ונפתח בפינת טריוויה ויקיפדית: ב-17 בנובמבר 1558 אליזבת מלכת אנגליה הראשונה הפכה למלכה; ב-17 בנובמבר 1869 הושקה תעלת סואץ; ב-17 בנובמבר, מדי שנה, מגיע לשיאו מטר מטאורים בשם "לאונידים". ובין ההיסטורי לאסטרונומי, על לוח השנה אפשר כבר לסמן עוד אירוע לעתיד: ב-17 בנובמבר 2021 - הכריז אתמול בנימין נתניהו מעל דוכן המליאה בכנסת - כי הוא מתכוון לפנות את מקומו בכיסא ראש הממשלה.
בהסכם הקואליציוני בין נתניהו לראש הממשלה החליפי ושר הביטחון בני גנץ יש אינספור ערובות וביטחונות שנועדו להבטיח שנתניהו ימלא את חלקו בהסכם הרוטציה, אך מעטים אתמול בכנסת היו מוכנים לשים על זה כסף. גנץ, לעומת זאת, נשמע די אופטימי. "קיבלת את דין הבוחר והחלטת לחלוק עם שותפיי ואיתי את הגה השלטון וקבעת תאריך ליום בו נתחלף", קבע בחגיגיות בנאומו בטקס ההשבעה. באותו רגע נתניהו הזיז את ראשו בתנועה קטנה. רק בעוד שנה וחצי יהיה אפשר לדעת אם הייתה זו עווית טבעית קלה, או שמא סימן לבאות.
בשבוע שעבר, באחת מהשיחות הפוליטיות הקדחתניות סביב הרכבת הממשלה, אחד מבני שיחו של נתניהו העיר כי בהסכמה לרוטציה הוא קבע לעצמו "תאריך תפוגה". נתניהו השיב: "אל תדאג, אני מתכוון להישאר פה עוד שנים רבות". כך שלמרות תאריך התפוגה הרומנטי, שמחזיק את הזוגיות של נתניהו וגנץ, גם אם הממשלה שלהם תגיע ל-17 בנובמבר 2021, הוא עדיין לא הולך לשום מקום. להיפך, אחרי כמעט שנה וחצי של ייסורים ושבוע לפני שהוא מתחיל את משפט השוחד, המרמה והפרת האמונים - הוא מתחיל את כהונתו החמישית בראשות הממשלה כשמצבו הפוליטי אולי חזק מאי פעם. עם קואליציה של 73 ח"כים שמתוכם 35 שרים ועוד עשרות נושאי משרה בממשלה ובכנסת, אף אחד לא ימהר לערער על שלטונו ולוותר על הג'וב.
עוד בוואלה!
גנץ ונתניהו החליפו אתמול הרבה מילים ומחוות ידידותיות, וישבו אחד לצד השני כאילו הם סחבקים מהסיירת, שותפים ביום חגם. כשתאריך היעד בנובמבר 2021 מנצנץ לנגד עיניו של גנץ - הוא יעשה כל שביכולתו כדי לשמור על שקט ולהגיע לעבר המטרה. "הדבר היחיד שמעניין את גנץ זה הרוטציה", אמר אחד ממקורביו בימים האחרונים. "הוא חייב להגיע לראשות הממשלה, זה יהיה הניצחון שלו במסע". נתניהו יהפוך אז לראש ממשלה חליפי, תפקיד חדש שהומצא בזכות שותפו, שמבטיח שגם אם הוא ייאלץ לעזוב את בלפור - הוא ימשיך ליהנות ממנעמי השלטון, על כל המשתמע מכך.
ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי היו יכולים להסכים על תאריך הרוטציה בהסכם ג'נטלמני, אבל הראשון נחשב לאחד החמקנים המתוחכמים אי פעם והשני, בצדק, היה קטן אמונה. לכן, הם הקימו מערכת סבוכה של חוקים והסכמים, ומערכת סבוכה לא פחות של ג'ובים ותפקידים שנועדו להבטיח "יציבות" ושאף אחד לא יוכל לשבש או להפריע לתאריך היעד. כדי להדוף את הביקורת על הממשלה המנופחת בתולדות ישראל, בליכוד ובכחול לבן משננים שוב ושוב ש"לא היתה אלטרנטיבה אחרת", ושהמשרדים והתפקידים עולים פחות לקופת המדינה מבחירות נוספות. בתום 507 יום המשבר הפוליטי הארוך בתולדות ישראל הגיע לסיומו ואפשר בהחלט להגיד "שהחיינו" - אבל מותר גם להגיד "כן, אבל".
אז אין בחירות רביעיות, וזה חשוב שיהיה תקציב מדינה נורמלי בעידן הקורונה, אין ויכוח, אבל המחיר של הממשלה החדשה עשוי להיות פגיעה אנושה באמון הציבורי בפוליטיקה, שגם ככה בקשיי נשימה. מלכתחילה, זו ממשלה שמבוססת על הפרות מגה-דרמטיות של הבטחות לבוחר: גנץ פירק את כחול לבן לטובת ישיבה עם נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים, נתניהו זרק את "ימינה" אחרי שחתמו בשבילו על אינסוף הצהרות נאמנות לבלוק, אורלי לוי-אבקסיס פשוט לקחה את המנדט שלה ועברה לגוש הנגדי ועמיר פרץ הלך בעקבותיה ומצייר בימים אלה מחדש את השפם.
