לחץ לא לגיטימי, מניעת זכויות, וחקירות שלא תועדו בניגוד לחוק. תמלילי החקירות של אירוע ירי בכפר קאסם, שבו נהרג נער בן 15 ותלמיד נוסף נפצע באורח קשה, חושפים כיצד נחקרו נערים שנחשדו ברצח. העדויות על האירוע נפסלו בבית המשפט, ושלושה מהקטינים זוכו, אך אחד מהם שכבר הורשע יושב בכלא מעל לעשור. כפי שנחשף בוואלה! NEWS בשנה שעברה, אותו נער הגיש בקשה למשפט חוזר. המדינה מתנגדת לעריכת משפט חוזר, ובימים אלה הנושא ממתין להכרעתו של שופט העליון ניל הנדל.
האירוע בגינו הורשע יוסף (שמותיהם של כל הנאשמים בדויים), אירע סמוך לכפר קאסם בצהרי יום חמישי 8 באוקטובר 2009. עשר יריות מרובה קלצ'ניקוב שנורו מהמארב, חדרו לאוטובוס שהסיע תלמידים בחזרה מבית הספר. מהירי נהרג אמג'ד שהאוואנה בן ה-15, ותלמיד נוסף נפצע באורח קשה. לפי כתב האישום, ארבעה קטינים תושבי ג'לג'וליה הם שעמדו מאחורי הירי, והוא בוצע כנקמה על קטטה עם כמה תלמידים מכפר קאסם - בהם שהאוואנה עצמו.
כבר ביום הרצח נעצרו שלושה נערים - יוסף, דאוד ומוסא. בהמשך ייעצר גם איברהים. דאוד, שהיה אז בן 16, סומן על ידי החוקרים כחוליה החלשה, ואכן בסופו של דבר רוב כתב האישום יתבסס על דברים שמסר לחוקריו. הוא נעצר בשעות הערב ונכנס לחקירה שלפי החוק, כמו כל החקירות בתיק, הייתה חייבת להיות מתועדת בווידאו. היא לא תועדה, לטענת המשטרה בגלל תקלה טכנית. היעדר התיעוד, או בלשונו של בית המשפט "התשאול הנעלם", חזר על עצמו כמה פעמים בתיק. השופטים כינו את הפרקטיקה הזו "הפרת חוק מכוונת".
לקריאה נוספת:
החקירה הראשונה נמשכה כשעתיים וחצי, אך רישום דבריו של דאוד על ידי החוקר אבי מונקר החל רק 45 דקות לאחר שנכנסו לחדר. התוצר היחיד של אותה חקירה הוא עמוד וחצי בעברית מפיו של החוקר אבי מונקר, ללא חתימתו של דאוד. מיד לאחר מכן התבצעה חקירה נוספת על ידי החוקר אילן לוי. גם היא נערכה בעברית - שפה שדאוד שולט בה בצורה חלקית, וגם בה לא הוסברו לדאוד זכויותיו על פי חוק.
לאחר חצות באותו יום, הוכנס דאוד לחקירה ב"תא ההמתנה" - חדר קטן וצפוף ללא חלונות שאינו מיועד לחקירות. הוא נחקר על ידי מונקר ולוי ביחד, כשהוא אזוק בידיו וברגליו. החקירה אינטנסיבית ביותר, וגם בה דאוד לא הוזהר כי הוא חשוד ולא יודע על זכויותיו. בשלב מסוים הוא כובש את פניו בידיו ופורץ בבכי.
למחרת ביצעו החוקרים תרגיל חקירה, והפגישו ברכב בין דאוד לבין ג' - צעיר נוסף שהיה חשוד באותו שלב במעורבות ברצח. השניים הושארו לבדם ברכב והוקלטו בסתר, בתקווה שיאמרו זה לזה אמירות מפלילות. בפועל, השיחה הלכה לכיוון אחר.
ג: זאת הפעם הראשונה שאני נכנס לתחנה
דאוד: גם אני
(שתיקה)
ג': אתה יודע איך הבנאדם ככה מתעצבן ולא יודע מה הוא יכול לדבר...
דאוד: אה... אני לא יודע מה אני אדבר...
ג': אני עדיין לא (לא ברור) ביקשתי...
