שוטרים לחצו בצורה לא חוקית על קטינים שנאשמו ברצח כדי לחלץ מהם וידוי. בית המשפט פסל את ההודאות, קבע כי אין להן כל משקל - וזיכה שלושה מהקטינים. אלא שבמקביל, הורשע קטין רביעי ברצח על סמך אותן הודאות בדיוק - ונשלח ל-25 שנות מאסר. כעת, לאחר עשר שנים מאחורי סורג ובריח, הוא מבקש משפט חוזר.
האירוע בגינו הורשע הקטין, יוסף (שמותיהם של ארבעת הנאשמים בדויים), אירע סמוך לכפר קאסם בצהרי יום חמישי, ה-8 באוקטובר 2009. צרור של עשר יריות מרובה קלצ'ניקוב, שנורו מן המארב, חדרו לאוטובוס שהסיע תלמידים בחזרה מבית הספר. מהירי נהרג אמג'ד שהאוואנה בן ה-15, ותלמיד נוסף - סלימאן - נפצע באורח קשה.
חודש לאחר המקרה הוגש כתב אישום נגד ארבעה קטינים, תושבי ג'לג'וליה. הוא תיאר השתלשלות מזעזעת של ריב נערים שהסתיים ברצח ברוטאלי. על פי כתב האישום, שלושה ימים לפני הרצח התפתחה באוטובוס התלמידים קטטה בין נערים מג'לג'וליה לנערים מכפר קאסם. למחרת, שוב באוטובוס, הדם הרע לא שכך. להפך. "אני אגרום לאמא שלך לבכות עליך", אמר כביכול יוסף לסלימאן, בעוד חברו אברהים טפח על לחיו באופן מאיים והוסיף: "שמור על עצמך".
הפרקליטות טענה כי יוסף ושלושת חבריו מג'לג'וליה החליטו לנקום. הם לקחו מכונית מאמו של אחד מהם ונסעו לשביל שסמוך למסלול נסיעת האוטובוס, לא רחוק מתחנתו הסופית: כפר קאסם. בתא המטען הוטמנו קלאצ'ניקוב ותחמושת. "בהגיעם אל השביל", נכתב. "עצרו הארבעה את הרכב ויצאו ממנו... יוסף נטל את הנשק והתחמושת בידו, והחל לצעוד לכיוון מקום מסתור במטע זיתים הסמוך אל השביל, כדי להמתין שם לאוטובוס ולהוציא לפועל את תכניתם. כאשר הגיע האוטובוס לשביל, ירה יוסף מהנשק כעשר יריות לעבר חלקו האחורי שמאלי העליון, שם ישבו אותה עת סלימאן והמנוח, וכן לעבר הדופן השמאלית אחורית של האוטובוס". התוצאה היתה קטלנית.
קל לקבל את הסיפור שבכתב האישום. אלא שכתב האישום הוא תולדה של חודש שלם של חקירה משטרתית אינטנסיבית, שספק אם היה גבול שלא נחצה בה על ידי החוקרים. כדי להבין כיצד הורשע יוסף, צריך להכיר את השתלשלות ההליכים המשפטיים. בסיום החקירה החליטה הפרקליטות להאשים את כל הארבעה ברצח, אך במקום כתב אישום אחד, הגישה שני כתבי אישום נפרדים וזהים - אחד נגד אברהים ויוסף, והשני נגד שני חבריהם, דאוד ומוסא, שכביכול נשברו והודו במעשה בחקירותיהם. באמצעות הפיצול התאפשר לפרקליטות להשתמש בהודאות המפלילות של דאוד ומוסא נגד שני חבריהם, שלא הודו.
המשפטים התנהלו במקביל בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, אך בפני הרכבים שונים. משפטם של יוסף ואברהים היה קצר יותר, ובספטמבר 2011 החליטו השופטים רות לורך, שרה דותן ואברהם טל להרשיע את יוסף ברצח, ולגזור עליו 25 שנות מאסר, כשהוא היה בן 17. במקביל זיכו מחמת הספק את אברהים. בית המשפט התבסס בצורה משמעותית על הודאותיהם של דאוד ומוסא, וקבע כי ניתן לבסס עליהן הרשעה של יוסף, אך לא של חברו. גם ערעורו של יוסף לעליון נדחה.