זו ממשלה שמבוססת על פיצולי-פיצולים של סיעות ומפלגות וכן חציות טעונות של קווים שבתירוץ של אידאולוגיה הסתיימו בכיסאולוגיה: לוי אבקסיס, החלוצה, קיבלה את המשרד המכונה כיום מק"ק - המשרד לקידום קהילתי; צביקה האוזר ויועז הנדל כידררו את הכדור הלאה כשפרשו מתל"ם, ועם סיעת "דרך ארץ" התיישבו בתפקידים בכירים בממשלה ובכנסת; פנינה תמנו-שטה עברה מספסלי יש עתיד לחיקו של גנץ ומשם לתפקיד שרת העלייה והקליטה, ורפי פרץ השאיר את בנט ושקד בספסלי האופוזיציה לטובת המשרד לענייני ירושלים "ותשתיות לאומיות".
זו ממשלה עם 35 שרים שיש בה לפחות 11 תיקים מומצאים ועם חלוקות מוזרות של חצאי ושליש קדנציה במשרות הכי שוות. רציפות? משילות? יעילות? את כל אלה יהיה קשה מאוד להשיג בממשלה עם כל כך הרבה כפילויות וחפיפת סמכויות. "מעשה המרכבה היה מורכב מאוד", נתניהו ציטט אתמול את הגשש החיוור. ובכן, התפעול של המרכבה מכאן והלאה עומד להיות מורכב גם כן, וזה עוד מבלי שנדרשנו לעלות המנכ"לים והלשכות לכל שר ושר, בזמן שמאות אלפי אזרחים חוששים למקום פרנסתם. למזלם של 35 השרים ששותפים בממשלה החריגה הזו, בשל הקורונה נחסכה מהם לעת עתה המבוכה של התמונה המשותפת בבית הנשיא, שהיתה יכולה להיות חזקה ממילים. הם עלו בזה אחר זה ונשבעו אמונים בהתרגשות לממשלה, ואף אחד מהם לא פצה פה על מראית העין העגומה.
המקורבים המשודרגים והמפסידים הגדולים
אם לא די בפארסת דחיית ההשבעה מיום חמישי, גם המצעד המבזה של הליכודניקים אל מפתן הדלת בבלפור הגביר את תחושת המיאוס והניתוק. בסופו של דבר, נתניהו הצליח למצוא תפקיד לכל שרי הליכוד המכהנים, אבל בחלוקת השלל התברר מדרג ברור, שאין לו שום קשר למקום שהח"כים והשרים הגיעו אליו בפריימריז, אלא יותר לקרבה לצלחת.
המקורבים היו המשודרגים - יריב לוין יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה במשרד לביטחון פנים, מירי רגב תחלק את הקדנציה בין התחבורה לחוץ, ישראל כץ באוצר - ולאחרים נותר לנהל מסחרה על פיצול משרדים ולקושש פירורים ממה שנשאר. כך נולד התיק המדהים של דודי אמסלם, שבאופן רשמי הוא שר מקשר בין הכנסת והממשלה אבל באותה נשימה קיבל אחריות על הסייבר, רשות החברות ונציבות שירות המדינה, בג'וב שיכונה מעתה ואילך "שר הג'ובים". כך, חצי ממשרד החינוך וחצי ממשרד האנרגיה יעברו לידי זאב אלקין, שיהיה "השר לענייני השכלה גבוהה ומים", ומשרד חדש לענייני התיישבות יחולק בצורה לא ממש ברורה בין צחי הנגבי וציפי חוטובלי.
המנצחים הגדולים של הסבב הם אוחנה, שמהמקום ה-21 בפריימריז טיפס לקרבת נתניהו ולתיק בכיר, וגילה גמליאל, שלמרות התנגדות קשה בבלפור הצליחה להיכנס לתיק ביצועי של הגנת הסביבה. המפסידים הגדולים: ניר ברקת ואבי דיכטר, שנאחזו שניהם בהבטחות שווא של נתניהו וגילו שהם נשארו בחוץ, יחד עם גדעון סער, היריב המיתולוגי. חלוקת התיקים נמשכה עד השבעת הממשלה ממש והקנתה למעמד תחושה חמוצה במקום חגיגית, כמו לימונדה שהופכת חזרה ללימונים.
אם הממשלה החדשה תעמוד בהבטחות שני ראשיה, תתמודד ביעילות עם נזקי הקורונה, תחזיר את היציבות למשק ולכלכלה ותספק ביטחון ושקט לאזרחים, כל הקלקולים בלידה העקומה יהיו בטלים ויישכחו תוך זמן קצר. בסוף, עשייה למען הציבור תהיה חזקה יותר מכל מראית עין: על נתניהו, גנץ, ו-33 השרים שלהם מוטל כעת נטל ההוכחה.