ברגעים של טרגדיה לאומית, מצופה ממנהיג לאחות את השברים ולאחד את האומה. במקרה של דונלד טראמפ, זו הזדמנות לגרוף רווחים פוליטיים ולסגור חשבונות. לטווח הקצר זה עשוי להספיק לו, אבל זה לא מה שיוביל להגלדת הפצעים העמוקים בחברה.
בבואו לתאר את ההפגנות הסוערות במיניאפוליס ובערים אחרות במדינה, שפרצו בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד וגלשו לאלימות ולמעשי ביזה, הוא השתמש בביטוי בעל קונוטציות גזעיות מלפני 50 שנה.
"כשהביזה מתחילה, הירי מתחיל", צייץ טראמפ, לא לפני שציוצו סומן על ידי טוויטר כ"מאדיר אלימות", שעות ספורות אחרי שחתם על צו נשיאותי שנועד להסיר את ההגנה המשפטית מהרשתות החברתיות בעקבות ההתמקדות של טוויטר בכזביו (זה היה יכול להיות ראוי לשבח אם הרשת הייתה פועלת בצורה דומה נגד ציוצים של מנהיגים אחרים בעולם, כמו אלו הידועים לשמצה של המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי).
ארה"ב בוערת - כל הכותרות
בין אם עשה זאת במכוון, או ששמע את הביטוי הזה מתגלגל על לשונתיהם של מגישי רשת פוקס ניוז או פעילים וצייצנים ברשתות החברתיות, טראמפ הדהד את דבריו של מפקד משטרת מיאמי על מהומות שפרצו בעיר 1968 מתוך רקע דומה. העובדה שתקריות ומהומות כאלו ממשיכות לחזור על עצמן במחזורים של כמה שנים גם בחלוף יותר מ-50 שנה, מראה עד כמה אי השוויון והגזענות מושרשים במערכות אכיפת החוק האמריקניות.
האצבע הקלה של השוטרים על ההדק בהיתקלותם בשחורים או במיעוטים אחרים אינה תופעה חדשה והיא אפיינה גם את שנותיו של הנשיא השחור הראשון ברק אובמה. מהומות קשות התחוללו בפרגוסון, מיזורי, ב-2014 אחרי הירי הקטלני של שוטר לבן בנער השחור מייקל בראון. באותה שנה, נהרג בנסיבות דומות לאלו של פלויד אריק גרנר מניו יורק, שנחנק למוות מלפיתת שוטר אחרי שנעצר בשל מכירת סיגריות ברחוב. אירועים דומים לא פסחו על אף אחד מהנשיאים בתקופה שלאחר ביטול האפליה הגזעית בחוק בשנות ה-60. חוקים קל לשנות, לבטל או להעביר, אך תפיסות שגויות, דעות קדומות ואפליה לא משתנות לעתים גם אחרי שנות דור.
יוצא הדופן הוא שאף אחד מהנשיאים הקודמים לא היה נלהב כמו טראמפ לנצל את האלימות ולשלהב את תומכיו. הוא היה יכול לבחור בלשאת הצהרה לאומה בשידור חי, להביע צער על הרג ג'ורג' פלויד, לגנות את המפגינים האלימים ולקרוא לאזרחי ארצות הברית לשלב כוחות בימים אלו. כהרגלו, בחר טראמפ באומת הטוויטר, במתקפת ציוצים חסרת רסן הכוללת לעג לתקיפת כלי תקשורת (CNN) בידי מתפרעים.
בבואו לתאר את אנשי השירות החשאי שבלמו את המפגינים מחוץ לבית הלבן, הוא תיאר אותם בהתלהבות כמי שהפעילו כוח, אף שבפועל, ההיפך הוא הנכון. הם נהגו במתינות, לצד סוכנויות אכיפת חוק אחרות, כדי להימנע מהתנגשות אלימה. זה לא שינה לנשיא, שנרגש לתאר את "הכלבים האכזריים" שהמתינו לאותם פורעים אילו היו מצליחים לחדור למתחם המאובטח היטב.
המראות בארצות הברית חריגים. הפנטגון העמיד בכוננות כוחות של משטרה צבאית למקרה שמדינת מינסוטה, ערש המהומות, לא תצליח להשתלט על הסדר. הממשל מסתמך על חוק שעבר ב-1807, ושהפעם האחרונה שנעשה בו שימוש היה ב-1992 אחרי ששוטרים לבנים שהכו את רודני קינג בלוס אנג'לס זוכו במשפט. אז נהרגו יותר מ-60 בני אדם, בהתפרעויות ממוקדות בעיר, אולם טראמפ שופך דלק למדורה במקום לנסות לכבות אותה עם המבט קדימה, לנובמבר.
הפגנת יד נוקשה נגד המתפרעים יכולה לסגור את השורות במחנה הרפובליקני ואולי אף למשוך מצביעים לבנים עצמאיים, שעשויים להשתכנע מהצהרותיו של הנשיא הרפובליקני בדבר שלטון החוק. ממשל טראמפ קושר את המתפרעים לשמאל הקיצוני, אף שיש עדויות שחלקם מגיע גם משורות הימין הקיצוני. אליהם מצטרף התסכול הממושך מההישארות בבתים ומהנזק הכלכלי של מגיפת הקורונה, שפגעה באופן לא פרופורציונלי בקהילות השחורות וההיספניות בארצות הברית.
אם טראמפ יצליח להשאיר בבית מצביעים פוטנציאליים של הדמוקרטים הבררנים ויוציא לקלפיות, או לדואר, את הרפובליקנים הנלהבים, זה יכול להספיק לו לכהונה שנייה.
יריבו ג'ו ביידן בעיקר נגרר אחריו, ולא מצליח לייצר תהודה משלו, וכשזה כבר קורה, הוא פולט התבטאות גזענית ומטופשת כמו "שחור שמצביע לטראמפ אינו שחור". הוא אמנם התנצל במהרה, משהו שאינו מוכר לנשיא הנוכחי, אך הוא מתקשה לשלהב את מתנגדי טראמפ. בעיה נוספת עבורו היא הכלכלה, גורם מכריע בבחירות בארצות הברית - לפי סקר שפורסם בימים האחרונים, רוב הציבור מאמין שטראמפ מתאים יותר לשיקום המשבר מאשר ביידן.
קשה לראות את המהומות נותרות על סדר היום עוד חמישה חודשים, אך הן מנפקות לטראמפ הזדמנות להסיט את הדיון ממחדלי ממשלו בטיפול בקורונה. תמונות וסרטונים מהערים הבזוזות ככל הנראה ישתלבו בקמפיין שלו, כדוגמה למה שקורה לכאורה תחת שלטון דמוקרטי. בימים שבהם ארצות הברית הייתה צריכה מנהיג מאחד, הציע טראמפ רק ירי במפגינים ושיסוי כלבים אכזריים.
(עדכון ראשון: 18:11)