"שיטת הבישול והתשאול"
בנובמבר 2015, כמעט שנה אחרי שנדחה ערעורו של יוסף לעליון, הסתיים גם משפטם של דאוד ומוסא, שיוצגו על ידי עורכי הדין ערן צלניקר וגיל פרידמן. המשפט נגמר בזיכוי מהדהד. השופטים מנחם פיקלשטיין, ליאורה ברודי ועופר גרוסקופף קבעו כי הודאותיהן נגבו בשיטות כה פסולות, עד שלא ניתן להסתמך עליהן כלל. למעשה, השופטים כל כך הזדעזעו מהתנהלות המשטרה, עד שהורו על פרסום הכרעת הדין במלואה, למרות שמשפטים של קטינים נותרים חסויים.
במשפטם של יוסף ואיברהים כמעט ולא עלתה השאלה כיצד הושגו ההודאות המפלילות של דאוד ומוסא, שהיו העילה העיקרית להרשעתו של יוסף. עם זאת, במשפט השני - כשהשניים היו נאשמים ולא רק עדים - צלל בית המשפט לעומקן של החקירות, מה שהוביל למסקנה כי התנהלו בצורה שערורייתית.
מהכרעת הדין בעניינם של דאוד ומוסא עולות כמה הפרות חוק שיטתיות שנעשו על ידי החוקרים. ראשית, "התשאול הנעלם": אף שהחוק קובע כי בעבירות שדינן מעל עשר שנות מאסר ישנה חובה לתעד באודיו או בווידאו את החקירה כולה, בפועל חלקים גדולים מחקירת הנערים לא תועדו כלל. לפעמים ערכו החוקרים מזכר קצר בכתב של מה שהם טוענים שהיו עיקרי הדברים, ולפעמים נמנעו אפילו מזה. שיטה דומה נוספת שאותה נקטו החוקרים היא "התשאול המוקדם" - חקירה לכל דבר שנמשכה לעתים שעות ארוכות, ורק לקראת סיומה החלו בגביית העדות הכתובה.
כמו כן, ארבעת הנערים לא הוזהרו בתחילתן של רוב חקירותיהם לגבי החשדות נגדם, ולא יודעו כי יש להם זכות להיוועץ בעו"ד, זכות לשמור על שתיקה, וזכות שאחד מהוריהם יהיה נוכח בחקירה. הם גם נחקרו שעות ארוכות באופן אינטנסיבי ביותר וחלק מהזמן בעברית - שאינה שפת אם עבורם.
"התופעה החמורה מכול בחקירה זו, לדעתי, היא התשאול הנעלם", קבע השופט פינקלשטיין. "בכל חמשת הימים שבהם נחקר דאוד, היו קטעים בחקירה הנעלמים מעיני בית המשפט, שלא כדין. שיטת חקירה פסולה כזו היא רבת משמעות. מאחר שמדובר בחקירות נעלמות מעינינו - אין אנו יכולים לדעת מה היה אורכן, והאם הופעלו בהן לחצים או איומים, או שמא ננקטו אמצעי פיתוי והשאה על ידי החוקרים. החשש הוא שאם ננקטו אמצעי חקירה פסולים על פניהם, נעשה הדבר בחלק הסמוי מן העין, ולא בחלק הגלוי של החקירה".
מתוך החקירות הארוכות, גם אלו שתועדו, בחרה המשטרה להבליט חלקי אמירות שנבחרו בפינצטה והתאימו לתזת החוקרים. גם חלקים שמראים כיצד החוקרים מכוונים שוב ושוב את הנערים לתשובה שקיוו לשמוע - נשארו מחוץ לעדויות הכתובות, ונחשפו רק כשהועבר התמלול המלא או לאחר צפייה בשעות ארוכות של חקירה. השופט פינקלשטיין כינה זאת בפסק הדין "שיטת הבישול והתשאול".
כל השיטות הפסולות חוזרות לכל אורך החקירה. כך, למשל, ביום שבו סיפק דאוד את העדות "המפלילה", עליה התבסס כתב האישום, 20 באוקטובר. תמלול החקירה מאותו יום ממלא 144 עמודים, ובמהלכה הוא משנה גרסאות שוב ושוב בהתאם להערות החוקרים. בסופו של דבר, אורכה של ההודעה המודפסת מאותה חקירה הוא שלושה וחצי עמודים, שמכילים אך ורק את הגרסה המפלילה. זו ההודעה שנמסרה לפרקליטות. שינויי הגרסאות לא קיבלו בה כל ביטוי, אלא רק בתמלול המלא של החקירה - שנמסר בשלב מאוחר הרבה יותר.