(שתיקה)
דאוד: אבל יא זלמי (ביטוי בערבית דומה ל"אחי", ד"ד) זה לא אנחנו מי שרצחנו יא זלמי... איך אומרים שזה אנחנו?
ג': אין לי מושג, מה הוא אמר לך כי אתה אחד מהם?
דאוד: כן. לא, הוא אמר לי כי אתה זה שרצח אותו...
(שתיקה)
דאוד: הוא אמר לי כי אתה ביצעת רצח... מה זאת אומרת הוכחה?
ג': בעברית?
דאוד: אני רוצה להגיד לו שיביא לי את ההוכחה אבל אני לא יודע איך אני יכול להגיד לו את המשפט הזה.
"אבל אין לנו קשר לזה, הרי אין הוכחה"
במקום להתוודות על הרצח כפי שקיוו החוקרים, השניים מכחישים קשר אליו, ודאוד גם מתוודה כי הוא מתקשה להעביר לחוקרים דוברי העברית את כוונותיו. אלא שכלל לא ברור כמה מתוכן השיחה עבר לצוות החקירה בזמן אמת: כדי לתרגם את השיחה בין שני הנערים מערבית לעברית, נעזר הצוות בחוקר בשם אליאס מושרקי. בחומר החקירה אין שום מסמך ממנו ניתן ללמוד אילו חלקים בשיחה תרגם מושרקי וכיצד תרגם אותם. תמלול השיחה המלא והמתורגם נעשה רק שבועות לאחר מכן. בינתיים הוגשו כתבי האישום בתיק - על בסיס התקצירים והמזכרים בלבד.
למחרת הפגישו השוטרים שוב בין ג' לבין דאוד, הפעם בחדר החקירות. הם שוב השאירו אותם ללא השגחה כדי לראות מה תעלה השיחה ביניהם, וכמו ביום שלפני כן - שוב הופקד החוקר מושרקי על התרגום. בניגוד לתרגיל החקירה שבוצע יום לפני כן, הפעם מושרקי כתב מזכר שחושף פערים גדולים בין מה שנאמר בחדר למה שנמסר לחוקרים בזמן אמת.
התקציר של מושרקי והתמלול המלא שונים בכמה נקודות מהותיות. באחת מהן כתב מושרקי: "דאוד שואל את ג' אם הוכח העניין נגדנו כמה נקבל, ג' אומר לו 25 שנה, דאוד אומר אבל אין הוכחה". בפועל, על פי תמלול השיחה המלא שערכה המשטרה, אך התקבל רק לאחר שכבר הוגש כתב האישום, זה היה הדו שיח בין השניים:
דאוד: טוב, אם הלבישו לנו את התיק, כמה העונש?
ג': 25 שנה.
דאוד: לא?
ג': וואללה... מדובר ברצח
דאוד: אבל אין לנו קשר לזה, הרי אין הוכחה!
פערים בתרגום מערבית לעברית היו מוטיב חוזר בחקירה. ב-11 באוקטובר, יום המעצר הרביעי של דאוד, הפגישו החוקרים בינו לבין אביו בחדר החקירות וגם השיחה הזו הוקלטה בסתר. בשלב זה כבר היה בצוות החקירה חוקר דובר ערבית - רס"מ מוהנא פלאח - אלא שגם בתרגום שלו לשיחה יש שוני מהותי לעומת התמלול המלא. במזכר שכתב החוקר פלאח לאחר שצפה בפגישה בין האב ובנו נכתב: "דאוד אמר לאבא: 'אני עושה להם חיים קשים', וכמו כן אמר לו 'לא נתתי להם כלום'". בפועל, תמלול השיחה המלא מראה כי הושמט חלק קריטי מדבריו של דאוד.
האב: אתה אוכל טוב? יש אוכל? יש שתייה? אתה ישן טוב? הרביצו לך?
דאוד: (מצקצק) וואללה אענה אותם...
(שתיקה)
דאוד: לא סיפרתי להם כלום, משהו שאני לא יודע למה שאני אדבר עליו?
