מחלקת כלי נשיפה בבית המשפט העליון

(בווידאו: בג"ץ דן בעתירות נגד ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן)

תתביישי לך, מירי רגב. אין לך בושה. נכון, בית המשפט העליון החליט לא להרוס את הבית של המחבל שהיה מעורב ברצח דביר שורק. אפשר להתווכח על זה. אבל לטעון שהעובדה שהשופטים הכריעו פה אחד מחשידה אותם?

השרה רגב, ככה לא מדברים נגד בית המשפט. גם כשלא מסכימים עם בית המשפט העליון - מכבדים את פסק דינו ולא מפזרים נגד השופטים אמירות דו משמעיות, בסגנון יאיר נתניהו. מה השלב הבא? תבקשי לעלות על בית המשפט העליון עם שופל? לשרים האלה אין כל בושה.

מתנצל. התבלבלתי. זאת בכלל לא רגב. מי שאמר את הדברים האלה הוא אליהו מצא, שופט בית המשפט העליון בדימוס. בריאיון לרשת ב' רגע לאחר שבית המשפט העליון דחה את העתירות נגד הקמת ממשלת נתניהו-גנץ, הוא אמר את הדברים האלה, לא להאמין, על חבריו לספסל השיפוט בבית המשפט העליון.

התקשיתי להאמין לדבריו של מצא, שטען בקולו שהחלטה פה אחד של שופטי העליון "מחשידה אותם" בכניעה לאיומים. מצא הוא שופט עם ותק מרשים של 33 שנים בשיפוט, שאותן סיים כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. הוא הסתובב במסדרונות בבית המשפט העליון במשך לא פחות מ-14 שנים. כשהשופט אליהו מצא אומר שהוא חושד בשופטים שמגיעים להחלטה פה אחד - כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו מה מצא יודע על שופטי בית המשפט העליון שאנחנו לא - שגורם לו לחשוד בהם.

הדברים של מצא לפיהם שופטים מושפעים מלחצים חיצוניים ופוסקים, לא לפי אמונתם, אלא משיקולים זרים - מטרידה. פסיקת בית המשפט העליון ב-72 השנים האחרונות בכל הנוגע להשפעות חיצוניות על החלטות השופטים - אחידה: שופטים לא מושפעים כמעט מכלום. כל מי שמעיין בפסקי הדין של בית המשפט העליון למד ששופטים משולים למלאכי השרת בכל הנוגע לחשש שיושפעו מדברים חיצוניים להליך השיפוטי. אפילו את עקרון הסוביודיצה ביטלו מכיוון ששופטים אינם מושפעים ממה שמתפרסם בכלי התקשורת על משפטים מתנהלים. נגיד.

אם כך, נשאלת השאלה מדוע, לדעת השופט מצא, פסק הדין שקיבלו שופטי בית המשפט העליון פה אחד מטיל עליהם חשד ששקלו שיקולים זרים והושפעו ממה שקרה מחוץ לאולם. אני מנצל במה זו לפנות, בשם כל עם ישראל, לשופט מצא ולהפציר: כבודו, גלה לנו מה אתה יודע ואנחנו לא. האם 14 השנים בהם כיהנת בבית המשפט העליון גילו לך ששופטים מושפעים מהפרסומים בכלי התקשורת? מהפגנות? מהתבטאויות של פוליטיקאים?

אין לי ספק שאם תחליט לפרסם ספר בסגנון דייל קארנגי, "כיצד לרכוש ידידים והשפעה על שופטים" - הוא יהיה להיט וייחטף מהמדפים בחנויות הספרים כמו לחמניות חמות. גלה לנו בספר איזה לחץ ציבורי משפיע על שופטים - ואיזה לא. גלה לנו אילו ערוצי תקשורת משפיעים על שיקול הדעת של השופטים בכתיבת פסקי הדין, ואילו לא. שנדע. אנשים רוצים לדעת מה עדיף: לחסום כבישים בשער הגיא או לעלות לשידור במהדורות החדשות.

עד שהספר יתפרסם - שמתי לב לעוד דבר מעניין. כשהשופט מצא אמר את דבריו - עוד לא פורסמו הנימוקים של 11 השופטים. ובכל זאת, מצא מיהר לצבוע את כולם בצבע אחד, "מחשיד" וקרא להם "תזמורת חצוצרות". באותו ריאיון חידד מצא ש"הכרעה פה אחד - על פניו לא מתקבלת על הדעת". לא פחות. ואני תוהה אם לא היה נכון לחכות להחלטה של כל 11 החצוצרות, סליחה, השופטים, ולקרוא את הנימוקים לפני שמייחסים חשד כה כבד לשופטים העליונים.

פסק הדין המנומק, שפורסם לאחר הריאיון, כלל קשת מגוונת של צבעים ודעות. לא רק פיקולו וחצוצרות היו שם. הצלחתי לזהות גם שלושה כינורות, פסנתר כנף אחד ושתי דרבוקות. אפשר להתווכח אם המוסיקה נעימה לאוזן אבל כל אחד מהשופטים ניגן בפסק הדין - בכלי נגינה משלו, במקצבים שונים. אני מודה שפסק דין בו כל השופטים מציגים דעות שונות - אינו מחזה נפרץ בבית המשפט העליון ובכלל אבל דווקא במקרה הזה, בו הטיל אליהו מצא דופי בשופטי העליון והביע חשד לגבי טוהר שיקול דעתם - מסתבר שלא היתה לכך הצדקה.

לפני 500 שנה חי באנגליה משפטן, מדינאי ופילוסוף בשם פרנסיס בייקון. "חשדות בין מחשבות הם כמו עטלפים בין ציפורים", הוא אמר, "תמיד הם מעופפים בשעת הדמדומים". ברוח הזמן ניתן לעדכן את המשפט של בייקון ולומר: "חשדות הם כמו עטלפים. ממש כפי שעטלפים עלולים להוביל לחורבן של חברות שלמות - כך גם חשדות לא מבוססים עלולים לחתור תחת מוסדות החברה הדמוקרטית ולהחריבם".

ולסיום, קצת נוסטלגיה. בשנת 1993 קיים בית המשפט העליון שני דיונים בשני הרכבים נפרדים: אחד בעניין השר אריה דרעי, והאחר בעניין סגן השר רפאל פנחסי. פסקי הדין באותן עתירות ריחפו בחלל אולם בית המשפט העליון - במשך כל הדיון בעתירות נגד הקמת ממשלת נתניהו-גנץ.

עברו 27 שנים מאז, ודפדפתי בשני פסקי הדין מתוך סקרנות. גיליתי עובדה מעניינת: בשתי העתירות ישב השופט אליהו מצא. הוא היה אחד משופטי ההרכב המורחב שדן בעניין השר דרעי, וישב גם בהרכב שדן בעניין סגן השר פנחסי.

בשני המקרים קיבל בית המשפט העליון את העתירות פה אחד, ממש כפי שנהג העליון בעתירות נגד ממשלת נתניהו-גנץ. חיפשתי בין הדפים הרבים של פסקי הדין - פיקולו אחד לרפואה, או אפילו מפוחית פה שהשמיעה קול אחר. כלום. שני פסקי הדין ניתנו פה אחד. אז מה תאמרו על זה, קצת מחשיד, לא?

הכותב אריאל עטרי הוא עורך דין