"אם המדינה לא תעזור לנו בעיבוד שטחי החקלאות, נאלץ לפשוט רגל"

אורה גפני, בת 67, ואפרים גפני, בן 69
הורים לשלושה ילדים: גלעד (44), מואב (39) ולי (33)
תושבי כפר הס

אורה ואפרים הם הבעלים של "חוות גפני" - משק חקלאי לגידול פרחים

אורה: "כשהתחיל המשבר היינו בשוק נוראי. הכול נסגר בבת אחת. הבורסות, השווקים המקומיים, כאילו ירד מסך והפסיקו את כל ההזמנות. אנחנו עומדים בפני הקטיף של כל הפרחים שלנו באביב המוקדם. ניסינו לייצא את הפרחים שלנו ללא הצלחה - הטיסות והתמחור התעכבו, והמחירים שנתנו לנו היו מאוד נמוכים. נוצר מצב שחלק גדול מהיבול לא נקטף ונשאר בשטח. עכשיו צריך לגזום לו את הענפים כדי שיתחדש, לרסס ולטפל במשך שנה שלמה בשביל שנה הבאה, וזה הכל כסף".

אפרים: "בשנים האחרונות עברנו מגידולי מסה לגידולי נישה, ויש לנו הסכמים עם מתווכים ולקוחות בלעדיים בכל העולם. איכשהו יצא ש-60% מהעונה שלנו היא מ-15 במרץ עד 15 במאי, וכל השנה מגדלים בשביל זה, עיקר העבודה היא בעונה הזאת. ב-15 במרץ הפילו את המסך. הגדלנו את כמות העובדים והפועלים כדי להיות מוכנים לקטיף ולשיווק, ובבת אחת חתכו לנו את זה. על המקום שחררנו את העובדים הפלסטינים והתאילנדים, את חלק מהעובדים שלנו שלחנו לקטיף הדרים, ונשארנו עם שני עובדים מתוך 16, בשביל קודם כל לחתוך את ההוצאות. הכול נעצר, אין הזמנות, אין לקוחות, אין כלום".

"עכשיו לאט-לאט דברים מתחילים לחזור, אבל לא למחירים שהיו. השוק באירופה התחיל לקלוט 30% מהכמות הרגילה, והיום אנחנו קוטפים חצי מהיבול בחצי מהמחיר. יש לנו לקוחות ביפן ובטייוואן שמשלמים מחיר מלא, אבל אי אפשר להטיס פרחים לשם כי אין טיסות. יש כל מיני טיסות ביניים במחיר של פי שלוש ממחיר הטיסה הרגיל, וזה ירד מהפרק, מה שנשאר זה רק השוק בהולנד, שקונה בחצי מחיר. המשמעות היא שחסרים מיליון שקלים פדיון, אנחנו לא אסם ולא חברה טייקונית, אנחנו משק חקלאי פשוט שמנהלים אותו כבר הרבה שנים. אנחנו משתדלים לעשות כמיטב יכולתנו, אבל אי אפשר לעמוד בחוסר פדיון. אם השקענו כל השנה וגידלנו בעיקר פרח שעווה שקוטפים אותו פעם בשנה, אז אני צריך לגדל אותו עכשיו שנה שלמה בשביל לקטוף את הגל של שנה שעברה".

אפרים: "קיבלתי 1,901 שקלים מהמדינה, המענק לעצמאים. אורה לא קיבלה כי חשבון הבנק שלה לא הוסדר במס הכנסה, וייקח זמן עד שזה יוסדר והיא תקבל את 1,900 השקלים. עכשיו נקבל את הפעימה השנייה, שזה 3,000 שקלים - בערך 3% מעלות המים שאנחנו משלמים, בלי קשר לעובדים. זה בדיחה, זה טוב לספר שסוגר את המספרה שלו לחודשיים ואין לו מה לאכול, בשבילנו זה כלום. אם אני מתגלגל עם הבנקים, אני צריך לשלם להם את מה שאני לא יכול לשלם כי לא קטפתי את היבול. אני מקבל אשראי להון חוזר, כדי שיהיה לי כסף לשלם את כול ההוצאות של השנה, ואז בקטיף אני מחזיר את זה, אבל אם אין קטיף ממה נחזיר את זה? צריך לקחת עוד פעם בשביל עוד שנה".

