טקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני: "די לשנאה, בואו נחיה בשלום"

עשרות אלפי בני אדם צפו הערב (שני) בטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני, ששודר מתל אביב ומרמאללה. לאור מגבלות הקורונה, האירוע הועבר השנה דרך אפליקציית "זום" עם צופים מישראל, פלסטין ומדינות נוספות ברחבי העולם. הטקס התקיים זו השנה ה-15, ביוזמת תנועת "לוחמים לשלום" ופורום המשפחות השכולות.

"עבור רבים זו הזדמנות לשמוע קול אחר, אופטימי, באשר לעתיד המשותף של הישראלים והפלסטינים החיים כאן", מסרו מארגני האירוע. "טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני נכנס ללבבותיהם של עשרות אלפי משתתפים מישראל, מפלסטין ומהעולם - כאלה שהגיעו להשתתף בו פיזית בשנים קודמות, וכאלה שצפו ויצפו בו וירטואלית השנה".

שליח האו"ם למזרח התיכון, ניקולאי מלדאנוב, ביקש לשלוח ברכה מצולמת, שהוקרנה במהלך הטקס. "במיוחד בתקופה בה כולנו נאבקים באיום העולמי של נגיף הקורונה, ראינו מאבק מול האיום - אך מה שאנו באמת צריכים הוא לראות פלסטינים וישראלים מתאחדים", אמר מלדאנוב. "לא רק כדי להילחם בנגיף, אלא כדי להיאבק למען השלום, ומאבק למען השלום יכול להיות קשה יותר מהדבר שמולו אנחנו מתמודדים היום. האתגרים שבהם עליכם להיאבק היום, גדולים עשרות מונים מבעבר. יש קיצוניים בשני צידי המתרס, יש אנשים המעוניינים בשריפת כל הגשרים בין ישראלים ופלסטינים, אנשים שרוצים לראות את התהום מעמיקה. מה שאתם עושים פועל אל מול הכוחות הללו. מה שאתם עושים הוא באמת עשייה אנושית. אתם הופכים יגון לתקווה, ותקווה לעתיד למען כולנו".

יעקוב א-ראבי, שרעייתו עאישה נהרגה באוקטובר 2018 מיידוי אבנים ליד צומת תפוח, קרא לעצור את השנאה. "אין מילים שיוכלו לתאר את הטרגדיה ואת הכאב שחשנו כולנו לאחר לכתה של עאישה, כאב שאני וילדיי עדיין חיים אותו", אמר במהלך הטקס. "היא נרצחה על לא עוול בכפה, הלכה ולא תחזור - רק בגלל הטינה והשנאה שמביא הסכסוך הנתעב הזה".

א-ראבי ביקש להעביר מסר לחברה הישראלית ולעולם כולו ואמר כי "הסכסוך הזה גובה קורבנות מכולנו, והוא לא מבחין בין לוחמים לאזרחים, בין גברים לנשים, בין מבוגרים לילדים. הוא לא מבחין בין מי שנוטל בו חלק לבין מי שעומד מהצד. הסכסוך הזה מתקיים כי בני אדם מקיימים אותו, ובני אדם יכולים גם להפסיק אותו. אז אני אומר - די לשנאה ולטינה, בואו נחיה בשלום ובאהבה - כי אנחנו, בדיוק כמוכם, אוהבים את החיים ומנסים ככל יכולתנו לחיות אותם".

חגי יואל מקיבוץ רמת רחל, ששכל את אחיו אייל במבצע "חומת מגן" בג'נין כי שני הצדדים צריכים לבוא אחד לקראת השני על מנת שהמצב ישתנה. "אני מסרב להיחשב בוגד, רק כי אני מתנגד לכיבוש. אני מסרב להיות מצונזר, רק כי אני מאמין ששלום הוא חיוני. אני מסרב להיות מוקע מהחברה שלי כי ברור לי ששלום, ורק שלום, יביא למצב של רגיעה ויאפשר לכל מי שחי פה לחיות חיים טובים יותר", אמר. "אני יודע שבשביל ליישב סכסוך, שני הצדדים צריכים לוותר על משהו - כי הרי אם אני אקח את הכול, הצד השני יישאר מתוסכל ומיואש, ומצב כזה דן אותנו למלחמה תמידית".

טל כפיר-שור מירושלים, ששכלה את אחותה יעל בפיגוע בצריפין בספטמבר 2003, אמרה כי "אני רוצה שנראה גם שסביב לנו קרו וקורים עוד ועוד אסונות כאלה, ושהחובה שלנו היא למנוע אותם. לעשות כל שביכולתנו כדי למנוע אותם. להבטיח שאף אחד לא ייקרע כמו שאנחנו נקרענו. להבטיח שנחיה לא בעולם שבו אנחנו מבקשים להביס ולחסל, לרמוס ולנצח - אלא בעולם שבו אנחנו מנסים להועיל זה לזו, להחזיק זו את זה". לדבריה, "אני מאמינה שיכולה להיות כאן חברה שמאפשרת את זה. חברה שלמרות כל הסתירות והאסונות מקיימת את הערכים שלאורם הוקמה המדינה הזו. גם אם לא תמיד יישמנו את הערכים האלה הלכה למעשה, וגם אם האפשרות לנהוג לפיהם ולהנחיל אותם הלאה נראית לרגעים רחוקה מאוד. אני רוצה שנזכור ששוויון טוב מאפליה. שפיוס טוב מנקמה. שחיים טובים ממוות".