מתמלול החקירה ניתן לראות בקלות שקדמו לה שיחות שאינן מתועדות בין דאוד לחוקרים. מופיעים בה לא פעם ביטויים כמו "אני אמרתי לך", או "אמרתי לך היום". זו גם החקירה הראשונה, לפחות על פי התיעוד, שבה מזכיר דאוד את מעורבותו של אברהים. עד אז, במשך כשבועיים, טען בכל חקירותיו כי באירוע היה מעורב אדם אחר, ג', שנעצר ונחקר גם הוא. באופן תמוה, ניכר כי החוקר מוהנא פלאח לא מופתע ולא מבקש שום הבהרות בנוגע לשם החדש שלפתע צץ בסיפור, או לזה שפתאום נעלם.
אין כמעט פרט בגרסת דאוד שלא שונה כמה פעמים - עד שהניח את דעתם של החוקרים. כך, בחקירותיו הראשונות סיפר כי הירי בוצע באמצעות אקדח. בחקירתו ב-20 באוקטובר אמר כי הירי בוצע באמצעות אקדח או רובה M-16. ראש צוות החקירה, רפ"ק תומר, אומר לו שעליו לעזור במציאת הנשק, אך תוך כדי רומז לו לשנות את גרסתו.
"וואללה שתהיה בריא אנשאללה", אומר לו כהן. "אתה כמו שאמרתי לך, ילד, ואתה אין לך יד ברצח הזה, תעזור לעצמך ותציל את עצמך וזה ההזדמנות שלך, הגדולה שלך שאתה תביא יחד איתנו את מה שזה לא יהיה...רובה, זה נכון, אבל לא M-16, סוג אחר...אבל עכשיו זה ההזדמנות שלך, פה אתה נבחן...".
"תשמע, אני לא יריתי"
גם באשר לשאלה היכן הוחבא הנשק, סיפק דאוד כמה גרסאות. בתחילה אמר שאינו יודע היכן הוא, אך לאחר שהחוקרים לחצו עליו טען כי הוא הוחבא נמצא ביער בכביש קלקיליה הישן, מוחבא באדמה. בהמשך אותה חקירה, שינה שוב את גרסתו ואמר כי הנשק הוטמן בבית קברות. לאחר מכן שינה שוב גרסה. בתום החקירה לקחו אותו החוקרים לשטח, כדי שיוביל אותם למקום בו הוחבא הרובה - אך הנשק לא אותר במקום אליו הצביע. כעבור שבוע, בחקירה נוספת, שוב טען דאוד שאינו יודע היכן נמצא הנשק.
באשר למוסא, עדותו "המפלילה" ניתנה בחקירה שנערכה ב-28 באוקטובר, 16 ימים לאחר חקירתו הקודמת. היום החל בנסיעה של מוסא עם שניים מחוקרי הצוות במשך כ-40 דקות, ממתקן המעצר למשרדי הימ"ר. הנסיעה תועדה אך ורק במזכר לקוני בן כמה שורות שממנו עולה כי בנסיעה דובר על "החקירה והתפתחותה".
לאחר מכן, עם הגיעם למשרדי הימ"ר, הוכנס מוסא ל"תא ההמתנה" - חדר צר ללא חלון או אוורור - ובו שהו גם כמה מחוקריו. לא ברור כמה זמן שהה שם, אך מה שכן ברור הוא שהתרחשו שם חילופי דברים בינו לבין החוקרים שלא תועדו. על פי רפ"ק כהן, ראש צוות החקירה, היה מדובר ב"מישוש דופק" או "הכנה לחקירה", אך לא בחקירה של ממש. לדברי מוסא, מנגד, החוקרים הבטיחו לו בחדר כי ישוחרר אם רק יודה. היעדר התיעוד לא מאפשר להכריע בין הגרסאות.
אמירתו המפלילה של מוסא מתועדת אך ורק במזכר שכתב בדיעבד רפ"ק כהן. על פי המזכר, כהן אמר למוסא ש"התיק סגור וכי מעורבותו ידועה לחוקרים... והמליץ לנחקר לחשוב היטב על דבריו 'טרם שהחקירה שלו תחל'". בשלב זה, על פי המזכר, השיב לו מוסא: "תשמע, אני לא יריתי. זה יוסף, דאוד ואברהים. יוסף אמר לי שהוא רוצה לבצע רצח באוטובוס". לאחר מכן, כאשר הפעילו החוקרים את מכשיר ההקלטה, לא הסכים מוסא לחזור על הדברים.