אורה: "אם המדינה לא תעזור לא נוכל להמשיך לעבד את השטחים, אנחנו פשוט נצטרף לפשוט רגל, כי חייבים כסף. באופן כללי, מדינת ישראל בשנים האחרונות עשתה כל מה שהיא יכולה כדי לפגוע בחקלאות, אגרות מופרזות לעובדים זרים בשביל שישראלים יבואו לעבוד, בכל תחום שאפשר המדינה מקשה. לא ראינו שבעקבות הקורונה יש איזה שינוי, פתרון, כיוון לשנות משהו בתחומים האלה, להפסיק להפריע ומעבר לזה גם לראות במה היא יכולה לעזור. בשנים האחרונות לא עניינה החקלאות את השרים הממונים עליה, הם היו פוליטיקאים שדאגו סקטוריאלית לקבוצות שלהם. מי שמצבו היה איתן קודם יש לו סיכוי לשרוד ולהמשיך, מי שלא נפל על החודשיים האלה של העונה, שגמר את הקטיף שלו בפברואר או במרץ ימשיך לשנה הבאה. מי שמגדל פרחים שהמסה שלהם באביב לא יוכלו להמשיך".

אפרים: "זה פשוט דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. הייתה התארגנות של מארגני הפרחים לתיעוד הנזקים, הנזקים תועדו והועברו למשרד האוצר והחקלאות ובינתיים הדבר נמצא בדיבורים. אני מצפה שיזרימו כסף, ואם לא אז נצטרך לסגור את המשק. כמו בכל דבר, החזקים ישתלטו על השוק - כמו אצל רשתות השיווק, אותו הדבר יהיה פה, תהיה תקופה של מחסור".

אורה: "המשקים החקלאיים מפרנסים מסביבם מערכת מאוד גדולה של עובדים, אי אפשר להתעלם ממנה. אנחנו עוסקים בחדשנות, מה שמוביל את מדינת ישראל בעולם, וכל הסקטור של המשק החקלאי יפגע אם המדינה לא תכניס יד לכיס כדי לסייע לחקלאים להתמודד עם המצב".

אפרים: "אנחנו עובדים רגיל לגמרי, אנחנו מוגדרים כחיוניים. מבחינת השיווק לא, אבל את אף אחד לא מעניין שאני מוכר בחצי מחיר או קוטף חצי כמות. באופן כללי ההנחיות לא משפיעות עלינו ישירות, אבל לדעתי הלכו לקיצוניות רחוקה מדי, כי אי אפשר להרוס מדינה שלמה בשביל שלא ימותו אלף איש. אני בדור של הסיכון, אבל המדינה יותר חשובה ממני. 70% משוק הפרחים זה מלונות, מסעדות ואירועים. ברגע ששלושת הגורמים האלה לא קיימים נשארים רק משקי הבית, אז בשוק המקומי אין למי למכור כי השוק מת. למזלנו בעולם לא כל כך סגור כמו בארץ, אבל בגלל שהביקוש יורד ההיצע מוריד מחירים. אלה עדיין החלטות של המדינה, והמדינה צריכה לעמוד מאחורי המשמעויות שלהן, מישהו צריך לשלם על הנזקים האלה".

אורה: "ההנחיות האלה היו טיפה קיצוניות. הם סגרו את המשק באופן טוטאלי, גרמו לנזקים והפסדים מאוד גדולים, גם אני אמכור חלק מהפרחים אני עדיין אהיה בהפסד מאוד גדול. כולנו חיים בחוסר וודאות, לא יודעים לאיזה כיוון השוק יתפתח, מה יקרה בקיץ, האם הקורונה תחזור בחורף. זה מחזיר אותנו לחוסר ביטחון גם בקבלת ההחלטות שלנו, אנחנו מאוד חוששים".

נפגעתם כלכלית ממשבר הקורונה ומעוניינים להשתתף במדור? מוזמנים לפנות אלינו במייל: danayark24@gmail.com