יוסרא מחפוד ממחנה הפליטים אל ערוב שליד חברון, ששכלה את בנה עלאא שנהרג בידי חיילי הצבא בשנת 2000 כשהיה בן 14 אמרה כי יש ללמד את הדור הבא לחדול את האלימות. "על אף כל הקשיים שחוויתי, אני עומדת מולכם היום כשבפי מסר של תקווה. בימים הראשונים לאחר הטרגדיה שפקדה אותי, היה בי צורך גדול לנקום, לעשות משהו שיצנן את האש שבוערת בתוכי, ולא ידעתי מה לעשות עם זה", אמרה. "המפגש עם הורים שכולים מהצד השני לימד אותי שהכאב שלהם זהה לכאב שלי, ואת הרצון לנקמה החליפה ההבנה שעדיף לפעול למען שלום, ולא למען המשך האלימות". מחפוד פנתה לאמהות הישראליות ואמרה כי "השכול הוא אותו שכול, והכאב הוא אותו כאב. היום יותר מתמיד אנחנו רואות כמה חשוב לפעול ביחד. בואו נחנך את ילדינו להימנע מאלימות ולפעול למען שלום - וכך נשים סוף לשפיכות הדמים. כי עד כאן! מספיק!".

המשורר ד"ר סמי שלום שטרית, אמר כי אפשר לדמיין עתיד טוב יותר. "למרות הציווי לשמור מרחק ולא לגעת זה בזה, נראה שמעולם לא היינו קרובים יותר וקשורים בגורלנו המשותף: נגזר עלינו לחיות יחד על חלקת הארץ הזאת. חובה עלינו למצוא את הדרך - למען ילדינו", תיאר. "אני כותב את הדברים בביתי בשדרות, עיירה דרומית מוכת טילים ורקטות שיש בה רבים לא יאהבו את השתתפותי בכנס הזה. גם בעיר הולדתי אשדוד לא יאהבו זאת. וגם ברמאללה ולמען האמת, וכך ברוב רובה של החברה הישראלית. אבל יש שחושבים אחרת - אם בליבם ואם בגלוי. זאת התקווה וזאת בדיוק הסיבה שהביאה אותי לדבר כאן. כדי לעורר שאלות, לעורר ספקות, לערער על הידוע". ד"ר שטרית הוסיף כי "בינתיים, השמים מעל עזה ושדרות שקטים ונקיים שבועות רבים. גם הגדר שקטה וכמו נראית מיותרת. אך כולנו יודעים שלא נוכל לסמוך על הקורונה לנצח. אנו זקוקים לאומץ לב. כמו זה שאתם מפגינים בהתכנסות הזאת. אתם באומץ לבכם מאפשרים לכולנו לדמיין עתיד אחר, כי אתם מגלמים את התקווה".

הטקס שולב בקטעים מוזיקאליים ובהקראות על ידי יוצרים ואמנים. בין המשתתפים אחינועם ניני בביצוע ל"שיר משמר" של נתן אלתרמן, מירה עוואד בביצוע לשיר "ריטה" של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש, השחקנים ליאורה ריבלין ומכרם חורי בביצוע קטעים מומחזים מיצירותיו של חנוך לוין, אלי מגן ועדי רנרט בביצוע קליפ ובו חידוש לשיר "בדיוק כמוך" של שלום חנוך. כמו כן, כמדי שנה, מקהלת ראנה הופיעה בביצוע דו לשוני לשיר "חד גדיא". את האירוע הנחו פעילי תנועת "לוחמים לשלום", מיה כץ ואוסמה עליוואת.

יום הזיכרון המשותף מתקיים בכל שנה במקביל לטקסים הממלכתיים בארץ. על פי המארגנים, "הבחירה במועד זה מבקשת לזכור ולהכיר בכאבם של שני הצדדים בסכסוך, ולהזכיר שמלחמות אינן גזירת גורל נצחית וכי דרך הנקמה לא תחזיר את אהובינו לחיים, אלא תביא לשנאה ושפיכות דמים". לדברי המארגנים, "הטקס המשותף מבקש לזרוע תקווה בקרב שני הצדדים, ובמיוחד בקרב אלו ששילמו את מחירו הכבד של הסכסוך, ולשים קץ למלחמות שגבו את חייהם של אהובינו ויקירינו".

(עדכון ראשון: 21:32)