"המדינה מנעה מאיתנו להתפרנס - ואז הפקירה אותנו לגורלנו"

נועם חן בן ה-47, וצאלה חן בת ה-44
הורים לשלושה ילדים: שיר (16), יהל (15) ויהב (8)
תושבי ראשון לציון

נועם הוא מתופף ונגן כלי הקשה. הוא חבר בלהקת "טיפקס", ומופיע יחד עם שם טוב לוי. נועם הוא גם בעל עסק בשם "טאנטרה" להשכרת ציוד לאירועים
צאלה היא מנהלת כספים בחברה בתחום הרכב

צאלה: "מפורים הבנו כבר שזה לא הולך לכיוונים טובים. אצל נועם הרגשנו את זה בשנייה, החיים נעצרו, עוד לפני שהיו הגבלות כבר בוטלו לו הופעות ואירועים. פתאום מצאנו את עצמנו חושבים, אני הולכת להיות המפרנסת היחידה, וגם אני לא יודעת מה הולך להיות עם החברה שלי. מדובר בענף הרכב, לא איזה ענף חיוני שאם לא יזמינו רכבים אז הוא יקרוס. פתאום צריך לשנות פאזה ולחשוב איך נעבור את הדבר הזה".

"אצלי כינסו את כל המנהלים כדי להבין מה קורה. לשמחתי ומזלי נשארתי מהבודדים והמעטים שעובדים, גם בגלל התפקיד וגם בגלל הידע שלי. אבל זה לא היה פשוט. מחברה גועשת ורועשת פתאום להיות עם כמה בודדים בבניין ולטפל בכל החברים שיצאו לחל"ת, זה היה קשה. לא היה לי זמן לחשוב מה יהיה איתי, מצד אחד את עסוקה, מצד שני זה לחיות כל יום ביומו, את לא יודעת איך נעבור את היום הזה, מה הולך לקרות במקום העבודה שלי. להעביר את היום בלי להיכנס יותר מדי לחרדות - אין דרך אחרת".

נועם: "אצלנו הכל התבטל בבת אחת. הייתה לנו הופעה מתוכננת בחברת וויז של טיפקס שהתבטלה, וגם כל ההופעות קדימה, גם בחברת הציוד כל האירועים בוטלו. סדר היום שלי השתנה לגמרי: ממציאות עמוסה, פתאום כל השעות שלי התפנו. אני מכין הרבה אוכל עם הילדים ואנחנו עושים ביחד פעילויות. בניתי לבן שלי מתח בגינה ואנחנו מתאמנים. עם טיפקס אנחנו עושים פגישות בזום כל הלהקה, לפעמים מקליטים דברים ביחד, ככה מרחוק, אבל כולנו באותה בעיה. בתחום של האירועים אנחנו לא רואים אופק. מתי נחזור לפעילות? גם שהמשק יחזור לפעילות תהיה בעיה, כי ההופעות הן התקהלויות במקומות סגורים כמו אולמות. עד שנגיע לשגרה כמו פעם זה נראה מאוד רחוק ובלתי אפשרי".

"להמציא את עצמנו מחדש זו גם בעיה, כי זה מה שאנחנו יודעים לעשות, אנחנו לא יודעים לעשות דברים אחרים. אנחנו מנסים לשמור על המורל בזה שאנחנו מקליטים קליפים, עכשיו הקלטנו קליפ למימונה במקום הופעה שהייתה צריכה להיות לנו בבארבי, ומנסים לשרוד את זה. במסגרת הזמן הפנוי הפכתי ללוחם צדק בקבוצות של עצמאים, ואפילו הייתי חלק ממרד מיסים. זה מתסכל אותי מאוד לשלם למדינה כל כך הרבה שנים, וברגע האמת אני פשוט לא מקבל מהם שום דבר והביטוח הלאומי לא באמת מבטח אותי".

צאלה: "אני מנסה לא לחשוב יותר מדי על המחר או על עוד שבוע, אלא רק על אותו יום. נקטנו בכמה אמצעים כמו להקפיא את המשכנתא כדי לקנות לעצמנו זמן, כי אנחנו לא יודעים כמה זמן המשבר הזה יימשך. צמצמנו הכל למינימום מבחינת הוצאות לא הכרחיות, שום דבר למעט אוכל וחשבונות שהם בגדר חובה. אם לא תהיה לנו ברירה ניאלץ להיעזר במשפחה".

נועם: "קודם כל המדינה מנעה מאיתנו לחלוטין להתפרנס, אין לנו שום אפיק שאנחנו יכולים להתפרנס ממנו. דבר שני, גם אין לנו דמי אבטלה כי אנחנו עצמאים. רובנו, בגלל שאנחנו אנשים נשואים עם משפחות, עברנו את התקרה לקבלת מענק. אנחנו למעשה הופקרנו לגורלנו וצריכים להתמודד עם המצב הזה לגמרי לבד. הגשתי בקשה למענק ואני לא זכאי לכלום כי הם מחשבים את ההכנסה של שני בני הזוג ביחד. יש להם קריטריונים שאי אפשר לעמוד בהם בכלל. זה המצב של הרבה עצמאים שמצאו את עצמם נזרקים כי המדינה קבעה קריטריונים בלתי אפשריים. או שאתה צריך להרוויח מעט, או שאם הרווחת הרבה - אז 'שלום ותסתדר לבד'. מה שמעצבן אותי, זה שאני משלם כסף למדינה במשך 25 שנה. מעולם לא ביקשתי יום מחלה אחד ולא דמי אבטלה, ועכשיו במצב כזה שהמדינה מונעת ממני להתפרנס. לפחות שתדאג לי במשהו, ולא תזרוק אותי בצורה כזאת".

צאלה: "המענק לילדים הוא הדבר היחיד שקיבלנו, וזה מספק לנו אפשרות לשלם את הקניות לבית לשבוע וחצי. הקפאנו את המשכנתא והקפאתי את החזרי ההלוואות שלי. שנינו מפרנסים, ומשפחה ממוצעת בישראל בלי הוצאות מעל הפופיק, צריכה מינימום של סכום כדי לקיים את עצמה. כל עוד המצב בחוץ הוא כזה, וזה לא שאת יכולה לצאת לבלות ואין לך הוצאות, את צריכה להוציא רק את ההכרחי, אולי נוכל לשרוד חודש כל עוד אני עובדת. אבל אני לא יודעת מה יקרה איתי, זה יכול להשתנות תוך שבוע".

נועם: "אני לא מפחד מהזמן הקרוב, אלא מה יהיה עוד שלושה ארבעה חודשים - להגיע למצב שלא נחזור בכלל לפעילות. זה לא משהו שתלוי בי בכלל. כל ענף האירועים הוא הענף הכי פגיע במשק, אנשים מוותרים על תרבות כשאין להם כסף, הם יעדיפו לקנות אוכל מאשר לצרוך משהו תרבותי. גם מבחינת המדינה, עם כל ההגבלות, אין סיכוי להופיע כמו פעם. כדי שהופעה תהיה רווחית צריך קהל של מאות אנשים לפחות, מדובר במערכת גדולה שמפרנסת כל כך הרבה אנשים וזה הרבה הוצאות. אי אפשר לעשות הופעות של 30 איש ולהתפרנס מזה, בטח לא ללהקה כמו טיפקס כשמדובר במערך שלם של עשרות אנשי צוות".

נועם: "תלוי את מי שואלים - אם שואלים את הנשיא או ראש הממשלה, זה לא כל כך ברור להם. עוד לפני שהנחו להיכנס לבידוד, אמרתי לילדים שלי לא ללכת לבית הספר וידעתי שזה יהיה המצב. אנחנו כלואים בבית חודש וחצי, הילדים לא זזים לאף מקום, אני ממש לא פוגש חברים ולא פוגש אף אחד, מקווה שישארו לי חברים אחרי המשבר. אני חושב שיש מי שהקורונה דווקא מסייעת לו. כל העניין של תקנות החירום נותנת הרבה כוח לשלטון, כמעט אירעה פה הפיכה שלטונית. העובדה שנותנים לשב"כ לעקוב אחרי אזרחים, ועושים צעדים שהם לא דמוקרטים בחסות המגיפה - זה טוב לשלטון. טוב להם שאנשים מפחדים, כי שאנשים עסוקים בהישרדות קל יותר לשלוט בהם".

צאלה: "הרבה פוליטיקה, כי ככה זה מרגיש. אני בן אדם של מספרים, יש לי חשיבה לוגית - אם קוראים את שיעור התמותה ב-2004, מתו יותר אנשים בעולם. אם מסתכלים נטו על המצב, אז נכון, יש מגיפה. גם יש אוכלוסייה מסוימת שנמצאת בסיכון, ואפשר היה לטפל בזה אחרת. צריך לרכז כל עיר ולהתמודד אחרת עם המצב, ולא להשבית משפחות ומדינה שלמה ולא להשבית תרבות ואומנות".


נפגעתם כלכלית ממשבר הקורונה ומעוניינים להשתתף במדור? מוזמנים לפנות אלינו במייל: danayark24@gmail.com