בימי החקירה הארוכים, ניסו החוקרים שוב ושוב להתעמק בנקודות מסוימות שהיו קריטיות בעיניהם. כשדאוד סיפק תשובות שלא התאימו לתזה שהובילה את החקירה, הטיחו בו כי הוא טועה או משקר. כשהתשובות התאימו לבסוף, המשיכו הלאה. סנגורו של דאוד, עו"ד ערן צלניקר, כינה את ההתנהלות הזו "שיטת הבישול והתשאול", ובית המשפט אימץ גם הוא את הכינוי. השיטה באה לידי ביטוי בצורה מובהקת בסוגיית הנשק בו בוצע הרצח.
"שיטת הבישול והתשאול"
החוקרים ידעו מהרגע הראשון, על פי הממצאים בזירה, כי הירי בוצע בקלצ'ניקוב. לו היה דאוד מאמת את הפרט הזה בדבריו, זו היתה עשויה להיות ראיה משמעותית כי הוא דובר אמת. אך דאוד לא מזכיר קלצ'ניקוב.
חקירתו של דאוד ב-20 באוקטובר, כשבועיים אחרי מעצרו, נחשבת לחקירה שבה מסר את "הגרסה המפלילה". אלא שגם בחקירה זו מסר כמה גרסאות לאירוע, כולל לגבי סוגיית הנשק. בתחילת החקירה הוא אמר שהוא לא יודע מאיזה נשק בוצע הירי. אחרי שהחוקרים שואלים אותו האם הירי בוצע "באקדח או רובה", הוא אמר שיכול להיות שמדובר באחד מהשניים. לאחר מכן "ננעל" על גרסה לפיה יוסף, שכביכול ירה בפועל, אמר לו שמדובר ברובה M-16. החוקרים מנסים להניא אותו מהתשובה הזו, אך ללא הצלחה.
דאוד: אני לא יודע אם זה היה אקדח או M-16, אני לא זוכר מה הוא אמר לי באותו יום.
החוקר מוהנא פלאח: הוא אמר לך מה?
דאוד: אקדח או M16...
מוהנא פלאח: הוא אמר לך מה?
דאוד: כן.
מוהנא פלאח: מה אמר לך?
דאוד: אני זוכר אולי M-16.
מוהנא פלאח: מה?
דאוד: M-16 אני חושב שהוא אמר לי
מוהנא פלאח: אם אתה לא זוכר תגיד 'אני לא זוכר מה אמר לי'. אבל הוא אמר לך? אמר לך, ואנחנו יודעים שהוא אמר לך.
דאוד: הוא אמר לי יא גבר...
מוהנא פלאח: הוא אמר לנו גם במה הוא ירה, אז תגמור.
דאוד: M-16
מוהנא פלאח: לא.
דאוד: כן, M-16.
החוקר תומר כהן: מה הוא אמר?
מוהנא פלאח: הוא אמר לו שהוא ירה ב-M16.
תומר כהן: יוסף.
דאוד: M-16, כן.
בהמשך אותה החקירה, לאחר שצמד החוקרים נואשו מלרמוז לדאוד שעליו לשנות את סוג הנשק ואמרו לו את זה מפורשות. החוקר תומר כהן פתח במונולוג ארוך, במסגרתו הוא הזכיר מפורשות את הנשק ממנו אכן נורו היריות הקטלניות - "קלצ'ניקוב".
"אנחנו יודעים את הכול נשמה, זה לא מחדש לנו", אומר כהן. "זה יפה ואני מעריך את זה, אתה כמו שאמרתי לך, ילד, ואתה אין לך יד ברצח הזה. תעזור לעצמך, זאת ההזדמנות הגדולה שלך שאתה תביא יחד אתנו את מה שזה לא יהיה. למרות שהוא לא אומר M16, הוא אומר משהו אחר, רובה, זה נכון, אבל לא M16, סוג אחר". החוקר הוסיף כי "פה אתה נבחן, פה אתה מראה את עצמך שיצאת גבר. זה לא פשוט, אבל אתה יושב פה בחשד לזה שאתה מעורב ברצח. ואיך תציל את עצמך? כי הסיפור הזה יפה, אבל אנחנו צריכים ראיות, אתה יודע מה זה ראיות?".
דאוד: "מה זה ראיות?".
תומר כהן: "משהו אמיתי, שיהיה ברזל, משהו חזק, וכדי להראות שאתה לא קשור לרצח הזה, וכדי להראות שאתה לא מעורב ברצח הזה אנחנו צריכים את האקדח, M16, מה שזה לא יהיה, קלצ'ניקוב, עוזי, מה שזה לא יהיה, אנחנו צריכים אצלנו".
דאוד לא נחקר בשבוע שבין 13 ל-20 באוקטובר. בשבוע הזה חל שינוי דרסטי בגרסתו. עד 13 באוקטובר הוא לא הזכיר באוזני החוקרים את אברהים, אחד הנערים החשודים שלא נעצר בגל המעצרים הראשון בערבו של יום הרצח. אברהים נעצר רק ב-14 באוקטובר, ובפעם הבאה שדאוד הוכנס לחדר החקירות, שישה ימים לאחר מכן, הוא נוסף פתאום לגרסתו. באופן תמוה, אף אחד מהחוקרים לא שואל את דאוד כיצד חל השינוי הקיצוני בגרסה. גם כשנשאלו על כך מעל דוכן העדים במשפט, לא ידעו להסביר זאת.
באותה חקירה מה-20 באוקטובר דאוד אמנם לא מספק לחוקריו את סוג הנשק, אך מבטיח לתת להם הרבה יותר מזה: הוא אומר כי הוא יודע היכן יוסף הטמין את הנשק. מיד בתום החקירה נלקח דאוד ברכב למקום בו כביכול אמור להימצא הנשק - אלא שלאחר שעות של חיפושים, בסיוע כלבי גישוש משטרתיים, הנשק לא נמצא.
זה אינו פרט החקירה היחיד שמסר דאוד והתברר ככוזב. למעשה, לא פעם במהלך חקירותיו הוא מוסר לחוקרים פרטים שנועדו ככל הנראה כדי להשביע את רצונם ולמצוא חן בעיניהם. הוא סיפר להם למשל, ככל הנראה כדי לשוות לעצמו תדמית קשוחה, כי במהלך הארכת המעצר בבית המשפט ניסה להתעמת עם עורך דינו - אך שוטרים מנעו ממנו לעשות זאת. במציאות, דבר מזה לא התרחש.
ההמצאות נגעו גם לרצח עצמו. דאוד סיפר כי לאחר הירי ברח יחד עם מוסא לכפר ברא. הם פגשו שלושה ילדים שנתנו להם מים והתחבאו במסגד עד הלילה. עוד סיפר דאוד כי במהלך הבריחה נפל לו אחד הכפכפים ונכנס לו מסמר לרגל, אך למזלו במסגד הוא פגש חבר, שחילץ את המסמר מהרגל בעזרת מספרי ברזל. עם זאת, אף פרט בסיפור הזה לא אומת. החבר שנחקר טען כי כלל לא פגש את דאוד, שנעצר ביום האירוע בלי זכר לפציעה ברגלו.
להשביע את רצונם של החוקרים
ב-29 באוקטובר נחקר דאוד פעם נוספת, בחקירה שהוקדשה כולה לסוגיית הנשק. תמלול החקירה המתועדת מעלה חשש כי החוקרים דיברו איתו מחוץ לחדר החקירות באופן שלא תועד. הדיאלוג הבא בין דאוד לחוקר מוהנא פלאח נערך כרבע שעה לאחר הכניסה לחדר החקירות.
החוקר מוהנא פלאח: אתה מפחד ממני?
דאוד: לא, למה אני אפחד?
חוקר: טוב, דבר לפני שאני אכתוב, שאני אדע מה לכתוב.
דאוד: מה?
חוקר: אני רוצה לכתוב את זה.
דאוד: טוב רגע אני רוצה להיזכר.
חוקר: עכשיו אמרת לי, לפני קצת סיפרת לי הכל.
גם בחקירה הזו, שהוקדשה כולה לנושא הנשק, דאוד מתעקש שככל הידוע לו הירי נעשה באמצעות M-16. החוקר פלאח מנסה שוב לגרום לו לומר כי בעצם לא מדובר ב-M-16, אלא בנשק אחר, אך דאוד דבק בגרסתו בעניין הזה. בהמשך הוא מספק פרט תמוה, לפיו לא ראה מחסנית לנשק, ויוסף טען את הכדורים מקופסת פלסטיק של מסטיקים. אף שניתן לירות בקלצ'ניקוב יריות בודדות ללא מחסנית, על פי הממצאים היריות על אוטובוס התלמידים נורו בצרור, כך שתשובתו של דאוד לא מתיישבת עם הראיות האחרות.
החוקרים ניסו לוודא את סוג הנשק גם ממוסא ושוב עלתה שאלת המחסנית. במקום לשאול ישירות לסוג הנשק, הם שואלים מה היתה צורת המחסנית. מדובר במאפיין בולט שיכול להבדיל בין קלצ'ניקוב עם מחסנית מעוקלת, לבין M-16 עם מחסנית ישרה. מוסא, בניגוד לדאוד, ראה כביכול מחסנית - אך לא מהסוג שהחוקרים קיוו לשמוע.
החוקר אבי מונקר: איזה צורה ראית? ישר או בננה...או ירח?
מוסא: ישר, ישר
חוקר: מחסנית
מוסא: ישר
החוקר תומר כהן: לא בטוח?
מוסא: לא בטוח, לא יודע.
החוקר תומר כהן: קשה לדעת.
למרות הסתירות והקשיים בעדויות, בחרו החוקרים והפרקליטות לבסס את כתב האישום כמעט כולו על הגרסה שמסר דאוד בחקירתו מ-20 באוקטובר. בית המשפט המחוזי מרכז הכריע כי לא ניתן לקבל את עדויותיהם של מוסא ודאוד, וגם אם ניתן לקבלן - משקלן הראייתי אפסי. השניים זוכו ובשנה האחרונה אף זכו לפיצוי של מיליוני שקלים מהמדינה. גם אברהים זוכה, אך יוסף הורשע וכלוא כבר יותר מעשור. בימים אלו, הוא ממתין להכרעת בית המשפט העליון אם יזכה למשפט חוזר. את הבקשה למשפט חוזר הגישו עו"ד מורן כרמון מהסנגוריה הציבורית הארצית, ועורכי איתן מעוז ומור הרניק בלום מטעם הסנגוריה הציבורית במסגרת "הפורום לתיקון הרשעות שווא".
סנגורו של דאוד, עו"ד ערן צלניקר, מסר בתגובה: "התיק חשף את תחלואי החקירה המשטרתית במלוא העוצמה. החוקרים הפרו את כללי החקירה בצורה שיטתית ובוטה, ורמסו את זכויות הנחקר עד אפר. שיטות החקירה פסולות וחשוכות הובילו לתסריט קפקאי שבו אדם מודה ברצח שלא ביצע וכתוצאה מכך יושב במעצר לתקופה ארוכה, כשכל העת מרחפת מעל ראשו סכנה של מאסר עולם. לאחר שש שנים בהן ניהלתי קרב עיקש על חייו, זוכה דאוד זיכוי מוחלט ומלא. בהכרעת הדין מתח בית המשפט במחוזי ביקורת קשה וחריפה כלפי המשטרה והפרקליטות, ואף קבע כי חקירת התיק לוותה בליקויים ובפגמים קשים ובראשם 'התשאול הנעלם' (חקירה במחשכים ללא תיעוד או אזכור), שהוכחה לראשונה בבית המשפט".
עוד הוסיף עו"ד צלניקר כי "אמנם בית המשפט המחוזי הנחה להעביר את פסק הדין לעיון וטיפול היועמ"ש ופרקליט המדינה, אולם המציאות מוכיחה כי שיטת החקירה 'חיה ונושמת' בתיקים אחרים. ההליך המשפטי וטראומת המעצר גבו מדאוד מחיר כבד ביותר וחייו לעולם לא ישובו למסלולם. לאחר זיכויו ניהל דאוד הליך אזרחי מול המדינה ובסופו פוצה בסכום של שני מיליון שקלים וחצי".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "בעקבות פסק הדין נערך תהליך הפקת לקחים בשיתוף הפרקליטות הפלילית. יחד עם זאת נציין כי מאז חלפו שנים רבות, ובזמן שחלף חלו תמורות רבות ומשמעותיות בנושא זה ובכלל. בהמשך נוהל מו"מ שבמסגרתו הגיעו הצדדים לפשרה עם שני הנאשמים שזוכו, בעוד נאשם אחר שהואשם בפרשה הורשע בבית המשפט".