השופט פינקלשטיין חשד כי מוסא חזר בו, אך החוקרים נמנעו מלתעד זאת. לדבריו, קיים "חשש שמוסא חזר בו מדברים מפלילים שמסר, מיד לאחר אמירתם, והחוקרים העדיפו שלא לתעד את 'שינוי הדברים' - בניגוד למה שחייבים היו לעשות".
עדויות סותרות בעלות משקל אפסי
בדומה לחקירתו של דאוד, גם חקירתו של מוסא רוויה בהכוונות על ידי החוקרים, ובפרטים שאינם תואמים את הראיות שנמצאו בשטח. כך, למשל, לאחר שהוא אומר שראה את המחסנית של הנשק ממנו בוצע הירי - שואלים אותו החוקרים מה היתה צורתה. הסיבה היא שמחסנית של קלצ'ניקוב - הנשק ממנו בוצע הירי בפועל - היא בעלת צורה מעוקלת אופיינית ובולטת. אלא שהתשובה שמוסר מוסא לא מתאימה, ולכן החוקרים דוחקים בו עד שהוא חוזר בו.
בתחילה תאר מוסא את המחסנית כ"גדולה שחורה וישרה".
חוקר: איזה צורה ראית? ישר או בננה...או ירח?
מוסא: ישר, ישר
חוקר: מחסנית
מוסא: ישר
חוקר: לא בטוח?
מוסא: לא בטוח, לא יודע.
חוקר: קשה לדעת.
בסיכומו של דבר, קבע הרכב השופטים במשפטם של דאוד ומוסא כי לא ניתן לקבל את עדויותיהם בשל התנהלות החוקרים והדרכים הפסולות בהן השתמשו. יתרה מכך, נקבע כי גם אם היה ניתן לקבלן - היה משקלן אפסי בשל העובדה שהן סותרות זו את זו בפרטים רבים, וגם אינן תואמות לעדויות אובייקטיביות רבות שנאספו. שלושת השופטים זיכו את שניהם, ואף הורו להעביר עותק מהכרעת הדין ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה ולפרקליטת מחוז המרכז, כדי שיתנו דעתם על התנהלות צוות החקירה.
עבור יוסף, שכבר הורשע וערעורו נדחה, הקביעות הנחרצות של בית המשפט המחוזי הגיעו מאוחר מדי. אולם כעת הוא מבקש לתקן את המצב, והגיש בקשה למשפט חוזר. הבקשה הוגשה באמצעות עורכי הדין מורן כרמון ורביע אגבריה מהסנגוריה הציבורית הארצית, ועורכי איתן מעוז ומור הרניק בלום מטעם הסנגוריה הציבורית במסגרת "הפורום לתיקון הרשעות שווא".
"בקשתו של יוסף למשפט חוזר מושתתת על עילת עיוות הדין, אשר לה שני ראשים", כתבו עורכי הדין. "הראשון, ביסוסה של הרשעת המבקש על ראיות שהוכרזו כלא קבילות; השני, טענת הדיבור 'בשני קולות' של שני ההרכבים שדנו בפרשה באשר לאותה מסכת ראייתית, והגעתם לסתירה מהותית באשר לקבילותן של הראיות ולמשקלן. המבקש הוא היחיד שהרשעתו נותרה על כה מבין ארבעה שהועמדו לדין. בנסיבות אלה, כאשר נוצרת תחושה כי נגרם למבקש עיוות דין חמור, על בית המשפט לתקן את הטעון תיקון".
מהמשטרה נמסר בתגובה כי "בעקבות פסק הדין נערך תהליך הפקת לקחים בשיתוף הפרקליטות הפלילית. יחד עם זאת נדגיש כי מאז חלפו שנים רבות, ובזמן שחלף חלו תמורות רבות ומשמעותיות בנושא ובכל עולם החקירות במשטרה. בנוסף לכך, ציינו כי "בעקבות פסק הדין ופנייה לפרקליטות, נוהל מו"מ שבמסגרתו הגיעו הצדדים לפשרה עם אחד הנאשמים שזוכו ובימים אלה מתנהלים מגעים עם נאשם נוסף שזוכה. למותר לציין, כי נאשם נוסף באירוע הורשע, והשני זוכה מחמת הספק".