייה"

עם שחרורו משירות סדיר החל לעבוד בעמק הירדן במפעל "ספן" לייצור פורמייקה, ואחרי שנה של עבודה במפעל נקלט כטכנאי ב"בזק" - ובמסגרת זו עבד במשך קרוב ל-20 שנה בטבריה וביישובי הגליל התחתון. בשנת 1972 נישא לאהובה אלמליח, בת טבריה, ולזוג נולדו שישה ילדים.

במקביל, החל להתנדב במשטרת התנועה - פעילות שקיים לאורך 40 שנה. במשפחה זוכרים אותו יוצא, לבוש מדים, למשמרות רבות, מתוך תחושת שליחות ורצון עמוק לתרום. אולם, עם השנים ההתנדבות במשטרה הפכה להיות רק נתיב אחד של פעילות חברתית, והוא החל להתנדב ולתרום לקהילה בעוד ועוד גופים. לקראת שנות ה-90 יצא לפנסיה מוקדמת מ"בזק" וההתנדבות הפכה להיות חלק מרכזי בחייו. הוא הקדיש לכך כמה שעות מדי יום.

עוד בוואלה!

מפעל של אישה אחת: הילדה ממרוקו ששינתה את חייהם של אלפי נזקקים

לכתבה המלאה

בתחילה התנדב במגן דוד אדום, ובמהלך השנים עבר הכשרות רבות ושימש כחובש ונהג אמבולנס. בהמשך הוא החל להתנדב בסניף של עמותת "יד שרה" בעיר. כאדם בעל תבונת כפיים, נקרא אבדלחק לסייע בתחזוקת ציוד רפואי ועם הזמן מונה להיות אחראי על התקנת ותחזוקת לחצני מצוקה בדירותיהם של מאות קשישים בעיר. ב"יד שרה" ציינו כי היה מתייצב לכל קריאה ובקשה להתקנה או תיקון של לחצני מצוקה, והבהירו כי מכשירים אלו הצילו חיים של רבים. לא אחת, קשישים שעבורם הותקנו לחצני המצוקה ביקשו לשלם לו עבור עבודתו, אך הוא תמיד סירב לכך.

"טבריה ואנשיה היו קרובים ללבו והוא אהב אותם". משה ואהובה אבדלחק (צילום: אתר רשמי, -)

במקביל החל להתנדב גם בארגון "איחוד הצלה" כחובש וכנהג, והגיש עזרה רפואית פעמים רבות. "ידו ולבו תמיד היו פתוחים בפני כל אדם", אמר יוסי אוקנין, מנהל "איחוד הצלה" בטבריה. לדבריו, "משה הקפיד להישאר תמיד מעודכן ולשמור על כשירות מבצעית. היה מגיע לכל כנס והשתלמות שהארגון קיים, כדי שיוכל לסייע בעת הצורך. גם כשבריאותו התרופפה והיה לו קשה הוא המשיך להתנדב". לצד פעילויות התנדבות אלו שימש משה אבדלחק כגבאי בית הכנסת המרכזי בעיר, בית כנסת "שבת אחים", והיה נהגו ועוזרו של רב העיר טבריה לשעבר, דוד פרץ.

שגית אבדלחק-עטיה, בתו של משה, סיפרה כי גם כשאביה חלה והתקשה להתנייד בכוחות עצמו, הוא התעקש כי היא תסיע אותו לבתי קשישים שנזקקו להתקנה או תחזוקת לחצני מצוקה. "הוא חשש שלא יהיה מי שיעשה את זה, ושהם יישארו ללא אותם לחצנים חיוניים כל כך", אמרה. "ההתנדבות מילאה אותו כוחות, היא הייתה עבורו כמו אוויר לנשימה. הוא כל הזמן היה בעשייה". היא סיפרה כי כשהלכה עם אביה ברחובות טבריה הייתה זו חוויה יוצאת דופן. "הוא היה אוהב אדם. היה מוכר לכולם ורחש כבוד לכל אדם - ממוכר בשוק ועד לאישיות רבנית חשובה", סיפרה.

"משה היה איש חסד שכל חייו הקדיש למען הכלל ותמיד שם את הזולת בראש", סיפר חבר מועצת העיר טבריה לשעבר, רפאל טרבלסי, שהכיר מקרוב את מפעל ההתנדבות של אבדלחק. "הוא תרם מזמנו, מכספו ומעצמו תמיד שלאחרים יהיה טוב יותר".

"איש חסד ונתינה"

לפני שלוש שנים חלה אבדלחק, ומצבו הגופני החל להידרדר, אך למרות זאת התעקש להמשיך ולהתנדב ככל יכולתו.

אשתו, ילדיו ונכדיו מילאו אותו אושר ושמחה. אחותו, תמר אמיתי, אמרה כי "משה היה אח ובן נפלא. הוא טיפל בהורינו המנוחים במסירות, אהבה וכבוד ובצורה יוצאת דופן". במשפחתו אמרו כי מספר פעמים הציעו לו ילדיו שעזבו את טבריה לבוא ולגור לידם, "אבל הוא לא חשב לעזוב את העיר. טבריה ואנשיה היו קרובים ללבו והוא אהב אותם", כלשונם.

יחד עם בני המשפחה ביום הנישואים. אבדלחק (צילום: אתר רשמי, -)

לפני שלוש שנים הוענק לו תואר יקיר העיר טבריה. "איש חסד ונתינה", נאמר עליו באירוע החגיגי. כשעלה לבמה לקבל את האות הושמע לכבודו השיר "שמחות קטנות" שכתבו מיכה שטרית ועמיר בניון, עם הפזמון הכולל את המילים "יהללוך מלאכים".

בסוף השבוע שעבר הכריעה אותו המחלה והוא בן 72. במוצאי שבת הובא למנוחות בבית העלמין "הזורעים" שבטבריה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully