המשפחות השכולות התבשרו הערב (שלישי) על החלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לאסור על ביקורים בבתי העלמין ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. רבים מהם אמרו כי הם מצטערים שלא יוכלו להתייחד עם קרוביהם שנפלו, כמדי שנה - אך מבינים את הנסיבות, נוכח החשש מהדבקה המונית בנגיף הקורונה.
יו"ר בית יד לבנים, אלי בן-שם, בירך על עצם קבלת ההחלטה, אחרי שמוקדם יותר מתח ביקורת על היעדר ההנחיות הברורות. "זו החלטה שאנחנו המלצנו עליה - דרשנו שיהיה סגר כללי", הדגיש בן-שם. לדבריו, "הרוב הגדול של המשפחות מסכים עם ההחלטה הזאת. אין ברירה. רוב המשפחות זה אנשים שחצו את גיל ה-70. כולנו באוכלוסיית הסיכון. להגיע לבית קברות כמו הר הרצל, שיש בו 4,000 קברים, זה קהל של 16 אלף אנשים. זה לא מעשי. בדקנו את זה, הפכנו כל אבן".
"הילדים שלנו למעלה לא יכעסו עלינו", הוסיף בן-שם. "הסיסמה היא שבמותם הם ציוו לנו את החיים. אני רוצה שהמשפחות השכולות ימשיכו לחיות".
לקריאה נוספת:
לדבריו, יש 22 הורים שכולים שנדבקו בנגיף הקורונה, ואחד מהם - ניצול שואה ואב שכול בן 93 - אף מת ממנו. "אנחנו במציאות מאוד קשה. הרוב הגדול מכבד את החוק. אם יהיו בודדים שלא יקבלו את החוק, אני מצטער בשבילם".
רחל טייב, אחות שכולה, נותרה חלוקה בדעתה בנוגע להחלטה החדשה. "אני מבינה שבגלל המצב אי אפשר", אמרה רחל, שאחיה שלמה אברג'יל נרצח בפיגוע בשנת 1983. "זה היום שהכי מאחד אותנו וזה קשה. זה יום שבו אנחנו נפגשים ומספרים על אחי. זה מאוד קשה שלא יהיה לנו את זה, אבל המצב כנראה מצריך את זה. אני מבינה שבגלל הקורונה לא נותנים, אבל זה יהיה קשה".
לאור העלייה במקרי ההדבקה בנתיבות, טייב הדגישה כי היא "מקבלת באהבה ובהבנה שלא ניתן לעלות לבית העלמין ביום הזיכרון. אדליק נר לזכר אחי היקר, בבית, כמו כל עם ישראל, ואמן שיבואו ימים טובים יותר ונחזור להתייחד ולתייחד עם יקירנו".
"יום הזיכרון הזה - של האזרחים"
האב השכול חיים צמח סיפר מדוע תחסר לו העלייה לקבר של בנו, עוז, שנפל במלחמת לבנון השנייה. "הקפדנו ללכת כל שנה להר הרצל, להגיע לשם ממש מוקדם בשמונה וחצי בבוקר, בשביל לפגוש אנשים שאין להם את העוצמה הנפשית לפגוש אותנו ביום-יום", שיתף. "יום הזיכרון הוא יום שאנשים מתכנסים בתוך עצמם ואוזרים אומץ לפגוש משפחות שכולות. אנחנו מתעקשים להגיע לשם כי כל החברים של עוז מגיעים ועושים לו מסדר מפקד. זה משהו שאי אפשר לתאר. זה מרגש ברמות שאנשים לא שוכחים".
הוא הוסיף כי "כל יום זיכרון בשבילנו. אני חושב שיום הזיכרון הספציפי הזה צריך להיות של האזרחים, שעוסקים בשגרה השוחקת היומיומית. אנחנו אנשים שומרי חוק. אני מניח שאם אעלה לא יעשו לנו כלום, אבל אני לא אקח את הסיכון הזה, כי הקורונה היא אויב בלתי נראה. עוז נלחם באויב שידעו על קיומו וידעו איפה הוא נמצא וקיבל על זה עיטור. בהתנהלות האזרחית יש רפיסות שאנחנו נחטוף עליה. אם ילד בן 20 לקח אחריות ונפל בקרב גבורה בבינת-ג'בל, ביום האחרון של הלחימה, אז מה זה בשבילנו לשמור על החיים של אחרים ולא להגיע פעם אחת להר?".
לדבריו, האזרחים אינם מקפידים על ההנחיות. "נדרשת מאיתנו אחריות אישית. לא רק מאיתנו, אלא גם אחריות לילדים שלנו. עם כל הרצון שלנו לפגוש את החברים שלו, את החיילים שלו, המפקדים שלו, ולהיות שם, אנחנו מבקשים מהחברים שלו לא להגיע להר. אם מישהו רוצה להיות איתנו בקשר, אפשר לעשות איתנו את זה דרך הרשת והזום".
"החגים מאוד קשה לנו", שיתף חיים צמח. "חג הפסח הוא הכי קשה, כי זה הכיסא הריק. השנה לא ראינו את הילדים והנכדים ותמיד ביום הזיכרון כולם מגיעים. גם זה לא יהיה והקושי כפול ומכופל. אבל אנחנו מוכנים לחרוק שיניים ולספוג את זה".
איילה מניקר, שאיבדה את אחיה עידן באסון המסוקים, סיפרה על תחושותיה לקראת יום הזיכרון הקרוב כי "זה מוזר מאוד". בתור מי שחיה כאחות שכולה מגיל שבע, אמרה איילה כי "הכול ביום הזיכרון ברור לנו מי מגיע. החברים של אחי מהצבא ומבית הספר תמיד איתנו. והשנה נהיה רק המשפחה המצומצמת. זה לא יום רק של המשפחות השכולות, אלא של החברה הישראלית, וכל אחד יהיה עם הכאב שלו בבית לבד. אני חושבת על החברים של אחי, שזה היום שבו הם איתנו, ועכשיו הם יהיו לבד עם הכאב והזיכרונות. זה יהיה מוזר שכל המשפחה המורחבת והחברים לא יהיו".